טיים אאוט timeout

הומואית רעה: ההיסטוריה הטעונה של דיסני והקהילה הגאה

| מאת: ענבר נעמן

דיסני הכריזו שלה-פו בגרסה החדשה של "היפה והחיה" יהיה הדמות הגאה המוצהרת הראשונה בתולדות האולפנים. אבל מבט על כמה מהסרטים הגדולים של דיסני מגלה היסטוריה מורכבת

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/03/sizes/anglo_2000x1125_ursula_littlemermaid_H_wo_680_382.jpg
אורסולה, בת הים הקטנה

בשבוע הבא ייצא הסרט הבא בסדרת "נגמרו לנו כל האגדות, בואו נמחזר סרטים קלאסיים רק בלייב אקשן" של אולפני דיסני – "היפה והחיה". הנוסחה פשוטה: דיסני שולפים מהפנתיאון את אחת מספינות הדגל (במקרה הזה, סרט שהיה שיא תקופת הרנסנס של דיסני וסרט האנימציה הראשון שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר), מוסיפים לו מעט מסרים עדכניים ומקווים לשחזר את הקסם. הטריילרים ששוחררו עד כה נראים כמו רימייקים מדויקים עד רמת השוט של הסרט המקורי, אז במקום לחדש משהו, הבטיחו דיסני בתחילת החודש את הדמות הגאה הראשונה של דיסני – לה־פו, הסיידקיק השמנמן של גסטון.

זאת הייתה יכולה להיות בשורה מהפכנית ומרגשת אילולא העובדה שלה־פו ללא ספק היה הומו כבר בגרסה המקורית של הסרט. התפקיד שלו מסתכם בלכרכר סביב גסטון, להרים לו ולא להבין למה בל דוחה אותו. ההערצה מגיעה לשיא בשיר "גסטון", שכולו שיר הלל לשיער החזה ולשריריו של גסטון, כולל שוט שבו לה־פו חונק את צווארו בחגורת עור בעודו משבח את העובי שלו.

לה-פו, היפה והחיה

זה הצוואר שלך או שאתה שמח לראות אותי? לה-פו ומושא התשוקה שלו

קל להבין מדוע דיסני נשארה הרחק מאחור בכל הנוגע לייצוג להט"בי. למרות היחסים החמים יחסית של דיסני והקהילה הגאה, בשביל להרוויח מיליונים, הסרטים צריכים קודם כל את אישורם של ההורים השמרנים, כך שאפשר להניח שהיום שבו נראה נסיכה לסבית עוד רחוקים. ובכל זאת, דמויות שמקודדות כהומואיוֹת (כלומר, נושאות מאפיינים תרבותיים המקושרים עם הומואיוּת) נמצאות כמעט בכל סרט של דיסני. למרבה הצער, אלו כמעט תמיד הנבלים – הגברים שבריריים דקי גזרה, ססגוניים ונשיים: האדס ("הרקולס") נשמע כמו החבר הגיי של הגיבורה מג, כשהוא מזכיר לה שהרקולס הוא כמו שאר הגברים; רדקליף ("פוקהונטס") מפנטז על החליפה והגלימה המסנוורת שיקנה עם הזהב שימצא בעולם החדש; וכשיסמין ("אלדין") מנסה לפלרטט עם ג'עפר, המחמאה היחידה שהיא מצליחה למצוא היא על הזקן הפתלתל שלו.

יסמין וג'עפר, אלאדין

באמת פתלתל. יסמין וג'עפר

ליחס דומה זוכות גם הנבליות, שכמעט תמיד נראות כאילו הרגע יצאו ממופע דראג. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא אורסולה ("בת הים הקטנה"), המבוססת ישירות על הדראג קווין המפורסמת דיוויין (המוזה של ג'ון ווטרס): היא שמנה ובעלת גבות דקיקות ומוגזמות ואיפור מוגזם לא פחות. גינוני הדראג האלו נמצאים כמעט אצל כל רשעית של דיסני – מקרואלה דוויל ועד מלפיסנט, והם יוצרים דמויות בלתי נשכחות, הרבה פעמים יותר מעניינות מהדמויות הראשיות בסרט, אבל קשה להתעלם מהקישור שהן יוצרות בין רוע לתרבות הגאה.

דמיון מצמרר. אורסולה ודיווין

דמיון מצמרר. אורסולה ודיוויין

ובכל זאת, לא הכל רע. בתקופת הפריחה המחודשת של האולפנים בשנות ה־90 עמדו במרכז סרטיהם שורה של דמויות צעירות וחריגות שמחפשות את מקומן בעולם. אריאל מבקשת להחליף את הסנפירים שלה בזוג רגליים, מולאן מתחפשת לגבר, מצטרפת לצבא ופורצת גבולות מגדריים ואי אפשר לשכוח את חביבת הקהילה – אלסה, מהסרט "לשבור את הקרח" (2013), שהפך להיות הסרט הרווחי ביותר של דיסני (ואחד הרווחיים ביותר בתולדות הקולנוע).

אלסה מתמודדת עם ארון משלה: היא מתבודדת מהעולם מפחד שהזהות שלה (וכוחות הקסם שלה) תרחיק ממנה את אחותה והנתינים שלה, ובשיאו של הסרט היא פוצחת בנאמבר דראג משלה. ב"לט איט גו", השיר בו היא מורדת נגד הארון בו הייתה מגיל צעיר, היא חושפת כוחות שיגרמו לכל דראגיסטית לקנא: היא בונה סביבה ארמון קרח (כולל גרם מדרגות לכניסה דרמטית) והשמלה הפונקציונלית והצנועה הופכת בהנפת אצבע לשמלת נשף מפוארת בעלת שובל ארוך ואפקטיבי. ואיך אפשר לשכוח את העובדה שהיא לא שואפת להתחתן עם אף נסיך – קו עלילה שעודד את הקהילה הגאה לפצוח בקמפיין להפיכתה ללסבית מוצהרת בסרט המשך.

אלסה, לשבור את הקרח

גורמת לכל דראגיסטית לקנא. אלסה

ייצוג נועז יותר אפשר למצוא בסדרת הטלוויזיה של ABC ודיסני – "Once Upon a Time". מישהו זרק לבלנדר את כל סרטי דיסני, והתוצאה היא סדרה עם יותר מדי נסיכות ומכשפות, וקווי עלילה מסורבלים שקשה לעקוב אחריהם, אך גם זוג לסבי אחד, ראשון: דורותי ורובי (כיפה אדומה). כאשר דורותי נופלת לתרדמה בעקבות כישוף, לרובי יש את ההזדמנות להשתמש בכוח הכי חזק שדיסני מכירים – אהבת אמת. לעיני המנצ'קינים היא משחזרת את סצינת הנשיקה משלגיה ומשחררת את אהובתה מהקללה. אמנם מדובר בשתי דמויות משנה שלא זוכות לקו עלילה משמעותי בסדרה, אבל עדיין מדובר בקפיצה משמעותית קדימה מצד חברה שכל כך חרדה לדימוי שלה. מה שסייע במקרה הזה הוא קהל הצופים בוגר יותר, וזה שהדמויות שהשתתפו בנשיקה לא שייכות לאף סרט של דיסני, כך שאפשר היה לספק את דרישות הקהל ועדיין לא להרגיז את הצופים השמרנים.

עד עצם היום הזה

הכוח הכי חזק שדיסני מכירים – אהבת אמת. דורותי ורובי

הבעיה של דיסני אינה שהם לא נותנים ייצוג ללהט"בים (או לכל פלח אוכלוסייה אחר שאינו סטרייטים לבנים ויפים), אלא שהם מנסים לשכנע אותנו שהם כן, תוך מעט מאוד מאמץ לשנות את חומרי המקור. סרטי דיסני המחודשים פונים לא רק לילדים אלא גם למי שגדל על הסרטים המקוריים ורוצה לראות את גיבורי ילדותו חוזרים אל המסך. הניסיון למכור לנו את לה־פו – דמות שכל מהותה היא הפוגה קומית (אפילו פירוש השם שלו בצרפתית הוא "השוטה") – כדמות גאה, משאיר אותנו שוב לא מסופקים, ומבאס מכך: מנסה לשכנע אותנו להרים לדיסני, לחסוך להם בעלויות הפרסום וליצור סביבם הייפ שלא מגיע להם. זה בסדר אם סרטי דיסני לא יכללו דמויות להט"ביות ובמקום זאת יתמקדו במה שהם עושים הכי טוב: יצירת סרטי ילדים על זמניים שלא מזלזלים באינטליגנציה של הצופים. את הייצוג שלנו אנחנו כבר נמצא במקום אחר.

"היפה והחיה", מחמישי (23.3) בקולנוע

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 750d02952ce142a498