שליחות קטלנית: ביקורת משלוחי אוכל ליפו

מהשבועיים שבהם אני מתגוררת ביפו, אוכל לומר בבירור שיפו היא לא תל אביב. למעשה, היא כל כך מתעקשת לנצח את תל אביב שהיא בכלל ירושלים. באופן כללי בין יפו לירושלים נקודות דמיון רבות, אך הבולטת שבהן היא אווירת החפלה התיירותית, או במילים אחרות, "שמח בשוק אבל בודד בבית, כי אף חבר לא רוצה לבקר". כך מצאתי את עצמי בדירה מרווחת וגבוהת תקרה עם חלונות ענקיים, מרצפות מעוטרות, סלון מושלם, שתי מאפרות ומחסור חמור באורחים שיטנפו אותן. כשביקשתי למלא את החלל במשלוח טייק אוואי הגון, נוכחתי לגלות שממש כמו חבריי, גם שליחי מזון לא ממש ששים לבקר בעיר.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
הכירו את ההמבורגרייה החדשה של טום אביב
5 המנות האמריקאיות הכי טובות בתל אביב
10 טעמי הגלידה החדשים שאתם חייבים לנסות

עם חלוף הזמן, כשהשלמתי בתוכי עם הפרידה מג'ירף, גיליתי שגם ליפו יש היצע משלה. הוא לא מסנוור ושופע כמו זה של אחותה המוצלחת, אבל בהחלט אפשר להפיק ממנו ערב הגון, סליזי ונוטף חרטה מתוקה. איך תדעו מאיפה להזמין? למען האומה היפואית ומתוך שליחות טהורה, השלכתי את עצמי על מזבח הטעימות והתנדבתי לדגום במשך שלושה ימים כמויות אדירות של מזון. אל המשימה התלוו אליי שלוש חברות למודות מאנצ'יז ליליים, כדי להביא לכם את המסקנות המהימנות ביותר, והנה הן לפניכם.

אורבנו

הזמנה: 19:45

הגעה: 20:45

המרעננת הרשמית של הקיץ הראשון שלי ביפו היא ללא ספק מסעדת אורבנו, שאמנם מעט יקרה ביחס לציפייה מטייק אוואי, אך מעניקה תמורה מספקת. המקום שמגדיר את עצמו כ"בר-מסעדה בניחוח יפואי" הוא למעשה מכרה זהב לילדים שמנים שגדלו, וכעת יש להם את הכסף והחירות להזמין את כל מה שאסרו עליהם בילדות, מאותו התפריט, במקביל. הרשימה שאנחנו הזמנו הורכבה מהמבורגר, פפרדלה ארטישוק, קציצות פראסה ופאי לימון. הפפרדלה זכתה להתלהבות בקרב שתיים מאיתנו, השלישית נרתעה מעודף השמן, אך מי שלא נרתע מן השמפניה האמיתית של הטבע וגם יודע להעריך ארטישוק עשוי היטב, יהנה מהמנה עד מאוד.

פפרדלה ארטישוק, אורבנו

למען האמת, שתי המנות האחרות של אורבנו הן אלה שנצצו בערב הזה. קציצת ההמבורגר-צ'דר הייתה עבה ועסיסית על גבול הפורנוגרפיה והלחמניה כל כך רכה ומנחמת שתתחרטי שאי פעם חיפשת חיבוק אצל גבר. אבל הפתעת ההפתעות הייתה קציצת הפראסה, המכילה פטה ופרמז'ן ומתגלה כלביבה מושחתת ונפלאה לכל דבר ועניין. מדובר במנה ראשונה, 4 יחידות בתוספת מטבל יוגורוט, מה שיוצר, בלי להסתבך יותר מדי, אושר קטן בקופסה. כיוון שבאמת לא נצרכו מספיק פחמימות בערב הזה קינחנו בפאי לימון שהיה קליל ומדויק.

לסיכום: כיף כיף כיף. 205 ש"ח

יוקוזונה

הזמנה: 19:45

הגעה: 20:15

יוקוזונה, מסתבר, היא הסושייה של יפו – המקום בו חלום על רומן אלגנטי מתרסק אל פשרת סטוץ דביק בחניון. הזמנו קומבינציית סושי צמחונית ואורז מוקפץ, שתי דרכים אהובות ולא שאפתניות מדי לצריכת אורז. אך אבוי, הקומבינציה הצמחונית איננה באמת קומבינציה כי אם אותו סושי משוכפל שש עשרה פעמים, בביצוע יבש ורטוב מדי בו זמנית. האורז, מצידו, סתמי וסר טעם ככל שניתן להרוס אורז מטוגן. כאן יש להסתייג ולומר שאחת החברות דווקא עפה על התרכובת ואף פלטה באנחה, "אני יכולה לישון עם זה". תיאלצו לחפש את האמת במרחבי התוהו של היקום.

