"מה שאנחנו עושים זה לא דו קיום, אלא מרחב משותף של כולם"

אנה לולו

מרואן הואש (28), ראובן רייס (31), ולדיסלב בורשבסקי (34)

האנה לולו הוא אי של שפיות בתוך מרחב של אי שפיות, וכמה היינו צריכים מהשפיות הזאת בשנה האחרונה. הבר היפואי הוא טריטוריה כה ייחודית שבאחרונה הופיעו בו גם הצמד הצרפתי אסיד עראב שמסרבים להופיע בישראל. כשהדי.ג'יי ניקולס ג'אר החליט להופיע בחיפה וברמאללה אבל לא בתל אביב, באנה לולו מכרו כרטיסים להופעה (גם לישראלים שלא חששו לחצות את המחסום). ליין המסיבות הערבי־ביסקסואלי הראשון מתקיים שם כמובן, וכך גם "הבלאדי אוור" – שעה שמחה לנשים במחזור. בעלי הבר בשנתיים האחרונות הם קבוצה של לקוחות לשעבר, יהודים וערבים. שלושה מהם מרואיינים כאן.

>> לפרויקט המלא

עוד אנשים ששו לנו את השנה:
פאטמה שנאן
שמוליק מעוז וליאור אשכנזי
נצ'י נצ'

האנה לולו הפך להיות סמל לדו קיום.

מרואן: "קודם כל, אתקן אותך. תמיד משתמשים במושג דו קיום עם האנה לולו, ומבחינתי זה לא מה שאנחנו עושים פה, אני לא חושב שיש דו קיום, אלא שיש מרחב משותף של כולם. אנחנו נמצאים ביפו ומשהו נוצר עם הזמן. והכי חשוב: we welcome everyone".

ראובן: "לי זה מרגיש כמו משהו שאנחנו גם נסחפים אליו, זה לא מגיע מלמעלה".

מרואן: "אנחנו לא חושבים: בואו נעשה משהו שהוא דו קיום, זה לא מה שקורה".

ולדיסלב: "זה פשוט אנחנו, מה שכל אחד מביא. אנחנו לא אומרים 'בואו נפיק פסטיבל ערבי־יהודי', אלא 'בואו נביא את הדי.ג'יי ההוא, בואו נעשה ערב שירה'".

הואש, ולדיסלב ורייס (צילום: איליה מלניקוב)

אתם חושבים שיש עוד מקום כמו הלולו?

ראובן: "הלוואי, אני בקושי יוצא מפה".

ולדיסלב: "זה משהו שהמקומות צריכים לייצר, לא לפתוח מקום עם קונספט, כי זה יהיה מלאכותי. אם הרבה מקומות ייצרו סביבה פתוחה כמו שיש פה לכל מיני קהלים – אז יהיו עוד מקומות כאלה".

מרואן: "התוכן שלנו, אם אתה מסתכל על תוכנייה – הרוב זה אנשים מפה, כאלה ששותים כאן בירה, לא די.ג'ייז שעושים בוקינג. גם הבלאדי אוור זה משהו שבא מבפנים, זה הגיע מהלקוחות".

איך באמת עלה הרעיון הזה?

מרואן וראובן: "זה מורן ודנה, לקוחות וחברות ממש טובות. זו הייתה בדיחה כזו, שאחת מהן הייתה במחזור ואמרה 'אני רוצה יין אדום כי אני במחזור', ואמרנו 'וואו, בואו נעשה את זה'".

בואו נדבר רגע על ניקולס ג'אר ואסיד עראב. אומרים שאתם גשר עבור אמנים שבחרו להחרים את ישראל.

מרואן: "ניקולס ג'אר לא יצא בהצהרה שהוא מחרים את ישראל, הוא פשוט החליט לא להגיע לתל אביב וכן להופיע ברמאללה. לגבי אסיד עראב, הם החליטו להצטרף לחרם אחרי שעשינו להם בוקינג. אני מכבד את הדעה שלהם ואת ההחלטה שלהם, הם גם לא באמת החרימו, הם הגיעו והופיעו פה וכל הישראלים יכלו לבוא ולראות אותם. הבעיה היא שאנשים כועסים עליהם במקום לכעוס על הממשלה".

ראובן: "ניקולס ג'אר בכלל לא היה אירוע שלנו. מכרנו כרטיסים ואז נוצר בלבול, איכשהו יצאנו מפיקים, אבל זאת לא הייתה הפקה שלנו".

מרואן: "זה היה של ג'זאר קרו, שהם חברים".

והיו ישראלים שקנו כרטיסים ונסעו לרמאללה.

ראובן: "כשמכרנו את הכרטיסים הגיעו מלא אנשים, ופתאום כולם שאלו את עצמם אם אפשר בכלל להגיע לרמאללה. זה היה מעניין".

מרואן: " היה מישהו שאמר: 'אני לא מאמין שיבוא יום שאני אשאל אם יש כיוון לרמאללה'".
אז יש כיוון לרמאללה?

ולדיסלב: "יש כיוון לרמאללה, סידרנו כמה".