הילד הזה נעלם ב-1932. הגיע הזמן לתת לו קול חדש לגמרי
הסיפור העגום על הסרט הישראלי הראשון בכל הזמנים ועל היעלמותו מקבל את הסוף הטוב שלו: "עודד הנודד" מגיע לפסטיבל סאונדטראק (20.11) עם עותק משוחזר ופסקול חדש ועדכני שיצרה לו אליוט ותתקלט אותו לייב, ובטור מיוחד היא מסבירה איך "המוזיקה החדשה הרימה את הסרט העתיק בדיוק לאן שיוצריו רצו שיעוף"
שלושה צעירים תל אביביים מחליטים לעשות סרט. משהו עכשווי, אמיתי, שמדבר את הדור שלהם. הם מוצאים ספר חדש ומקומי שיש עליו דיבור, וכותבים תסריט בהשראתו. הם מצליחים לשכנע כמה משקיעים פרטיים להיפרד מכמה שקלים, ובתקציב זעיר ממש הם מרימים יצירה שכולה לב וחזון. הם מגייסים כמה שחקנים מוכרים, בית ספר שיסכים שתלמידיו ישתתפו בהפקה, ניצבים נלהבים, צוות טכני מצומצם, וכוכב חדש – גיבור הסרט, נער חיוור, יפה בלורית ותואר. את עמק יזרעאל הם מצלמים באמת בעמק, אבל את המערה שהם צריכים הם מוצאים באיזו פינה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, מכל המקומות.
>> נחשפות: 9 ישראליות שהולכות לכבוש את העולם עם הקול שלהן
>> משהו גדול וטוב: שובו של אינדינגב הוא תמונת הניצחון של השפיות
הסרט יוצא וממלא אולמות בכל הארץ. הביקורות ברובן מתפעלות: דבר כזה עוד לא היה כאן. גם אם ההפקה קצת מחוספסת, הסרט מקורי, סוחף, מיוחד. ארגון ימני קיצוני, שלא ראה בכלל את הסרט, קורא להחרים אותו כי הוא שמאלני מדי. אף אחד לא מתרגש. השלישיה שלנו כל כך מבסוטית, שכשמגיע מפיק אמריקאי ומבקש לקחת את הנגטיבים אתו להדפסה, הפצה ותהילת עולם, הם מסכימים מיד. הבחור לוקח, וזאת הפעם האחרונה שמישהו רואה אותו. או את הסרט שלנו.
באמת סיפור עצוב, אתם אומרים – אבל שמעתי כבר מאה כאלה. ואני אומרת – נכון, אבל לא מ-1932. 'עודד הנודד" נוצר בארץ ישראל של המנדט הבריטי, להלן הסרט העברי הראשון. פרי דמיונם של שלושה משוגעי קולנוע – חיים הלחמי, נתן אקסלרוד וצבי גולדין – הסרט באמת הצליח ואז נעלמו כל עותקיו. בשנות החמישים שיחזרו הלחמי ובנו יוסי את הסרט מחומר שנשאר על רצפת חדר העריכה, ובזכותם יש לנו היום עותק להקרנה נדירה.
לשמחתי הסרט היה אילם (למרות שכבר היה סאונד בקולנוע), כי לחבורה שלנו לא היה מספיק תקציב לפלא הזה, סרט מדבר. לשמחתי, כי אני יכולה להמציא לו היום פסקול חדש לגמרי – וזה בדיוק מה שעשיתי. מהרגע הראשון היה ברור לי שכל המוזיקה של עודד הנודד גרסת 2025 תהיה מקומית ועכשווית, אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו לחצתי פליי בבת אחת על קטע שקותימן הוציא השנה, ועל סרט כמעט בן מאה, והם ישבו ביחד כאילו נוצרו אחד עבור השני.
המשכתי לנסות עם סבבה 5, יונתן דסקל, מאיה דוניץ ויותם אבני. המוזיקה החדשה הרימה את הסרט העתיק בדיוק לאן שיוצריו רצו שיעוף – לפסגה רעננה, מבודחת קצת, מותחת, חלוצית ונוגעת ללב. בכלל בלי לנסות נוצרה כאן מחווה מלאת אהבה לשורשי התרבות שלנו ולאמנות שחולמת תמיד על הדבר הבא, על פריצת גבולות, על עינוג הקהל.
את כל הטרקים היפים האלו ארזתי בקפידה עם כמה קטעים מקוריים שלי, ואני אדג'ה אותם עם הסרט, לייב על הבמה, בתוספת נגינה חיה של סמפלר ישן עם קרן אינפרא אדומה שמופעלת בתנועות ידיים – מה שקוראים "תקלוט חי", שבו כל הקרנה שונה ומיוחדת, והטראקים מתערבבים עם התוספות החיות לכדי משהו חדש לגמרי.
>> עודד הנודד: הסרט העברי הראשון – בליווי תקלוט לייב של אליוט, חמישי 20.11 20:30, פסטיבל סאונדטראק. פרטים וכרטיסים כאן