צאו אל הרחוב: הגבר הישראלי השתנה מאוד. והוא צריך בגדים

לפני 13 שנה אייל דה-ליאו ואני הקמנו את בלוג האופנה "הגרסונייר", שהיה הראשון לייחד את עמודיו לאופנת גברים. המצאנו דמות בדויה בשם "הגרסונייר" וכתבנו "הגרסונייר אוהב חורף אבל מתלבש יפה גם בקיץ, הגרסונייר עושה שוק אבל חייב גם שופינג, הגרסונייר הוא גבר גבר אבל בוכה מנעל יפה". אני זוכר שדמותו של הגרסונייר היתה משאלת-לב משותפת, קנאה בגברים המסוגננים של פריז וניו יורק ותחושה שכל זה אפשרי גם כאן, בפלורנטין כמו בפירנצה.

מאז עברו הרבה מים בירקון, גברים ישראלים הבינו שאפשר ללבוש עוד כמה דברים חוץ מג׳ינס וטי-שירט, ובעשור שחלף מאז, אפשר להכריז על רנסנס באופנת הגברים שעבר על ישראל, כמו על שאר העולם, ומתבטא בגל של מעצבים חדשים, מותגים רותחים, ובעיקר היכולת לגוון את ההיצע עבור גברים שיוצאים מהבית שלהם ונראים בעולם, ברשתות החברתיות ומול המראה.

(צילום: מאיר כהן)

קשה לדמיין איך וכמה השתנתה ישראל בעשור שחלף. אתם מוזמנים להסתכל ברחוב ולהבין שבשקט בשקט, גברים ישראלים מיישרים קו עם העולם, ובמובנים מסוימים העולם גם התיישר עם הסגנון הישראלי הנינוח – מושג חמקמק שמקבל ביטוי בשלל אופנים כמו חיבה מיוחדת לבגדי ספורט או דחייה של קודי הלבוש הקשוחים שהיו נהוגים באופנת הגברים. אפשר להלך היום ברחובות הערים בישראל וליהנות משלל סגנונות גבריים, ממשחקים אופנתיים שקוראים תיגר על מוסכמות ג'נדריות ובעיקר עניין הולך וגובר באופנה ובסגנון, שלא היו קיימים קודם.

הדבר המעניין בכל זה הוא ש"סגנון ישראלי" או "סגנון מקומי" כבר כמעט ולא קיים, בטח שלא בעולם המערבי. עם השתלטותן של הרשתות החברתיות, המגוון הבלתי נגמר של המותגים וההיצע אופנתי ועליית קרנה של "אופנה כביטוי אישי", אפשר לסמן את התקופה הנוכחית כג'ונגל של סגנונות וסטייל, שבטים שבטים שלהם קודי לבוש משלהם, מותגים אהובים ואיקונות סטייל: אנשי אופנת הרחוב עם החיבה המוגזמת לסניקרס, היפסטרים ובגדי וינטג', הפשוניסטות והבלנסיאגה שלהם, קלאברים בגופיות ספגטי וחולצות בטן וכו' וכו'. עבור דור חדש של גברים, שאלות של מגדר, תהיות איפה קונים בגדים והתעסקות בלבוש ומראה חיצוני הם חלק מהיומיום, הרחק מהשלוך ההיסטורי שהיה מזוהה עם הסגנון המקומי.

(צילום: מאיר כהן)

לא במקרה, בימים אלה נפתחה התערוכה ״About the Fashioning Masculinities״ במוזיאון ה-V&A בלונדון, שנולדה מתוך "רגע של יצירתיות חסרת תקדים באופנת הגברים ומבט על מגדר", תערוכה שסוקרת איך מושג הגבריות התעצב, השתנה ונולד כל פעם מחדש בחדרי החייטים, במסלולי התצוגה ובעולם התרבות והאמנות. ואם בלונדון שמו לב לרגע הזה, למה לא גם בישראל?

מי שבקיא בזירת האופנה המקומית שם לב לטפטוף שהלך והפך לשיטפון כמעט. אל דור המייסדים של דורון אשכנזי ואייזק (שהלך לעולמו לפני שנתיים) הצטרפו מותגים מדוברים כמו  Holyland Civillians והד מיינר, ובשנים האחרונות גם מעצבים ומעצבות חדשים שמספקים מענה לשוק ההולך ורותח של אופנת הגברים ולטעם המגוון של הלקוחות בישראל. לכן חשבתי שנכון לסמן את הרגע הזה וחברתי למותג הקוניאק המוערך HENNESSY, שידוע בשיתופי הפעולה שלו עם יוצרי תרבות עכשווית ברחבי העולם (כמו שיתופי פעולה האחרונים עם טרוי סיוואן, דרייק, האמנים LES TWINS, ג׳וליאן קולומבייר ופרנק גרי).

(צילום: מאיר כהן)

ביחד עם Hennessy הקמנו חנות פופ-אפ ראשונה שמכנסת את טובי המעצבים המקומיים לאופנת גברים, קראנו לה בשם ״אוסף״ (שם שמזכיר את ה-assemblage, מונח הקשור ליצירת קוניאק HENNESSY – תהליך שמצריך הרמוניה, דיוק, ידע, זמן ותשוקה, ושבו משלבים בין תזקיקי הבסיס המכונים eaux-de-vie להשגת קוניאק ייחודי ובלתי נשכח). הרצון שלנו היה לזקק את הרגע הנוכחי הזה עם מעצבים שמשרטטים אופקים רחבים עבור הגבר המקומי, מהבגדים בניחוח וינטג' של טלי קושניר דרך הגזרות הייחודיות של יפעת פינקלשטיין, ההדפסים של Lazy Eye PPl או של פורסט, הסגנון הספורטיבי-אמריקאי של Going Places, הקוליות של רוני בר, הוורקוור של Havie MNFCT, הבגדים שנולדו ממחדוש של HAR, התיקים המוצלחים ממש של אוריאל סטודיו ועד הכובעים המטורפים של ענר שבח (Aner5777).

לצד אלה רצינו לייצר חוויה גדולה יותר, בעיקר לפני פסח, עם פריטים ממעצב הקרמיקה גור ענבר ומעצב הזכוכית אדם שלוי ופרחים של רנגו. מבחינתנו, זוהי חגיגה של אופנת גברים מקומית, סיבה להיות שמחים שמשהו כזה יכול להיוולד ולהצליח ברגע הנוכחי, ומתנה לגברים בתל אביב (ובארץ כולה) לכבוד האביב פוסט-קורונה (אינשאללה) הזה.

Ossef – יהודה הלוי 72, תל אביב. בין ה-1-15/4, ימים ב'-ה'- 16:00-22:00, שישי- 10:00-15:00 , שבת-12:00-20:00

(צילום: מאיר כהן)