המצוירת של נטפליקס מסתירה אמיתות כואבות מאחורי החמידות

פנדה אדומה שסובלת בעבודה ומשחררת קיטור במטאל קריוקי - “אגרטסוקו" היא יותר "בנות" מאנימה, והיא באה בתזמון מושלם כדי להראות שלא כל דבר יפני הוא קאוואי ותו לא

מתוך "אגרטסוקו"
מתוך "אגרטסוקו"
16 במאי 2018

רטסוקו בת ה־25 עובדת בהנהלת החשבונות של חברת מסחר יפנית גדולה. בכל בוקר היא נוסעת ברכבת הצפופה למשרד, חוטפת על הראש מהבוס הבלתי נסבל שלה ומסונג'רת לעבוד אקסטרה על ידי בוסית אחרת. כדי לא לחטוף התקפי זעם היא בורחת מדי פעם לשירותים, מתחילה לספור ואומרת לעצמה “כשאגיע לעשר אהיה עובדת למופת". בשעה מאוחרת יותר מדי יום היא פורקת כל עול בחדר קריוקי, שם היא מנגנת שירי מטאל ומשחררת את התסכולים בגראולינג אגרסיבי. היא יודעת שהיא אחת מיני רבות, שיש עוד המון עובדות משרדים ממש כמוה ששורדות בקושי בסביבת העבודה הקשוחה הזאת. לפעמים היא נואשת כל כך עד שהיא מפנטזת על חתונה והסבה מקצועית לעקרת בית. חוץ מזה רטסוקו היא פנדה אדומה.

בסוף אפריל הושקה סדרת האנימציה היפנית החדשה “Aggretsuko" בנטפליקס (בדיבוב יפני וגם בגרסה דוברת אנגלית). העונה הראשונה כוללת עשרה פרקים, אך הדמות החמודה הופיעה בשנתיים האחרונות גם ב־100 פרקים קצרצרים שיועדו לקהל יפני. סביר מאוד להניח שהגרסה הידידותית למערביים תוארך לעונות נוספות. עבור הקהל הישראלי מדובר בתזמון מושלם: נטע ברזילי עולה על הבמה בליסבון עם תלבושות ותפאורה בהשראה יפנית, סטטיק ובן אל משיקים קליפ בתמה יפנית ואחד הטרנדים החזקים במסעדות השנה הוא אוכל יפני בפרט ואוכל אסייתי בכלל.

מתוך "אגרטסוקו"
מתוך "אגרטסוקו"

עוד כתבות מעניינות:
25 שנות משפחת סימפסון ב-25 שעות
הספריות הסודיות של נטפליקס – ועוד 6 פרצות שלא הכרתם
הסדרה החדשה של נטפליקס מייצגת את השפל הנוכחי בטלוויזיה

ברוב המקרים מדובר באינטרפרטציה של התרבות היפנית, כלומר דחיפה של אלמנטים תרבותיים אקראיים למדי לבלנדר. אלמנטים מסוימים אומצו והוצאו מחוץ להקשר, אחרים קיבלו חותמת של יפניות כשבפועל הם בכלל קוריאניים, סיניים או משהו אחר לגמרי. היפנים עצמם טובים מאוד בערבוב מרכיבים אקראיים של תרבויות זרות לכדי יצירה של תוצר כלאיים צבעוני ומוזר, אבל בדרך כלל עושים את זה טוב יותר (או לפחות מוזר ומפתיע יותר) מרשתות האופנה שמכנות כל עליונית בגזרה משוחררת “קימונו".

אם בעבר התאהבו במערב באלמנטים מסורתיים יותר של יפן כגון הפדנטיות של מטבחי הסושי, הגיישות הכנועות והמסתוריות או עיצוב פנים מינימליסטי, היום תרבות הפופ ותרבויות השוליים הן השיט הכי לוהט. אופנת הרחוב הצבעונית וחסרת הגבולות, אנימציה מופרעת, דמויות מצוירות חמודות. לא סתם סטטיק ובן אל קראו לשיר “קאוואי", ביפנית “חמוד", ולא סומו או טמגוצ׳י. יפן מלאה בחמידות, ממדפי החנויות ועד צורות דיבור וסגנונות לבוש ייחודיים. אחת האימפריות הגדולות בתחום היא סאנריו – חברה המשווקת מוצרים שונים מעוטרים בדמויות מצוירות חמודות. הלו קיטי היא הלהיט הגדול ביותר של סאנריו עד היום, אך יש גם דמויות אחרות בעלות אופי חריג ומעורר הזדהות, לא עליז ו־wholesome כמו קיטי וחבריה. דוגמה לכך היא דמותו של Gudetama – חלמון ביצה עצלן ועייף שרק רוצה שיניחו לו. זו דמות שפונה לקהל מבוגר יותר, כמו רטסוקו החמודה מבחוץ אך זועמת מבפנים.

סוג של סוס טרויאני

שנתיים אחרי השקת הדמות, “אגרטסוקו" מצאה בית הולם בנטפליקס – שבשנה האחרונה מעלה לא מעט תכנים יפניים מצולמים ומצוירים. אמנם הצופה הישראלית הממוצעת לא מסיימת כל יום בבר הקריוקי השכונתי, אבל הסיפור של רטסוקו מדבר גם אלינו. באחד הפרקים מוזמנת הגיבורה לחתונה של חברים (חתולה ועכבר) אבל מתקשה להוריד את כפותיה הפרוותיות מחלק כה נכבד מהמשכורת וכמעט הולכת מכות עם המארחת על הכסף. היא כמעט מאבדת את זה כשהיא שומעת שהזוג הטרי כבר נמצא על סף גירושים. לצד הפנדה האדומה תמצאו כאן שלל דמויות מצוינות שיכלו להשתלב גם ב"בנות", בלבוש חייתי ומתוק: שועלת פנק שעושה סטוקינג לאויבות שלה באינסטגרם; חתולה היפית שעובדת רק כדי לטייל בעולם; איילה עם עיניים נוצצות שמתחנפת לבוסים כדי לקבל הקלות בעבודה; גורילה ונקבת עיט בנעלי עקב שמנסות לפלס את דרכן לצמרת; ובוס שוביניסט אחד שהוא חזיר, פשוטו כמשמעו.

רטסוקו היא סוג של סוס טרויאני. במסווה של סדרה מצוירת חמודה וקלילה, הקומדיה הזאת מדברת על בעיות אמיתיות שמלוות צעירים וצעירות בראשית דרכם המקצועית. היא תוקפת את השמרנות, הסקסיזם, שוק העבודה הקפיטליסטי התובעני ואפילו את עולם הדייטינג בעלילה רומנטית מבריקה. התרמית של הדמות הזאת כה יעילה, עד שהסדרה נדרשת להתייחס לדיסוננס בעצמה. כשרטסוקו מבינה שכולם רואים בה צעירה אחראית, מקצועית וחיובית היא מנסה לשווא לשחרר את הזעם הפנימי שלה גם מחוץ לקריוקי, והעונה כולה עוסקת בצורך שלה ושל צעירים דומים לה לתת לזעם שלהם ביטוי משמעותי, לא בצללים או בשעות הפנאי אלא מול מי שגורמים לו. הזעם הוא לא דבר שלילי כאן, להפך – הבעיה היא הצורך להסתיר אותו. בפרק אחר מישהו אפילו אומר לה “את חמודה, אמרו לך פעם שאת נראית כמו דמות של סאנריו?".

← "Aggretsuko", כל העונה זמינה בנטפליקס

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד