העירייה מתגאה באמנות רחוב אבל מחלקת דוחות לאמנים
העירייה מתגאה בציורי הגרפיטי על קירות העיר ואפילו מארגנת סיורים שמציגים אותם. אז למה היא מחלקת לאמנים שמציירים אותם דוחות?
כתובת אש: קבוצות של תיירים מחוץ לעיר או מחו"ל שמתבוננות בציור גרפיטי ומאזינות למדריך שמסביר אותו בקול רם הפכו לדבר שבשגרה ברחובות תל אביב. כמו הרבה תופעות אורבניות אחרות, המקום שבו זה הכי מורגש הוא כמובן שכונת פלורנטין. די בשיטוט קצר כדי למצוא הרבה מאוד קירות צבעוניים ומקושטים בגרפיטי בשלל גוונים וסגנונות. יש המברכים ומאמינים שמדובר ביופי טהור ובתוספת דקורטיבית משמעותית לשכונה הלא יפה במיוחד, ומולם עומדים המתנגדים שלטעמם הציורים מכערים עוד יותר.
>> למה פלורנטין מוצפת בכל חורף מחדש?
העירייה מברכת על התופעה. "במבוך הנגריות והמוסכים של השכונה (פלורנטין) נגלות יצירות אמנות שעליהן איש לא שמע. מיהם אמני הרחוב? מה הם רוצים להגיד ומה זה בכלל גרפיטי? נלמד לזהות טביעות אצבע ונתחקה אחר אמנים בולטים בתל אביב", אומרת עיריית תל אביב־יפו באתר הרשמי שלה בבואה לשווק סיורים מטעמה שמוקדשים לאמנות הגרפיטי ומחזקים את הקשר של העיר לאחיותיה המגניבות באירופה – ברלין וברצלונה. הייתם מצפים שאם היא חוגגת ככה על ציורי הגרפיטי, היא לא תחלק דוחות לאמנים שעומדים מאחוריהם, לא?!
במוצאי השבת שעברה יצאה אמנית הרחוב קרן מיסיק עם כמה מחבריה לסשן יצירה באותו מבוך הנגריות בפלורנטין. לפני שהחלו בצביעה, מספרת קרן, הם וידאו שהצבע לא יפריע לאף אחד וכי הקירות שעליהם יתיזו את נשמתם חלודים ומתפרקים, ולא חלילה נצבעו לאחרונה והם חלק מפרויקט חדש שקם במקום. "בסביבות 18:00, בשלב האחרון, הופיעה ניידת של הסיירת לביטחון עירוני, ממנה יצא פקח ושאל אם 'משעמם לנו'. ממש לא ניסינו להתחבא ולאחר שיחה על מה ומי אנחנו הוחלט שלא לתת לנו קנס, אבל נקבע שבפעם הבאה שניתפס זה ייגמר במעכב לחקירה משטרתית". האבסורד מציק גם לקרן. "מצד אחד העירייה משתמשת בציורים שלנו לתדמית של העיר, אבל מצד שני שולחת פקחים ושוטרים לחלק לנו קנסות. אני גרה בפלורנטין ואני רואה את הסיורים של העירייה מתחת לבית. הם עושים עלינו קופה".
גם זוג האמנים דניס וקייט נתקלו בסיטואציה דומה, אך לא בפלורנטין אלא ברחוב הרכבת שבאזור לבונטין. הם ציירו בשטח פרטי שנמצא בין שני בניינים ולבקשת בעליו של אחד הבניינים. "הוא ראה ציור שלנו, חיפש אותנו והתקשר במיוחד לבקש שנצייר שם", אומרת קייט. "לא היה לנו מושג שזה לא חוקי אם בעל הבניין מאשר זאת". באחת הפעמים שציירו שם עבר במקום שוטר שצילם אותם. "באותו הרגע הוא לא נתן לנו קנס, אבל אמר שהוא צריך לבדוק את העניין ולקח את מספרי תעודות הזהות שלנו. כעבור חודש אכן קיבלנו קנס על סך 730 ש"ח. זה מגוחך שמחלקים לנו דוחות על ציורים שהעירייה מארגנת סיורים כדי להראות אותם. זה לא שאנחנו הולכים לבית יפה וחדש ומציירים שם. להפך, אנחנו מחפשים מקומות שאפשר לשפר".
קייט, דניס וגם קרן ניסו לפנות לעירייה לקבלת תשובה לשאלה איך אפשר לעשות את זה באופן חוקי (או לפחות לא לקבל קנס, בכל זאת מדובר בגרפיטי), אך לא זכו למענה מהעירייה. "אין לנו שום כוונה לעשות משהו לא חוקי, אנחנו רוצים לתרום מהיצירה שלנו לעיר", אומר דניס. "התקשרנו ושלחנו מכתבים לעירייה לברר את הסוגיה אבל לא קיבלנו שום מענה". "נדמה שלעירייה בעצמה אין מושג איפה לצייר מבחינה חוקית ומהו גובה הקנס – כל מיני חברים שלי קיבלו קנסות בסכומים שונים לחלוטין – מ־400 ש"ח לכמעט 800 ש"ח. זה לא הגיוני".
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו מכירה בייחודה ובחשיבותה של אומנות הרחוב, כולל ציורי קיר ואף מוצאת לנכון לתת לה במה במקומות המוקצים לכך ברחבי העיר ולערוך סיורי רחוב. יחד עם זאת, ביצוע גרפיטי ללא אישור על קירות מבנים ציבוריים ופרטיים כאחד היא עבירה פלילית. הגורם האמון על האכיפה בנושא הוא משטרת ישראל, ולצידה פועלים גם גורמי האכיפה העירוניים. מומלץ בטרם ביצוע גרפיטי להתעדכן עם אכן הדבר בהיתר. ביצוע גרפיטי, ללא היתר, מהווה עבירה לפי שני חוקים ראשיים בגינם ניתן להגיש כתב אישום ו\או לרשום קנס: האחד, חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד 1980- שיעור הקנס מסוג ברירת משפט, ליחיד בסך 500 ₪ ולתאגיד 1,000 ₪, והשני, חוק העונשין, התשל"ז 1977 – שיעור הקנס מסוג ברירת משפט בסך 730 ₪. חשוב לציין שקיים שיקול דעת לגורמי האכיפה לעניין דרכי הטיפול בהתאם לאופי העבירה וחומרתה."
[interaction id="5a708776f0e8120001759479"]