טיים אאוט timeout

פסטיבל הקולנוע ירושלים: הסרטים שחייבים לראות

| מאת: יעל שוב

זה הסופ"ש האחרון של פסטיבל הקולנוע ירושלים. אם אתם מחפשים סרט טוב - אל תפספסו את ההמלצות שלנו

מתוך "להישען על פיט"

פסטיבל הקולנוע ירושלים מתקיים השנה בפעם ה-35, עם יותר מ-180 סרטים מישראל ומהעולם. הסרטים מוקרנים בסינמטק ירושלים ובבתי קולנוע נוספים ברחבי העיר, ובנוסף להקרנות מתקיימים מפגשים עם יוצרים בולטים, סדנאות קולנוע, מסיבות ומופעים. פסטיבל הקולנוע ירושלים מתקיים בין התאריכים 26 ביולי ועד ה-5 באוגוסט. הנה הסרטים הכי שווים שכדאי לתפוס בסופ"ש האחרון שלו.

מיראי

הוריו של קון בן ה-4 הביאו הביתה תינוקת חדשה והוא מתקשה להתמודד עם אובדן תשומת הלב, על אחת כמה וכמה כשאמא חוזרת לעבוד ואבא נשאר בבית. אז הוא יוצא לחצר לשחק עם הכלב יוקו, ומגייס לעזרתו פנטזיות בהשתתפות קרובי משפחה מהעתיד ומהעבר, שעוזרות לו לפענח את העולם. סרטו המקסים של אמן האנימה היפני מאמורו אוסודה מבוסס על זיכרונותיו שלו כילד, והוא אינטימי, עתיר הומור ושופע המצאה. עולם ומלואו (כולל אבחנות חדות לגבי אבות שמתפארים שהם עוזרים לאמא לטפל בילדים) מיתרגמים לנקודת מבט של ילד שמביט על הסובב אותו בפליאה.

← שישי (3.8), 10:00, סינמטק 3

עוד כתבות מעניינות:
הסרטים הכי טובים שמגיעים הקיץ לקולנוע
קווין ספייסי חוזר בסרט שהורג את האירוניה
הסרט ה"פמיניסטי" שהפך למופע מיזוגיני

התפילה

תומאס בן ה-22 (אנתוני באז'ון שזכה בפרס השחקן בפסטיבל ברלין) נשלח למכון גמילה קתולי בהרי האלפים, שם הוא נדרש לעבוד קשה, להתפלל, ולהתחבר לעצמו. בהתחלה הוא מגיב בזעם ובאלימות לכל ניסיון להתקרב אליו, אך עם חילופי עונות השנה הוא מתחיל להגיב לקצב של המקום ואף לחשוב על אלוהים. צעירה בת המקום תורמת למוכנות שלו להקשיב. סדריק קאהן, מהבולטים שבקולנוענים הצרפתים ("רוברטו סוקו", "חיים טובים יותר"), יצר סרט מדיטטיבי, קשוח ועם זאת מלא נועם, שאין בו גרם של סנטימנטליות וגם לא פתרונות קלים, שנשאר עם הצופים הרבה אחרי הצפייה. האנה שיגולה מספקת הופעת אורח זורחת כנזירה שהקימה את המקום.

← שישי (3.8), 14:15, סינמטק 1

ג'ון מקנרו: בממלכת השלמות

הרהור קולנועי על הגאונות הסוררת של הטניסאי ג'ון מקנרו. ז'וליאן פארו מצא צילומי 16 מ"מ של מקנרו משנות השמונים ברולאן גארוס, שנוצרו על ידי דוקומנטריסט צרפתי שרצה לפענח מה הופך טניסאים גדולים לכאלה, והוא משתמש בהם באופן מרתק ומאיר עיניים. בהתחלה זה נראה כמו סרט מחול, ובהמשך הוא חודר עמוק יותר ומנסה להבין את הסתירות המתגלות על המגרש, כולל יצירת הקבלה קולנועית מעוררת השראה בין מקנרו שנהג להתווכח עם השופטים עד בוש, לבין דה נירו ב"השור הזועם". אף שהסרט מציג את מקנרו הפרפקציוניסט כמי שהתמודד מול עצמו, לא משנה מי עומד מולו, הוא מסתיים במשחק הגמר מורט העצבים בינו לבין איוון לנדל ב-1984. לא צריך להיות חובב טניס כדי להישאב לתוך הסרט.

