אורטגה מקליד/ה: אשף הפריסטייל הקליט אלבום חדש בוואטסאפ

אחד הכישורים הכי מרשימים אצל ראפרים הוא יכולת האלתור. לצפות בראפר חד לשון שולף מילים מחורזות, מסדר אותן באופן קוהרנטי, ממציא פאנצ'ים במקום ובונה שיר בלהט הרגע זו ללא ספק חוויה יוצאת דופן. אורטגה (יהונתן יהודאי) הוא אשף פריסטייל עם תעודות – עוד בנעוריו זכה בתחרות פריסטייל ארצית – רק זרקו לו ביט ותקשיבו לו מאלתר כמות מלל שמספיקה לקריירות של שלושה ראפרים. אבל בתקופה האחרונה, קצת כמו רובנו, הוא נאלץ לאלתר באופן אחר לגמרי. או כמו שהוא אומר לי בריאיון זום על "ג'וני בידוד", אי.פי הבזק הטרי שלו: "פתאום צריך לעשות פריסטייל לקריירה".

כבר שנתיים שהוא עובד על האלבום הבא שלו, "זהב שחור", שמתהדר בלא אחר מטונה בתפקיד המפיק בפועל (האדם שמתווה את התוכן והקו המוזיקלי) והיה אמור לצאת בתחילת מאי, אבל התוכניות כאמור השתנו. "הייתי אמור להיכנס למיקסים אחרונים במרץ-אפריל", הוא מספר, "תיקון של ורס פה, אפקטים שם, האורח הזה בא לאשר, הנגן ההוא בא לתקן. אבל במקום זה הכל נקטע. זה לא ממש ביאס אותי, אבל אני יודע איזה דבר מדהים יש לי ביד וכל כך התרגשתי לקראתו".

אורטגה וקבוקיז (צילום: בן פלחוב)

במקום להתבוסס בספה במרמור על התוכניות שבוטלו, אורטגה בחר לנצל את חריקת הבלמים הפתאומית ויצא למעקף קטנטן – פרויקט שהורכב מהרגע להרגע, שבנוי מקטעים שהוקלטו בתנאים לא תנאים במהלך הבידוד, שירים שלא הושלמו וכמה ביצועים חיים שמופצים רשמית לראשונה. כמו נקניקיות שמונחות על המנגל לפני המנה העיקרית, "ג'וני בידוד" בנוי משאריות שנארזו מחדש למנת ג'אנק קלילה שתרגיע את הבטן עד שיגיע הסטייק. "זה משהו קצר וחמוד. זה רחוק מלהיות העבודה הכי טובה שלי, אבל נהנתי מאוד לעשות את זה ולדעת שגם כשהעולם עוצר, אני יכול לעשות פריסטייל על הבידוד הזה ולהוציא פרויקט. אבל זו רק מנה ראשונה, טיזר".

איך התחיל הפרויקט?
"מרוב השעמום המון מפיקים התחילו לשלוח לי ביטים. 'היי אחי, עבדתי על זה, עבדתי על זה'. יש מפיק בשם Kabookiz שאני עובד איתו כבר כמה זמן, הוא ילד פלא שעושה איתי מסיבות כבר שנים (אורטגה מפיק את ליין המסיבות "בוטי קול", מ"ש). בגלל שאנחנו עובדים הרבה ביחד, אבל נגמרו לנו המסיבות, הוא אמר לי 'תקשיב, עשיתי ביט חדש. אולי תעשה משהו על זה שאני תקוע בבית ועכשיו אין תקלוטים?', וזה מה שפתח את כל הרעיון הזה".

לרעיון הבסיסי הזה התווסף במהרה מפגש עם רעיון מוזיקלי נוסף בשם Groove It Forward, יוזמה של המתופף המצוין זוהר ברזילי (במקרה גם אח של זוכת אירווזיון מסויימת) שמחברת בין מוזיקאים באמצעות קטעי גרוב קצרים שעולים לרשת, עליהם כל מוזיקאי מוסיף את חלקו ומתייג את הבאים שהוא רוצה שיצטרפו לשרשרת. כך נוצרים שירים קצרים ויוצא דופן, שבמקרה הגיעו עד לפתח דלתו הווירטואלית של אורטגה בדיוק בזמן הנכון. "התעוררתי מאיזה שנ"צ כי זה מה שעושים בבידוד, מסתבר, ואיציק פצצתי אתגר אותי. בפחות מעשר דקות הקשבתי לקטע, כתבתי והקלטתי בהודעת וואטסאפ כשאני עדיין בסטלה משנ"צ ושלחתי לקבוקיז שיעשה מיקס נורמלי. אז הבנתי שאם כבר האלבום נקטע, אני יכול לעשות פה משהו בינתיים".

