אור’אש היא מסעדת ה"it" החדשה שכולם בניו יורק מנסים להשיג אליה מקום, ואי אפשר להאשים אותם.
מה הופך מסעדת "איט" למסעדת "איט"? בדרך כלל זו קומבינציה של כמה דברים: שמות גדולים מעולם הקולינריה שעומדים מאחוריה, אוכל ומשקאות מצוינים, שירות אפילו יותר מצוין, אווירה של סודיות עדינה בתוך חלל יפה, תזמון טוב (כשאנחנו תקועים בבית בעוד סופה אחרי סופה פוקדת את העיר, יש משהו בלנסות מסעדה ניו־יורקית חדשה שמרגיש מחשמל במיוחד) וגם, בואו נודה בזה, קצת מזל.

>> מישלן סטאר: הישג מדהים לשף הישראלי שכבש בשקט את לונדון
>> קוראים לה בלה: אייל שני פותח מסעדה איטלקית. והיא יפהפיה

אור’אש מתורגם ל"אור" ו"אש" בעברית, והדואליות הזו מגדירה את התפריט: מטבח פחמים וגריל פחם מותאם אישית מוציאים בייגלים ירושלמיים בעבודת יד (אותם לחמים מאורכים אפויים שרואים בכל המזרח התיכון) המוגשים עם מטבלים ביתיים, אוצר של דגי שוק, סטייק ואגיו ניו יורק סטריפ ועוד. בונוס: הכול ללא שמני זרעים וסוכרים מעובדים (אנחנו הרי חיים בעידן הוולנס).

החלל מחושב לא פחות מהתפריט. לאכול כאן מרגיש כמו קפיצה מהירה מעבר לאוקיינוס האטלנטי, חוויה מעבירה־לעולם־אחר גם בטעמים וגם באווירה.ולגבי המרכיב האחרון, מזל – נראה שלאור’אש יש ממנו בשפע. המקום כבר כל כך מבוקש, שכמעט בלתי אפשרי להשיג בו הזמנה, לא משנה עד כמה תתמרנו עם תאריכים, שעות או גודל קבוצה באתר. בניו יורק, טירוף מהסוג הזה לא נוצר יש מאין – הוא נבנה. ומדי פעם, כן, הוא גם קצת תוצאה של צירוף מקרים מוצלח.

האק להזמנות:
הזמנות נפתחות בלעדית בדורדאש שבעה ימים מראש בשעה 9:00 בבוקר. כוונו שעון מעורר, התחברו מוקדם ופעלו מהר. זה לא מצב של "נחזור לזה אחר כך".

מה להזמין:
הבייגל הירושלמי עם המטבלים הביתיים – כי לחם ומטבלים זה איך שעושים את זה במזרח התיכון, והגיע הזמן שהטקס הזה ישתלט עד הסוף על ניו יורק. לשתייה, הדירטי מרטיני עם זיתים על האש, שמרגיש כמו הצעד הטבעי הבא לעיר שנבנתה על קוקטיילים.

למי זה מתאים:
לאנשים שחייבים לסמן וי על כל חלל לוהט בעיר, אבל גם לאלה שמסוגלים להבחין בין היסטריה גימיקית לבין הזמנה שבאמת שווה לרדוף אחריה.
>> "אור’אש", 450 ווסט ברודוויי (סוהו) ניו יורק,פרטים והזמנות באתר המסעדה