← שישי (3.8), 20:15, סינמטק 2

דוג-מן

מרצ'לו קטן הקומה מכונה איש הכלב משום שיש לו פנסיון כלבים קטן בעיירת חוף עלובה בדרום איטליה, שם הוא מעניק להם טיפול מלכים. אבל ככל שהסרט מתקדם, נראה שמרצ'לו עצמו הוא כלבו הנרצע של הבריון המקומי סימונה, שמטיל חיתתו על כולם, ודורש ממרצ'לו נאמנות טוטאלית במסווה של ידידות. האם יעז להרים ראשו ולנשוך את אדונו? מתאו גארונה ("גומורה") יצר כאן מעין וריאציה אלימה ושחורה משחור על "הידיד הנאמן" מאת אוסקר וויילד. מרצ'לו פונטה הנהדר, שזכה בפרס השחקן הטוב בפסטיבל קאן, גורם לנו להיות מושקעים בגורלו לכל אורך הדרך.

← שישי (3.8), 20:30, סינמטק 1

הוליווד של היטלר

פרט לכמה סרטי תעמולה ידועים לשמצה, הקולנוע שהופק בגרמניה הנאצית זכה להתעלמות גורפת אחרי המלחמה. סרטו התיעודי מאיר העיניים והמרתק של רודיגר זוכסלנד בוחן את הסרטים המסחריים שנוצרו בגרמניה בשנים 1933-1945, ונוצקו על פי תבניות הוליוודיות אסקפיסטיות (כוכבים זוהרים, מיוזיקלס סוחפים, מלודרמות סוערות בתלבושות מהודרות וכיו"ב) שהותאמו לדרישות הרייך השלישי, וחלמו על גרמניה עילאית.

← שבת (4.8), 10:00, סינמטק 3

אור

סרטה הנפלא של ברברה אלברט מגולל את סיפורה האמיתי של פסנתרנית עיוורת בת המאה ה-18 שעינגה באצבעותיה את החברה האריסטוקרטית של אוסטריה, ומוצרט ככל הנראה הלחין עבורה את אחד הקונצ'רטים שלו. בניסיון להחזיר לה את מאור עיניה היא עברה סדרת עינויים ממיטב הרפואה של התקופה, עד שב-1775 הגיעה לידיו של מטפל עם רעיונות חדשים. בידיה של אלברט סיפורה הופך להרהור יפהפה, חושני ועתיר רבדים על מעמדות, נשים בחברה פטריארכלית, אמנות, ומה הופך אותנו לבעלי ערך בעיני אחרים ובעיני עצמינו. מריה דרגוס נפלאה עד מאוד בתפקיד מריה תרזה פרדיס המגששת בעולם של צללים ולומדת להכיר את עצמה.

← שבת, 21:30, יס פלאנט 8

עוד סרטים מעולים בפסטיבל

את הפסטיבל פתח השנה סרטו של אלירן מלכה, "הבלתי רשמיים", בהקרנת בכורה חגיגית בבריכת הסולטן. זהו הסרט העלילתי הראשון של מלכה (יוצר "שבאבניקים"), שיצר דרמה קומית בהשראת סיפור הקמתה של מפלגת ש"ס. הפסטיבל ננעל בהקרנת סרט האנימציה "אי הכלבים" של הבמאי האמריקאי ווס אנדרסון – שגם פתח את פסטיבל ברלין האחרון וזכה לביקורות חיוביות. חוץ מאלה, הנה הסרטים הכי מעניינים השנה.

