יש כל כך הרבה יצירות תרבות שם בחוץ עד שקל לפספס את מה שטוב באמת, אז אנחנו באים לעשות קצת סדר עם אלבום אחד, סדרה אחת, סרט אחד והצגה אחת שיעשו לכם את הסופ"ש - ממוזיקה שעוד לא שמעתם כמותה בעברית ועד לסוף העולם
תרבות לא חסר לנו. בעידן שבו יש בקצה האצבעות שלנו יש אינספור אלבומים, סרטים ויצירות, הבעיה היא לא נגישות, אלא שפע. במילים אחרות, מרוב עצים קשה לראות איזה עץ באמת יפה. בדיוק עבור זה הקמנו את המדור החדש הזה, שיכניס אתכם לסופ"ש עם כמה המלצות תרבות מדויקות – בלי יותר מדי אופציות, בלי צורך לבחור, פשוט יצירה טובה אחת מכל סוג. אלבום, סדרה, סרט והצגה. משהו להעמיק לתוכו במהלך סוף השבוע בלי הסחות דעת. כל מה שצריך זה לפנות זמן למשהו אחד בסופ"ש.
>> המלך, הטראנס וגאולה פאקינג עמיר: מצעד תשדירי הבחירות ההזויים
אלבום אחד | אברהם לגסה – עתה
סוד גלוי (אך לא מספיק) הוא שאברהם לגסה הוא מגדולי הראפרים של הדור הנוכחי. בגיל 30 וקצת, עם שני אלבומים מאחוריו – האחרון בהם אלבום מופת שיצא בטיימינג מסובך של מלחמה, וכולל בין היתר שיר מנפץ שכל שבו הבן ליוצאי אתיופיה מראפרפ ביפנית – החליט באלבומו החדש לשבור את כל הכלים, בערך כמו שעשה בכל אלבום. הפעם הוא עושה זאת עם אלבום קונספט כפול, ארוך ודחוס, מסחרר וכמעט בלתי נתפס במושגי מוזיקה ישראלים בכלל, והיפ הופ עברי בפרט. אם חיפשתם מוזיקה ישראלית שתאתגר אתכם, אבל גם תצדיק את המסע שתיקח אותכם איתה, אז יש לכם שעה ו-45 דקות של אחד האלבומים הכי מיוחדים ששמעתם.
"עתה" הוקלט במהלך שבועיים של מרתון אולפני מבוקר עד ערב, שהניב 32 שירים, מעברונים ויצירות שנעות בתזזיתיות בין ראפ אינטנסיבי, ג'אז חופשי וארנ'בי משוחרר בשירה, לחישות והודעות קוליות. החלק הראשון (שנפתח באופן סמלי עם "לגדול") מתעסק בעיקר בילדותו של הראפר בגילויי לב חשופים, בעוד שהחלק השני (שנפתח באופן סמלי עם "להתבגר") כבר עובר לנקודת המבט כאדם בוגר, במה שאפשר להגדיר רק בתור סיפור חיים שפרוס חתיכות חתיכות לאורכו. זה מוגזם, זה יצירתי, ואם עוד לא הפכתם למעריצים של האמן המבריק הזה, כל עוד תשרדו את האלבום – מיד תהפכו לכאלו. מוזיקה שאסור לפספס.
סדרה אחת | דו קרב
ספק אם מישהו מופתע שסדרה שנולדה בין HBO האמריקאית ל-Sky הבריטית היא כיף טהור. "דו קרב", לפחות על פי שני הפרקים הראשונים, היא ממתק טלוויזיוני ממכר שספק אם תצליחו לעצור, אז אולי שווה לשקול להמתין כמה שבועות עד שתצא כולה, לחובבים. אבל אלו מכם שלא יתאפקו, וטוב שלא, ימצאו בה דרמה משפטית ששוברת את הקונספציות של הז'אנר ומפרקת אותו לשני צדדים מקבילים שנאבקים אחד בשני בבית המשפט ומחוץ לו. קרב גירושין עקוב מטינופת בין טייקון טק גאון (דומיניק ווסט, לנצח מקנולטי מ"הסמויה" שחוזר לבית שגידל אותו HBO, רק במבטא המקורי שלו) וכוכבת הוליוודית סיינה מילר – שניהם, אגב, שחקנים שנתפסו בעבר בפרשיות בגידות פומביות. כבר כיף, ועוד לא התחלנו.
כפי ששם הסדרה מרמז (ובשפת המקור, אפילו מבהיר בבוטות), זה לא הולך להיות הליך גירושין מכבד כמו תל אביבים שרוקדים יחד עם מדרגות הרבנות. כאן יש יותר מדי כוח, כסף וכבוד לחלק בין השניים, וכל צד רוצה לצאת ידו על העליונה. לצורך כך מגוייסים שני משרדי עורכי הדין הכי גדולים בממלכה המאוחדת, שמגייסים לטובת התיק היוקרתי את כל התכסיסים המסריחים שהמקצוע מביא איתו. זוהי סדרת אנתולוגיה, מה שמצד אחד אומר לא להיקשר יותר מדי לדמויות כי עד העונה הבאה הן יוחלפו, אבל מצד שני גם אומר שיש לכם עונה אחת בלבד עם התחלה, אמצע וגם סוף ברור – וזה תמיד כיף לדעת שמלחמות יכולות גם להסתיים מתישהו.
עכשיו ב-HOT, סלקום TV ונקסט TV
סרט אחד | אואזיס: Don't Look Back In Anger
מה לא נכתב על יחסי האהבה-שנאה שבין ליאם ונואל גלאגר, האחים המסוכסכים הכי מפורסמים מאז קין והבל? הם בנו ביחד את אחת מלהקות הבריטפופ המצליחות בעולם (ואלא אם אתם טים בלר, גם הטובות בעולם), עד שבאוגוסט 2009 הגיעו לרתיחה מאחורי הקלעים בפסטיבל Rock en Seine בפריז, הגיעו לעימות פיזי – דיווח של זמרת מאחורי הקלעים סיפר שליאם ריסק את הגיטרה של נואל – שפיצץ לא רק את ההופעה בפסטיבל, אלא גרם לפירוק הלהקה ולנתק בין האחים שנמשך 15 שנה. עד שב-2004, כמעט משום מקום, הוכרז סיבוב הופעות היסטורי שיאחד את האחים – והעולם הגיב בהתאם. אם ניסיתם להשיג כרטיס ברשימת ההמתנה הארוכה באתר שלהם, אתם יודעים את ממדי הטירוף.
זה היה רק מתבקש שאירוע כזה ילוו בסרט דוקומנטרי מושקע שיתעד את החזרה לבמות, ובמקרה הזה גם נכתב על ידי יוצר פיקי בליינדרז סטיבן נייט ובויים על ידי הצמד הבריטי דילן סאות'הרן ו-וויל לאבלייס, שמגיעים עם ניסיון בדוקואים על LCD Soundsystem וסצינת האינדי של ניו יורק. בערבוב מעניין בין צילומים מהבמה, קטעים מאחורי הקלעים וריאיון ראשון עם האחים מזה 15 שנים, הדוקו חוגג לשעתיים את אואזיס ואת סיבוב הקאמבק שלהם, ולמרות שלא ממש חופר לתוך הסכסוך והקשיים (יש אולי משפט התייחסות אחד לכך לקראת הסוף), הוא מאוד סוחף וללא ספק יכניס אתכם למוד של בריטפופ אפלולי, בדיוק בזמן לקראת הסתיו שלעולם לא מגיע לישראל.
עכשיו בדיסני+
הצגה אחת // "אחרית הימים"
תיאטרון גשר הוא ה-תיאטרון לראות בו מחזות של צ'כוב. אפילו מירי רגב יודעת את זה (בחיי, היא ראתה שם את "השחף" ב-2022). גשר מזוהה עם הרפרטואר הקלאסי, ולכן כשהחליטו להעלות מחזמר ראפ סאטירי מטורלל שמפרק כמעט כל מה שקדוש במציאות הישראלית – רצנו לראות. במרכז "אחרית הימים" עומדת סיטואציה ישראלית מוכרת למדי: כולם במקלטים בעקבות איום טילים. אלא שהפעם מדובר באיום גרעיני, ולממשלה יש תוכנית להצלת המדינה: כל היהודים צריכים לשמור שבת ביחד, פעם אחת בלבד. כולם נרתמים למשימה, חוץ מיואל (אורי יניב המצוין, שגם שותף לכתיבה), הייטקיסט שפוטר מעבודתו, שקוע במשבר אמצע החיים ונראה שעומד לאבד את אשתו נעמי (נעמי לבוב, שמרוב פרסומות מעצבנות למזגנים שכחנו איזו שחקנית אדירה היא).
מכאן הסיפור מתפוצץ לכל הכיוונים: חוקרי שב"כ, ביאת המשיח ואפילו יגאל בשן זומבי. נטע רוט גונבת את ההצגה בתפקיד אמריקקית נלהבת שמחליטה לעשות עלייה בדיוק כשהמדינה עומדת להחזיר את נשמתה לבורא. זה שילוב של "בוק אוף מורמון" (כולל קצת יותר מהשראה מהשיר "Turn It Off"), "מת על המתים" וכמובן "המילטון", למרות שסביר שהראפ המקורי לא ייכנס לגרסה עתידית של "עסק שחור". ובכל מקרה, זה כיף. לא מה שציפינו לקבל מגשר, אבל אם כבר סוף העולם – וכן, אנחנו מתכוונים לבחירות בעוד שבועיים – אז שיהיה מצחיק.
עכשיו בתיאטרון גשר