כולנו מרת'ה עכשיו: צופי "אייל קטן" ננעלו במעגל אובססיה חולני

"זה אשר ייבחר מביניכם, יילקח
לאחר עינויים קשים
אל רחבת בתי-הכיסא,
שם, בטקס פומבי,
יישחט גרונו בסכין קצבים.
תוך טפטוף הדם מגרונו,
וכשמיתרי קולו מנותקים,
יוכנס ראשו
אל תוך אסלת בית-כיסא
כשפניו כלפי מעלה,
ואשה צעירה ויפה
תשב מעליו
ותעשה את צרכיה המוצקים על פניו
ברגעי גסיסתו"

כך נפתח המחזה "הוצאה להורג" של חנוך לוין, וכשצפיתי ביום חמישי בראיון של פירס מורגן עם פיונה הארווי, האישה עליה מבוססת כנראה דמותה של מרת'ה מהסדרה "אייל קטן", הן פשוט זינקו מהתודעה. השורות שכתב לוין מתארות את יחסיהם של פיונה הארווי וריצ'רד גאד מכל זווית שנסתכל עליהם, כשבסדרה עצמה גאד ממש מוציא להורג את עצמו ואת פיונה בטקס פומבי – סדרת הטלוויזיה הכי מצליחה של נטפליקס בזמן האחרון.

>> לאהוב ולהיפגע: 5 טריגרים להיזהר מהם בצפייה ב"אייל קטן"

עכשיו תורה של פיונה לעשות את אותו הדבר באמצע הטוק-שואו המצליח "פירס מורגן בלתי מצונזר". וגם תורנו, הצופים שרעבים לעוד ועוד ממה שלוין מכנה "אישה צעירה שעושה את צרכיה המוצקים" על הפרצוף שלנו. אין צורך להעמיד פנים: כולנו רוצים לראות את מרת'ה האמיתית חווה משבר באולפן, מתאהבת במנחה הכריזמטי עם השיער הלבן, או פשוט ממציאה שקרים על ימין ועל שמאל. רק ששכחנו לרגע שלא מדובר רק בדמות טלוויזיונית אלא באישה אמיתית, וקשה לצפות בראיון מבלי להרגיש רחמים כלפי פיונה, מה גם שהמנחה המנוסה עושה הכל כדי לסמן לצופים שזה מה שצריך לעשות.

את הראיון פותח מורגן בשאלות הצפויות  – "למה הגעת?" ו"האם צפית בסדרה?" – ופיונה כמובן מצהירה שלא, כפי שהיא מצהירה מספר פעמים במהלך הראיון. את כל המידע שיש לה על הסדרה היא טוענת שקיבלה דרך "מכרים" או "חברים", אבל למעשה היא מגלה בקיאות די מדהימה בנושא. מדהים לא פחות שמראיין בקאליבר של פירס מורגן פשוט מבליג על הדברים האלה, ולאורך השיחה הוא נותן את התחושה שהוא תומך בגרסה שלה לפי ריצ'רד גאד העליל עליה עלילות. ביממה שאחרי השידור, לעומת זאת, הבהירה הפקת התוכנית שחלק מהדברים שאמרה הארווי בשיחה התגלו כלא נכונים.

אבל השואו מעל הכל: מורגן המשיך בחקירתו את הארווי בסשן די ארוך בו הוא חוזר שוב ושוב על הנתונים שקיבל מנטפליקס בנושאי המיילים והציוצים שפיונה הארווי כביכול שלחה לגאד. הדבר המדהים פה היה האופן שבו ה"מרת'ה" התפלקה לפיונה מדי פעם, בין אם מדובר בבליל מילים אינסופי ולא קוהרנטי, או בביטויים כמו "יש לי המון חברים", או רגעים שהיא פשוט יורדת על ריצ'ארד גאד ובאופן רצוף מטיחה שהוא "פסיכופת" ו"סוציופת" כאילו היא מרכלת עם חברה טובה. שלא תהיה טעות: כל שנייה מזה היא כל כך מספקת ומהנה עד שבאמת קשה לסגור את הראיון. אבל בכל זאת צריך.

ג'סיקה גאנינג בתפקיד מרת'ה סקוט, "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/\נטפליקס)

זאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים בטלוויזיה דמות פיקטיבית שמתגשמת וזולגת למציאות שלנו. אנחנו נמצאים במין עידן מוזר שבו המציאות זולגת לטלוויזיה ולהפך, אבל באופן תקדימי אנחנו נתקלים בגרסה האמיתית של דמות מתוסרטת. כשמדברים על אירועים מתוסרטים המבוססים על מקרים אמיתיים – בטח בכזו סקאלה של פופולריות עולמית – בדרך כלל לא נשמע את האנשים שמאחורי הדמויות, אלא אם כן מדובר באדם מפורסם. פיונה הארווי היא אישה אנונימית שהחליטה להיחשף (בעל כורחה, בעקבות מעריצים שחיפשו את הציוצים שלה) והיא גם מכריזה שהיא תנקוט באמצעים משפטיים כנגד נטפליקס וגאד. האם היא מדברת אמת? האם היא משקרת? זה לא משנה.

כל מי שרצה עונה שנייה של "אייל קטן" מקבל עכשיו את התחושה שהוא צופה בה בלייב. כולם ימשיכו לצפות בפיונה/מרת'ה בכל פעם שהיא תופיע על המסך בשנה הקרובה, ימציאו עליה קונספירציות, יחשפו וייחשפו לפרטים אישיים בחייה וילגמו כל טיפת מידע שרק תיחשף. כי כולנו הפכנו לקצת אובססיביים, ממש כמו מרת'ה. 

ריצ'רד גאד בתפקיד עצמו, "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

וזאת האמת: אנחנו לא באמת צופים בעונה השנייה של "אייל קטן". אנחנו צופים בשני אנשים שרחוקים מלהיות מושלמים, מנהלים את המאבקים שלהם אחד מול השנייה באופן פומבי וגלוי. למעשה, הם מזינים את האובססיה האישית שלהם אחד כלפי השנייה. גאד העלה את הנושא מחדש לאחר שהסתיים, וכאומן זכותו המלאה להפוך את חוויות חייו ליצירת אמנות. עם זאת, זה ברור שמישהי כמו פיונה הארווי לא רק תהפוך למטרה קלה עבור מעריצי השנאה שדאגו לשלוח לה איומי מוות, אלא גם תקפוץ על ההזדמנות לחזור לקשר עם גאד בצורה כלשהי – גם אם רק באופן משפטי.

זה סיפור שיכול לספק את האובבסיה של הקהל שלו לשני האנשים האלה לכל כך הרבה זמן, וזה מייצר מעגל אובססיה חולני שמזין את עצמו. האובססיה מדבקת: יותר מדי אנשים הפכו את הסדרה לאובססיה שלהם. כדי לחשוף את מרת'ה הם חפרו בהיסטוריה של הטוויטר, איתרו אותה ודאגו לשלוח לה איומים. כל זה נשמע לי די אובססיבי. ולא רק האנשים שפעילים באופן ישיר: אלה גם האנשים שממשיכים לקרוא את הכתבות שיוצאות על "אייל קטן", לצפות בראיונות עם ריצ'ארד גאד וכמובן גם בכל החמישים וארבע דקות של פירס מורגן מראיין את "המרת'ה האמיתית". 

מעגל אובססיה חולני. "אייל קטן" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

הראיון של פירס מורגן הוא תיאטרון התעללות שמזין את האובססיה של הקהל ושל המרואיינת. הדמות המתוסרטת לובשת בשר ודם ועוברת תחקור מקיף בשידור חי, וזה בדיוק מה שחשבנו שזה יהיה ובדיוק מה שרצינו שזה יהיה. מורגן, שלרוב שומר על חדות מסוימת, מבליג על הרבה אמירות נטולות הוכחות או ראיות – אבל הוא מבין מי הצופים שלו, הוא יודע שאותם מה שמעניין לראות זה את הקרקס של הארווי וגאד, ושצריך להכות בטרנד כל עוד הוא חם. הסדרה עצמה היא יצירה טלוויזיונית נהדרת, אבל היא הפכה רבים למרת'ות שנמצאות בכל פינה שהצמד הזה ילך אליה, וישמחו להמשיך ולצפות בהוצאה להורג הפומבית הזאת. כולנו מרת'ה עכשיו.