טיים אאוט timeout

מחזמר על אודישן גורלי? הדרמה האמיתית התרחשה מאחורי הקלעים

| מאת: דורה אריאל

לצדי צרפתי לא אכפת שהשחקנים בעיבוד החדש למחזמר האגדי "שורת המקהלה" יחשבו שהוא נודניק, וכשופט ריאליטי בדימוס יש לו טיפ אחד לצעירים: יוטיוב. ריאיון

צדי צרפתי (צילום: נמרוד סונדרס)

הפעם הראשונה שבה צדי צרפתי, במאי הגרסה החדשה של “שורת המקהלה", פגש בהפקת המקור האגדית הייתה בשנת 1975. עד היום הוא זוכר את ההתרגשות הגדולה והחדשנות שרחשו בברודוויי, שעמדו בניגוד להתייחסות שהייתה בישראל למחזות זמר כסיפורים מתקתקים עם כמה ריקודים, בידור נחות ומוקצה. “היום", אומר צרפתי, “זה ממש לא ככה. ‘שורת המקהלה' הוא לא סיפור נחמד, מתוק ורומנטי, אלא סיפור קשה". כמי שעבד עם לא מעט אנשים שהבמה היא כל חלומם וחייהם, אפשר להאמין לו כשהוא מספר שהמחזה היה קשה גם להרבה מהמשתתפים בו, שמצאו את עצמם בוכים על הבמה תוך כדי עבודה על הטקסטים שמשקפים באופן די אותנטי את חייהם בתיאטרון.

המחזה מספר על 30 שחקנים שמגיעים להיבחן לאודישן שבמהלכו נחשפים המאמצים והקשיים שהם חווים בעודם עוברים מאודישן לאודישן ומחכים לפריצה הגדולה. "בדיאלוג שלי עם עומרי ניצן (המנהל האמנותי של הקאמרי – דא"ש) החלטנו שאנחנו רוצים לשתף את האנשים שחווים את זה במציאות, שעוברים מאודישן לאודישן ועדיין נשארים כחלק ממקהלה", מספר צרפתי על ההחלטה לפתוח את האודישנים לכלל השחקנים בקאמרי. "ובאמת, מעבר לכוכבים המשתתפים במחזמר, רוב המשתתפים הם אנשים שעד היום זה הצ'אנס הראשון שלהם. ההתרגשות בחדר החזרות הייתה ענקית, היו התקפי בכי ועצבים. זה כמו סכין בלב, להרגיש את הכאב שלהם. אתה מבין אותם, אתה אומר ‘הנה, זה הצ'אנס, שחקו אותה, זה הזמן', אבל זה לא מבטיח כלום. בעולם התיאטרון כל החיים זה אודישן אחד גדול".

עוד כתבות מעניינות:
נבחר מנכ"ל חדש לתיאטרון הקאמרי: רן גואטה
מחול, היפ הופ ואקרובטיקה: היוצרת הגדולה בסין הגיעה לישראל
פסטיבל ישראל 2018: כל המופעים שאסור לפספס

צרפתי מספר על דרמה קטנה־גדולה שהתחוללה בזמן החזרות ושיקפה בדיוק רב את הסיפור שהמחזמר מספר. “רוני שיינדורף, שחקנית, רקדנית, זמרת, הגיעה לאודישנים אחרי 15 שנים בתיאטרון, ויש מונולוג שבו היא אומרת, ‘כשהייתי צעירה רציתי להתקבל לבלט הלאומי וזה לא קרה, ובינתיים אמרתי לעצמי טוב, אני אעשה מחזות זמר, והנה אני בת 30 ולא קרה כלום׳. רוני הגיעה להצגה מלאת מוטיבציה, התקבלה, ושבוע לפני פתיחת ההצגה היא קרעה את הרצועה בברך וכולנו היינו בהלם. החליפה אותה נופר לוינגר המוכשרת מאוד ובשבוע היא עשתה עבודת רצח בחזרות. והנה רוני עומדת לחזור והיא צריכה לפנות לה את מקומה. נופר פרצה בבכי, לא יכלה לדבר: ‘אני פאקינג בת 30 ולא קרה לי כלום. והנה זה קרה, אבל זה לא קרה׳".

הורה לכל דבר

צרפתי מספר על עצמו שהוא נודניק. הריאיון התקיים שבוע אחרי הבכורה, והוא עדיין מגיע כל ערב לראות את המופע. “אני כבר מתאר לעצמי שהם אומרים ‘הנה, עוד פעם הדרעק הזה בא לדפוק לנו על הראש'. יש כאלה שזה נמאס להם אבל אין מה לעשות, ככה צריך". עבורו עבודת הבמאי היא סוג של הורות. “ההפקה צריכה אבא, ואני הורה לכל דבר. ‘שורת המקהלה' יצא לפני שבוע ואני כל לילה הולך לישון עם זה. זה תינוק חדש ועד שהוא יעמוד על הרגליים אני אמשיך להגיע כל ערב להצגה. אני מוטרד בלי הפסקה, אני נפרד מחברים בתקופה של העבודה על המחזמר. היום שלי מתחיל בתשע לכל המאוחר וממשיך עד השעות הקטנות של הלילה. גם כשאני מגיע הביתה אני ממשיך לשבת על המחזה. אני חולם על זה, נושם את זה".

צדי צרפתי (צילום: נמרוד סונדרס)

אווירת האודישנים של “שורת המקהלה" מזכירה שבמשך תשע עונות צרפתי כיכב כשופט ב"כוכב נולד". עד היום, הוא מספר, פונים אליו אמנים שמחפשים את הדרך לפרוץ. “אבל העולם היום הוא כל כך פתוח", הוא אומר, “זה כבר לא מה שהיה פעם. יש היום זמרים שהשירים שלהם ביוטיוב חיים וקיימים, ויש להם המון צופים שעוקבים, מגיעים להופעות ומכירים את השירים. הרדיו יכול להגיע אחר כך. כשחושבים על זמרים כמו ג'סטין ביבר שבנו מפעל חיים והתחילו ביוטיוב – אני אומר לצעירים, ‘תקליטו שיר, תכניסו אותו ליוטיוב. אם זה לא עובד תכניסו עוד שיר ועוד שיר ואולי אחרי 10 או 20 מישהו יבחין בכם ותבנו לעצמכם קהל'".

ומה לגבי שחקנים?

“זה אחרת, שחקן זה עולם אחר. אבל אני לא פוסל, אולי עוד כמה שנים הדברים ישתנו. היום ברור שביוטיוב אתה יכול לשים הכל ויש סיכוי שמישהו יגלה את זה".

מה דעתך על הזמרים שיוצאים מהתוכניות האלה?

“אני בעד ריאליטי. אם מסתכלים על המפה הרבה מהזמרים הפופולריים התחילו שם. אז תמיד אומרים ‘אה, לא קרה איתם כלום', ואני עונה, איך לא קרה כלום? כל השמות הגדולים היום זה אנשים שיצאו מהתוכניות האלה".

מנקודת מבטך כבמאי ותיק, מה דעתך על התיאטרון הרפרטוארי היום בארץ?

“התיאטרון פתוח וגמיש היום יותר מבעבר, יש מקום להרבה דברים ויש לו קהל מכל הסוגים. אבל עדיין לא קל היום לתיאטראות. התקציבים מאוד נמוכים. הבימה, הקאמרי, בית ליסין – כולם נאבקים. מחירי הכרטיסים בישראל מאוד נמוכים ביחס לעולם. לא מרוויחים. תיאטרון רפרטוארי לא נועד לעשות כסף, וכשמעלים מחזמר מעלים אותו באולם הגדול כדי שמחירי הכרטיסים יהיו קצת יותר גבוהים. כעבור 100 הצגות כבר מורידים את המחיר. זה לא פשוט אבל אני גאה, אני אוהב את הפרצוף של התיאטרון העכשווי. אני בר מזל".

← “שורת המקהלה", הקאמרי, שד' שאול המלך 19 תל אביב, כמעט מדי יום, 280־350 ש"ח

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb