העיניים הבוהקות, שיר הנושא שממשיך להתנגן בכל פה, החיוך על השפתיים, דמעות ההתרגשות, השאלות והתובנות שמשוגרות לחלל בערבוביה. כשאורות האולם כבים ואורות הבמה נדלקים, קסם התיאטרון מתחיל להתרחש. הצופים הצעירים נשאבים לעולם מלא דמיון בו הם פוגשים סיפורים, מקומות, גיבורים, שמקבלים חיים על הבמה.

https://www.youtube.com/embed/GMPCiSWZY18 https://www.youtube.com/embed/GMPCiSWZY18

הם צוחקים ובוכים, מתרגשים, כועסים, חומלים, מרותקים, נסחפים להרפתקאות והופכים לשותפים בהן. לשעה קלה הם חלק ממציאות אחרת, מקבילה, ממנה הם ייעורו אחרים משהיו רק שעה אחת קודם. אין ספק שהחוויה שהם חוו תישאר בלבם ובנפשם, תוסיף עוד נדבך בעיצוב עולמם התרבותי ותמשיך להשפיע זמן ארוך לאחר שההצגה הסתיימה. אין ספק שאנו כאנשי תיאטרון, כהורים, כמחנכים – רוצים שהילדות של ילדינו תהיה משובצת בחוויות מעצימות ועוצמתיות כאלה.

זאת ועוד, היצירה התיאטרונית נוגעת בכל כך הרבה תחומים – בספרות, בשפה ולשון, בתנועה, במוזיקה, באמנות ויזואלית, בהומור ועוד ועוד. למעשה, הצפייה בתיאטרון היא חוויה רב חושית וכוללת שמזכה את צופיה הצעירים בהזדמנות להעשיר את עולמם הנפשי והתרבותי ברבדים שונים בו זמנית.

על חשיבותו של תיאטרון לילדים ראוי להכביר במילים ולמלא טורים ארוכים, אפשר וחשוב לדבר על כך שצפייה בהצגה וחשיפה לגיבור שמתמודד עם מצוקה כלשהי, לא אחת, מעצימה את הצופים הצעירים ומעניקה להם כלים ואומץ לפתוח את סגור לבם ולדבר על אירוע מכאיב שקרה להם או בסביבתם. אפשר לדבר על יוצרי תיאטרון ושחקנים שהבינו מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים כשנחשפו, כילדים, לעולם הבמה ואפשר לדבר על החשיבות של טיפוח קהל עתידי של צרכני תרבות ותיאטרון על ידי פיתוח הרגלי צפייה מגיל צעיר.

אבל למה דווקא בימי משבר?

בתקופה של חוסר ודאות, כשחיי היומיום נטרפים, כשאוצר המילים מתרחב ומילים חדשות ולא מוכרות הופכות חלק בלתי נפרד מהשפה המדוברת – "סגר", "מגיפה", "בידוד", "חולים קשה" ו"מניין המתים" וגם "אזעקות", "טילים", "יירוטים" ו"נפילות", לעצם העובדה שילדים מגיעים לצפות בהצגת תיאטרון יש אפקט מרגיע. לשעה הזאת, בה הילדים מתנתקים מהחששות, הפחדים והדאגות, בה הם משתחררים מהמציאות ועפים בדמיון,יש ערך מרפא אמיתי. האפשרות לצלול לעולם רגוע, שמח, אחר, מעניקה להם תקווה ושלווה. הרגשות שעולים בהם בזמן הצפייה בהצגה, הצחוק לצד הבכי, מנקזים אליהם את מה שעצור בפנים ועוזרים להם לשחרר החוצה מתחים ולחצים.

מתוך ההצגה בנעליו. צילום: יוסי צבקר

מאז שחזרנו לבמות, לאחר תקופה ארוכה של איסור כניסת ילדים לאולמות, אנחנו חווים משהו קצת שונה. אנחנו ממש מרגישים את הצמא שהתעורר אצל הילדים. הצמא לתרבות ולנפלאות התיאטרון. מה שאנחנו עוד מרגישים זו הכרת תודה. היא באה לידי ביטוי במחיאות הכפיים שלהם ובעשרות רבות, יותר מהרגיל, של ילדות וילדים שבתום ההצגה מבקשות ומבקשים לפגוש את השחקנים ולהגיד להם תודה, לשתף בתחושות, לשאול שאלות או פשוט לחבק. וזה מרגש אותנו ונותן לנו כוח להמשיך לעשות תיאטרון איכותי, מכבד וראוי לילדים ולהמשיך ולהילחם על קיומו של תיאטרון ילדים גם עכשיו. אפילו שקשה. אפילו שיש מגבלות ותווים ירוקים. עשינו את זה בפסטיבל הצגות סוף הקיץ ונעשה את זה שוב גם בפסטיבל ירון בחוה"מ סוכות.
הכותבת היא המנהלת האמנותית של תיאטרון אורנה פורת

פסטיבל "ירון" של תיאטרון אורנה פורת יערך בין התאריכים 22-25 בספטמבר במוזיאון ת"א לאמנות.לפרטים נוספים https://www.porat-theater.co.il/%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%AA_2021

• טור אישי https://timeout.co.il/topic/%d7%98%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/
• תיאטרון https://timeout.co.il/topic/%d7%aa%d7%99%d7%90%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9f/
• מוזיאון תל אביב https://timeout.co.il/topic/%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%9f-%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91/
• אורנה פורת https://timeout.co.il/topic/%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%aa/