מלאכים לובשים לבן

בחדר מלון בעיירת חוף קטנה בסין שתי בנות 12 נאנסות על ידי גבר. נערה שעובדת בדלפק הקבלה באותו ערב היא העדה היחידה לאירוע, אך משום שברחה מהבית ואין לה תעודת זהות, היא חוששת להסתבך ושותקת. סרטה עתיר הפרסים ומועך הנשמה של ויוויאן קו מתאר כמה רבדים של שחיתות מוסרית, מערכתית וחברתית, שמוחצים את הילדות למרגלות פסל ענק של מרילין מונרו.

ארץ מתוקה

מערבון אוסטרלי שגרף פרסים בפסטיבלי ונציה וטורונטו. בשנות העשרים של המאה שעברה, עובד חווה אבוריג'יני יורה בגבר לבן מתוך הגנה עצמית ובורח למדבר כשבעקבותיו דולקים גברים על סוסים. הסוף ידוע מראש, אבל בדרך יש תחנות מעניינות ונופים מרהיבי עין. בריאן בראון הוא השריף הגזען וסם ניל האיש הטוב בסרטו של וורוויק ת'ורנטון ("שמשון ודלילה") המבוסס על מקרה אמיתי.

בית האופרה

סרטה התיעודי המקיף של סוזן פרומקה מתאר את סיפור התכנון והבנייה של בית האופרה מטרופוליטן שבניו יורק (על הריסות שכונות עוני שתושביהן גורשו מבתיהם) בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה. הסרט מציג שלל נקודות מבט ועוסק בתכנון עירוני, ארכיטקטורה, וכמובן אופרה. הזמרת הגדולה לאונטין פרייס (ששרה בערב הפתיחה של הבניין), מנהל הקופות ושאר עדים משתפים אנקדוטות מרתקות בסרט מלא מוזיקה נפלאה.

העגורים עפים

סרטו של מיכאיל קאלטוזוב, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1958, הוא אחד הסרטים הסובייטיים הראשונים שנראו במערב אחרי המלחמה, והוא מלא כאב ונקי מתעמולה. עובד המפעל בוריס ואהובתו ורוניקה נפגשים מדי ערב ליד הנהר. כשגרמניה פולשת לרוסיה, בוריס נשלח לחזית, והשניים אינם מספיקים להיפרד. המצלמה המרחפת של סרגיי אורוסבסקי מספקת כמה מהדימויים היפים ביותר שנראו בקולנוע מעולם. בלתי נשכחת הסצינה שבה ורוניקה מחפשת את בוריס בינות למגויסים היוצאים לקרב, והמצלמה מטפסת אתה על הגדר וחושפת את חוסר התוחלת של חיפושה בהמון הרב. יוקרן עותק משוחזר שהגיע לכאן מקאן.

להישען על פיט

אנדרו היי ("סופשבוע", "45 שנים") עיבד למסך את ספרו של ווילי ולוטין על נער (צ'רלי פלאמר מ"כל הכסף שבעולם") המתקבל לעבודה במסלול מרוצים ומטפל בסוס מבוגר, תחת הדרכתו של המאמן סטיב בושמי. המבקרים בחו"ל היללו את הסרט בכל פה ומצאו שהוא מלא חמלה ונטול סנטימנטליות.

2001: אודיסיאה בחלל

חגיגות היובל לסרט המד"ב הפילוסופי של סטנלי קובריק יצוינו בהקרנת עותק חדש ומשוחזר שהוצג בפסטיבל קאן האחרון על ידי כריסטופר נולאן. הסרט, עם המונוליט השחור והמסתורי שמזניק אותנו מהפרהיסטוריה לעתיד סוריאליסטי (לאחרונה נחשפה האינטרפרטציה של קובריק עצמו לתעלומה של הסוף בראיון שהועלה ליוטיוב), נחשב לאחת הפסגות הגבוהות של אמנות הקולנוע. זאת הזדמנות נדירה לחוות אותו על המסך הגדול.

אפר לבן

סרטו האחרון של הבמאי המהולל ז'יה ז'אנג-קה ("העולם") גרף ביקורות אוהדות כשהוקרן בפסטיבל קאן האחרון. הסרט עוקב (במשך 150 דקות) אחר אישה צעירה (טאו ז'או המרבה לשתף פעולה עם ז'יה) שמגיעה לחפש את מזלה בעיר הגדולה ומתאהבת במאפיונר. הסיפור נפרש על פני 17 שנה ונבחן על רקע השינויים הגדולים שחלים בסין במאה ה-21.

פסטיבל הקולנוע ירושלים מתקיים בתמיכת המועצה הישראלית לקולנוע – משרד התרבות והספורט, משרד ירושלים ומורשת, הרשות לפיתוח ירושלים, עיריית ירושלים, הקרן לירושלים, קרן ון-ליר, קרן אריסון, קרן משפחת אוסטרובסקי ומפעל הפיס.

גבול

מה שמתחיל כדרמה על עובדת מכס כעורה להפליא שניחנה בחוש ריח חייתי המאפשר לה ללכוד מבריחים למיניהם, הולך ומתפתח למין אגדה שוודית אפלה ומפתיעה, שמוטב לא להכביר עליה מילים. סרטו האלגורי של עלי עבאסי, שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, כובש במוזרותו כי רבה, וניחן בשילוב ייחודי של עגמומיות, הומור, פליאה וחמלה.

המנקים

בבניין משרדים במנילה שבפיליפינים יושבים עשרות עובדי קבלן מול מחשבים ומנקים את פייסבוק מתכנים אלימים ופורנוגרפיים. מדי יום הם צופים בכ-25 אלף דימויים וצריכים להחליט מה למחוק ומה להשאיר. זה כולל קריקטורות של הזין הקטן של טראמפ, אבל גם סרטונים מחרידים של התעללות בבני מיעוטים במיאנמר. המעמסה הנפשית בלתי נסבלת, אבל הם חייבים לצפות בסרטונים עד הסוף. סרטם התיעודי המקיף של הנס בלוק ומוריץ ריזנוויק מעלה שאלות מעניינות לגבי האחריות של פייסבוק, יוטיוב וטוויטר על התכנים שמקודמים באמצעותם, אבל עיקר כוחו הוא בדימוי המטלטל של עוד ניצול של העולם השלישי בידי התאגידים המערביים.

נערה

לארה בת ה-15 משתוקקת בכל מאודה להפוך לבלרינה ומקבלת תמיכה מלאה מאביה האוהב שרושם אותה לבית ספר יוקרתי למחול. זה תהליך מכאיב מאוד לגוף ולנפש, על אחת כמה וכמה שבניגוד להמלצת הרופא היא מכסה בפלסטרים את איבר המין הזכרי שלה, שעדיין לא הוסר בניתוח. סרטו היפהפה והכואב של לוקאס דונט מצולם להפליא, והוא גרף ארבעה פרסים בפסטיבל קאן, בהם פרס המשחק לרקדן ויקטור פולסטר המגלם את לארה.

הנשיא החדש שלנו

הסרט הזה נחווה כמו סאטירה פוליטית פרועה, אלא שכל כולו מורכב ממהדורות חדשות ששודרו בטלוויזיה הרוסית וליוו את הבחירות לנשיאות בארצות הברית (להילרי קלינטון יש אפילפסיה והיא רוצחת את מתנגדיה), וגם מסרטונים של צופים רוסים שקנו לחלוטין את הפייק ניוז שהטלוויזיה של פוטין מכרה להם (אמריקה שלנו, כבשנו אותה בנימוס ובדרכי שלום). לראות ולא להאמין. ואז להאמין ולפחד. מאוד.

השנה הושק בפסטיבל פרויקט מיוחד בשם "פארקולנוע" – מתחם קיצי שהתמקם בגן העצמאות ובו מתחמי הקרנות – אחד מהם בתוך בריכת ענק, הופעות היפ הופ, פוד טראקס ועוד. בנוסף, קיים הפסטיבל קולנוע נודד שסייר בשכונות והקרין סרטים לקהל הרחב ללא תשלום.

לאתר הפסטיבל

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb