סב פורי, ואדה סבודנה, פאב באג'י, דוקלה ועוד מנות פריכות שכיף לנשנש עם שמות שמוכרים בעיקר למי שטייל בהודו, כמו גם פאניר באטר מסאלה, מלאי קופטה, פלאק פאניר ודאל - כל ההיצע המשמח הזה נחת ב"קפה בוליווד" החדשה, שהוקמה על ידי זוג עולים מהודו, ומחזיר את פלורנטין לפלורנטיונה
הטרנד היפני שמשתלט על כל חלקה טובה משאיר מעט מאוד מקום לשאר אסיה. בוגרי הודו, למשל, נידונים להתגעגע ולהסתפק במסעדות ותיקות ו/או עממיות, שרובן מתאימות את עצמן לטעם הקהל. "קפה בוליווד" מנסה להפיח רוח חדשה בז'אנר, ולהביא לתל אביב את אוכל הרחוב ההודי האמיתי – זה שפגשתם כשיצאתם מהגסטהאוס לרחוב. "במומבאיי עוברים מבסטה לבסטה, וכאן ריכזנו הכל במסעדה אחת עם מזגן", צוחקים הבעלים פוג'ה ומסקין מוזס. ועם הקדימון לקיץ שנחת עלינו, כבר עכשיו ברור שמזגן הוא מאסט.
>>כמה רפי: אחרי יותר מדי זמן בהפסקה, המיני קלאב של התדר חוזר
קפה בוליווד ממוקם במתחם רביעיית פלורנטין, שלאחרונה מפגין פעילות ערה (מפגש שאבי במיל', בית הקפה LOKI). בחלל שבו פעל פופ אפ השיפודים סיח נתלו קישוטים מהודו, ואת ריח הגריל מחליף ניחוח ממכר של תבלינים. התפריט נבנה בהשראת מנות סטריט פוד איקוניות כמו סב פורי – דסקית שטוחה ועליה תפוחי אדמה מתובלים, צ'אטני חמצמץ ו-סב (Sev), סוג של חטיף מאטריות דקיקות מקמח חומוס.
יש כאן גם ואדה סבודנה (לביבות מטוגנות שמנמנות ועסיסיות מתפוחי אדמה, בוטנים וטפיוקה), פאב באג'י (תבשיל ירקות חריף עם חמאה ולחמניות קלויות), דוקלה (חטיף מאודה אוורירי מקמח חומוס מותסס, שהולך מעולה עם צ'אטני) ועוד מנות פריכות שכיף לנשנש, עם שמות שעד לא מזמן היו מוכרים רק למטיילים חוזרים. המטבח צמחוני ומשולבים בו עקרונות איורודיים, לפי התורה ששואפת להשיג הרמוניה בין גוף, רוח ונפש.
"בהודו אנחנו רגילים לאכול 6-7 פעמים ביום, ומלא חטיפים",מספרים בני הזוג, שנפגשו במומבאיי ועלו לארץ לפני 13 שנים. "בארץ אפשר למצוא את הקלאסיקות, אבל אוכל רחוב הודי אין כמעט בשום מקום". פוג'ה, שהתגעגעה לטעמים מבית ילדותה, החלה לבשל ולמכור מהבית אוכל הודי. עם הביקוש בא התיאבון והחל חיפוש אחר מקום מתאים בתל אביב, "כי היא דומה למומבאי ואנחנו מרגישים כאן בבית". כשהלוקיישן נמצא הביאו בני הזוג כלים מהודו, למשל ספל וצלוחית לצ'אי שמיועדים לשתייה משותפת וקערות מרוקעות בעבודת יד, והתיישבו להרכיב תפריט שמתבסס בעיקר על מגוון רחב של מנות אוכל רחוב.
עבור מי שיישאר רעב – ואין לנו מושג איך זה יקרה, כי הפומו פה אדיר – נוספה מחלקה של מנות עיקריות כגון פאניר באטר מסאלה, מלאי קופטה, פלאק פאניר, דאל ועוד – הכול נעשה כמובן בעבודת יד, כולל הפאניר. המחירים לא הודו אבל הכי קרוב שאפשר: אוכל רחוב ב-30 ש"ח בממוצע למנה, ועיקריות באזור 50 ש"ח. כל מנה עיקרית מוגשת עם אורז או נאן פריך ולוהט, ולקינוח ממש מומלץ לטעום קולפי – גלידה קטיפתית שמנטרלת את טעמי התבלינים וסוגרת את הארוחה במתיקות עדינה.
ממחלקת המשקאות כדאי לנסות לאסי ורדים צונן, שבעינינו הוא מוצלח בהרבה מגרסאות המנגו והאננס. מסקין מספר שבהודו קיימים יותר מעשרה זני מנגו שזמינים כל השנה, אך בארץ זהו פרי עונתי. כדי לא לאבד ערכים תזונתיים בהקפאה נבחר לאסי ורדים כפיתרון שקיים בהודו, ומתאים לאג'נדה של המקום ולתל אביב. באופן כללי, נושא חומרי הגלם מעסיק את בני הזוג. אמנם עלי קארי מגיעים ממישהו שמגדל שיח, ותבלינים הודיים כבר זמינים ("הגיעו לארץ הרבה עובדים זרים מהודו, אז אפילו בוויקטורי יש"), אבל על המחסור בחלב שמטריד גם ישראלים מלידה הם עוד לא הצליחו להתגבר.
האווירה עדיין לא לגמרי הודו, אבל היא בדרך לשם. "אנחנו רוצים לעשות מודרני. לפני כמה ימים שמנו ברקע שירים ישנים מפעם, ומישהו שהיה בהודו לפני שנה שאל 'למה אתם שמים שירים של הסבתא? שימו משהו חדש'. לכן החלטנו להביא את הסטייל שקורה עכשיו בבוליווד ושהאוכל ייראה כמו במומבאי, שאפשר לצאת מהבית ולמצוא בדיוק אותם סמוסה ופאני פורי". אז נכון שמנגו אין, אבל כשהאידלי נראה כמו במומבאי והטעם מעיף להודו – למי אכפת אם השירים ברקע עושים עוול לסבתא של מישהו.
מעון 5 א' (רביעיית פלורנטין), 054-5141114, ראשון-חמישי 22:00-16:00, שישי 16:00-10:00, שבת סגור