"אני יכולה לישון עם זה". חברה עם בעיות

לסיכום: אפשר לוותר. 47 ש"ח

טנדורי

הזמנה: 15:15

הגעה: 16:07

אדוניי עדי שאני פתוחה לתרבויות אחרות וסובלנית אל האחר, אבל כשמגישים לי נוזל כמזון – שם עובר הגבול. הזמנו שלוש מנות: מרק ירקות, מטר פניר (תבשיל גבינת קשיו ואפונה) ודאל דטקה (תבשיל עדשים כתומות), שהתגלו כולן פחות כתבשיל ויותר כרוטב לאורז. המנות אמנם הגיעו עם פיתה והייתה אחלה פיתה, אבל מהי פיסת בצק תמימה אל מול נהרות האימים שפקדו אותנו. חשוב להזהיר את הסועד הרך גם מחריפות המנות, שמוסיפה לחוויית ייבוש הביצות ארומה קלה של זיעת התלקחות קרביים.

אוכל נוזלי. טנדורי

לסיכום: סבבה לאמיצים שאוהבים מטבלים. 

פיס אוף פיצה

הזמנה: 18:55

הגעה: 19:30

אתם מריחים את הריח הזה? לא, זו לא גבינה גבינה איכותית מותכת כי אם ההתרגשות שלקראת נקמת הקטילה. נתחיל מהמוצר עצמו.

הרשו לי רגע להניח רגע בצד את הסטנדרטים הכושלים שלי לגבי הכל ולחוש מאסטר שף, כשאומר שהפיצה הזאת לא מספיק מחוברת. היא עונה על הציפיות מהמאכל הבסיסי, אבל לאחר כמה ביסים נוצרת תחושה שהמרכיבים מודבקים במים. עכשיו כשסיכמנו שהפיצה בינונית וגם אנחנו, אפשר להפסיק לדבר על איכות המוצר, כי התסכול האמיתי שלנו נבע מאיכות השירות.

בראש ובראשונה, נחצה קו אדום ברור כשהביאו לי קולה רגילה במקום הזירו שהזמנתי, מבלי להודיע לי מראש על המחדל, על אף שהשליח הודה בעצמו שההזמנה נרשמה עם זירו ופשוט נגמר להם. לא צריך להיות מסעדת גורמה כדי להבין שקולה זה לא זירו, שפיצה עם קולה זה לא פיצה עם זירו ובקיצור, שאת הקלוריות שלי אני אוהבת להשקיע במוצרים נגיסים.

החברה מחייכת למראה הפיצה, אבל רק בתמונה

כשביקשתי לקבל החזר על הקולה, השליח סירב ואף שגה חמורות כששאל, "את לא יכולה לזרום?" – שאלה שהיא ההמצאה הרטורית הדוחה ביותר של סטרייטים בכל הזמנים. בחיוכו המשועשע הוא הצביע על הפרעת האכילה המביכה שאליה שותפות לפחות חצי מבנות ישראל, זו המלכדת פיצה וזירו תחת אותה קורת גג, ובכך איבד את אמוני ברמה המשלוחית והאישית כאחד.

לסיום החוויה המדכדכת, הבחנתי שקיבלתי את המגש ללא קבלה, והרי לשם מה נועד אייטם טעימות אם לא לארוחות של הכתבת על חשבון המערכת. התקשרתי למסעדה בבקשה שישלחו לי את הקבלה למייל ובאותו רגע ידעתי שהם לא ישלחו לי אותה לעולם. מצד שני, הרגשתי שזה מגיע לי. כי לא משנה לאן הייתי מזמינה את המשלוח, יש לי פרצוף של ליהי האשטאג וכתוב לי על המצח "כובשת אשכנזייה כלבה ששוכרת ביפו דירה עם רצפה מצוירת". מכורח הבושה התמידית שאני נושאת איתי על עצם מגוריי במקום הזה, אתן להם חצי ויתור על השירות המחורבן.

לסיכום: עדיף שלא. לא יודעת כמה עלה, הייתי מתקשרת לבדוק אבל מעניין את הכוס

מרכז החומוס האסלי

הזמנה: 19:00

הגעה: 19:22

איזה כיף עם מרכז החומוס האסלי יא רבנן. דבר ראשון, כפי שאתם יכולים לראות, החבר'ה הגיעו במהירות שיא אפילו ביחס לקרבה המשמעותית אל מקום מגוריי. הזמנו את המנה האקזוטית "חומוס שקשוקה", לצד צ'יפס וחציל בלאדי. חומוס השקשוקה התגלה כהברקה והוא זה שזיכה את המרכז במרב הניגובים והתשואות. הפיתות הגיעו פחות חמות מהמיוחל אבל יאמר לזכותן שהן היו רכות, ממכרות ומילאו היטב את תפקיד הפחמימה הריקה. החציל סביר, קצת עמוס מרכיבים לא מובחנים, אך החברה החולקת התעקשה לעמוד לצדו וציינה לחיוב את את חתיכות השקדים שפוזרו עליו. הצ'יפס טוב, לא קריספי אלא שמנמן ורך כדרכן של חומוסיות, כלומר טוב לחובבי הז'אנר. בסוף הבולמוס שמחנו לגלות בתחתית המשלוח הפתעות כגון חמוצים, בצל וסלט טורקי, שלושה מצרכים שבימים רגילים מרכיבים מבחינתנו ארוחה לגיטימית ולכן יזינו אותנו ביום המחר.

אני, אוכלת על הרצפה כרגיל, לא יודעת להכיל את הטוב ששפר עליי ממרכז החומוס האסלי

יתרון נוסף מכיוון בלתי צפוי היה השליח החתיך ומסביר הפנים שהעביר לידיי את המשלוח עם חיוך של מאמי. אל תקלו בזה ראש, מדובר באפריטיף. גם כאן נזכרתי מאוחר מדי שאני צריכה קבלה וכשהתקשרתי לבקש אותה במייל, העדיף המקום להעניק לי אותה פנים אל פנים, באמצעות – שימו לב – אותו שליח חתיך! כשהצעתי לשלם לו על הטרטור, חייך האביר האפל מתחת לקסדה ואמר, "שטויות, מה פתאום". 10 נקודות רק על בניית האמון המחודש שלי עם המין הגברי.

לסיכום: זול, מהיר, טעים, משביע, חתיך. 85 ש"ח

אונמי

הזמנה: 18:59

הגעה: 19:30

אונמי הגישו לנו כמצופה קומבינציית סושי מושלמת. פשוט ככה. "מה כבר יש לי לכתוב על זה?" השתוממתי בפני חברתי בעודי נוגסת בתאווה חתיכת אין-לי-מושג-מה-זה. "תכתבי שהווסאבי הופרד על ידי גזר", היא מלמלה תוך גריסה חייתית, "זה פאקינג גאוני. כי מי אוהב ווסאבי בכלל?". אז קיימת שביעות רצון גם במדד הזה.

החומרים טריים, הקומבינצייה מגוונת, הטעמים עמוקים והספייסי מיונז אמיתי ועל רמה. בהזדמנות הזו אחשוף שפעם הזמנתי את הצמחונית, הידידותית יותר לחיות ולכיס, ויצאתי מרוצה לא פחות.

לסיכום: בול מה שרוצים מסושי. 95 ש"ח

לא אונמי, ולכן המבט המבוהל

פיצה הברבנאל

הזמנה: 19:20

הגעה: 20:20

תראו, הפיצה הגיעה אחרי שעה בדיוק, עניין שאיננו ולא צריך להיות מקובל בתחום הזמנת הג'אנק. אחרי שכבר גמרנו אומר בלבנו לכסח להם את התחת, הפתיעה אותנו בדלת שליחה (בת! פרצנו את תקרת הזכוכית!!!) חייכנית, מותשת מהדרך וחביבה, עם קבלה בידה. אחרי המחדלים השירותיים שחווינו באותו הערב, הרגשנו מבולבלות וליבנו העלוב התרכך.

בעניין המוצר עצמו, מדובר בפיצה טעימה לאללה. בשונה מהקודמת, כאן פתיחת הקרטון מעוררת חשק מיידי: נקודות הרוטב האדמדם תוססות בחדווה שומנית מבעד לשכבת גבינה אחידה ונמסה. להבדיל מפיס אוף פיצה, כאן גם המרכיבים מתחברים זה עם זה ונמהלים לכדי יישות אחת, נחותה ונפלאה. הבסיס קריספי, אלמנט מרענן ומעורר געגועים לבית אבא, דהיינו חימום פיצה מעדנות בטוסטר אובן, בקטע טוב.

לסיכום: יופי של פיצה, רק תסגרו איתם מראש על הזמנים. 65 ש"ח