איך התמודדתם עם האתגר של להקליט מהבית, בלי ציוד או אנשי מקצוע?
"הצעתי לקבוקיז שאקליט דרך הודעות בוואטסאפ, אז הוא לקח את זה על עצמו. הלך וראה טוטוריאלז על איך עושים סאונד טוב להודעות וואטסאפ והפיק את המיטב מזה. אבל בתחום שלנו הקסם בסשנים הוא להיות ליד הבן אדם, ופתאום נוצר פה עניין של עבודה מרחוק. במוזיקה זה לא קול, כי אתה אוהב את את הדיאלוג עם הטכנאי, את ההפסקות קפה, אתה אוהב להגיד 'אני חזרתי מסשן'. זו העבודה – אם אתה לא על הבמה, אז אתה בסשנים. זה מאתגר. אפשר להוציא מזה דברים וזה כיף, אבל אנחנו אנשים של במה בלייב, של מעגלי פריסטייל ושל צחוקים עם הקהל. גם אתה ואני היינו שמחים לשבת לדבר בבית קפה או אולפן עם רמקולים. גם האיכות היא בהתאם למצב. לא עשינו את זה באולפנים, כי כל האולפנים סגורים. זה מחוספס, אבל היפ הופ הוא מחוספס".

באמת יש כמה קטעים שהשארת עם טעויות. בשיר "כשהיום יגיע", למשל, יש לפסוס מאוד בולט.
"החלטתי להשאיר את זה. כבר לא היה לנו כוח לתיקונים בוואטסאפ. יש לי התכתבות עם קבוקיז של אולי 70-80 טייקים שזה פשוט לא הצליח, אז אמרתי על הזין, אם זה הטייק הטוב ויש בו ליפסוס, אז זה מה שנוציא. וגם נשאיר את הדיבור בסוף, לא אכפת לי. זה מה שיצא טוב, וזה מה שאני רוצה שהקהל יבין. אנחנו לא באולפן, אנחנו מקליטים מהבית, אנחנו נהנים ואי אפשר להגיע לשלמות עם הדבר הזה. אם יש לנו טייק עם ליפסוסים וזה הטייק שכל כך אהבנו, זה הטייק שנבחר".

אילוצי המציאות השפיעו לא רק על אופן ההקלטה, אלא גם על הסגנון המוזיקלי של אורטגה. שני השירים בפרויקט שהוקלטו עם קבוקיז מאופיינים בקטע קצר בסגנון chopped and screwed – טכניקת רימיקס ייחודית שהומצאה על ידי די.ג'יי סקרו ז"ל, שלטה בסאונד של רחובות יוסטון, טקסס בשנות ה-90 והופצה לעולם משם. מדובר בגרסה איטית, נמרחת, חתוכה ומעוקמת של השיר המקורי. "זה הצליל של קבוקיז. ביקשתי ממנו שיעשה את זה בסוף השירים שהפיק, ובהתחלה הוא לא רצה, אבל רציתי להכניס כמה שיותר את זה כדי שירגישו עד כמה הזמן נמרח, כמה שאנחנו מחוץ לשגרה, כמה שהמציאות כרגע היא מעין פנטזיה בסלואו מושן שאתה לא יודע מה יקרה".

הפרויקט הזה הוא פיתרון זמני לחוסר וודאות?
"זה גם עניין כלכלי, אחלה מודל לייצר בימינו הכנסה למוזיקאי. לייצר משהו שמתייחס לבידוד, קטעים שהוקלטו בדרכים לא דרכים. ראיתי שבראשון במאי באנדקמפ עושים יום שבו מאה אחוז מההכנסות הולכות לאמנים. בשירותי סטרימינג אתה לא מרוויח יותר מדי, כי אתה צריך לא מעט האזנות, וגם חלק מההכנסות הולכות לגורמים נוספים. אז אמרתי, בונא, אני יכול לייצר הכנסה מהבית אם אהפוך את זה לפרויקט".

אז יש את זה בינתיים, אבל מה יהיה אחרי?
"כשזה נגמר אני נכנס לחודשיים האלה באולפן לסיים את האלבום. כבר שילמתי על זה מראש, טונה יבוא לעזור בתיקונים, כל האורחים, כל הנגנים. מי יודע, אולי בקיץ, אולי בחגים, זה עוד ייצא. ועד שזה יקרה, אני מקווה שאנשים יהנו מהפרויקט הזה".