"אנולה הולמס 2": גם לקהל הצעיר מגיע סרט "שרלוק" יותר טוב

האופנה האחרונה בקולנוע ובטלוויזיה היא סרטים פסאודו-תקופתיים, קלילים ברוחם ואנכרוניסטיים במופגן, המובלים על ידי נשים צעירות ונמרצות, שבאמצעותן הסרטים מנסחים מסרים פמיניסטיים מודגשים. תת-טרנד של הטרנד הוא הסרטים שחוזרים ליצירות קלאסיות אהובות ומספרים אותן מחדש מנקודת מבטן של דמויות שנדחקו לשוליים (או שלא באמת היו שם). האתגר העיקרי שעומד בפני הסרטים האלה הוא מציאת הטון המדויק והאיזון הנכון בין המרכיבים הסותרים.

לפני שנתיים "אנולה הולמס", שסיפר על אחותו הצעירה של שרלוק, עמד היטב במשימה. הוא הציג בפנינו גיבורה חיננית ומלאת רוח עזוז ועטף אותה בסגנון בימוי אקלקטי, אך עדיין שמר על מידה של אותנטיות אנושית ופיזיקלית. הצלחת הסרט, שהתבסס על הספר הראשון בסדרה פרי עטה של ננסי ספרינגר, הביאה עלינו סרט שני שעלה בנטפליקס ביום שישי. הפעם נראה שאין כל קשר בינו לבין הספרים, והחן התנדף. ב"אנולה הולמס 2" הקלילות מאומצת, האקשן תוקפני, כתבי החידה לא מחוכמים דיים, ואפילו מילי בובי בראון, שהיתה הקלף המנצח של הסרט הראשון, מפקששת. יש רגע בסרט שבו אנולה, באמצע מנוסתה משוטרים הדולקים בעקבותיה, תלויה על גג רעפים, ידיה אוחזות במרזב שמתחיל להתפרק. המצלמה מתבוננת בה מלמעלה, וכשעיניה פוזלות ימינה ושמאלה אפשר לראות שבראון הולכת על צחוקים, ולא מביעה חשש אמיתי מהאופציה של התרסקות. זה הרגע שבו הסרט די איבד אותי, אם כי עוד לפני כן הרגשתי שהכוכבת הנאווה הולכת על מימיקה מוגזמת, ושהופעתה הפעם כמעט מעצבנת. הבעיה היא, כמובן, גם בתסריט הדברני של ג'ק ת'ורן ובבימוי הלוחץ של הארי בראדביר, שחתומים גם על הסרט הקודם.

בתחילת הסרט אנולה, שהכריזה על עצמאות מאחיה הבוגרים, פותחת משרד בילוש בלונדון של סוף המאה ה-19. רגע לפני שהיא סוגרת את המשרד בשל חוסר קליינטים מתייצבת אצלה ילדה בשם בסי ומבקשת שתאתר את אחותה הנעדרת שרה צ'פמן (האנה דוד, שתצטרף לעונה השלישית של "ברידג'רטון" בתפקיד הבת השלישית פרנצ'סקה). אם הסרט הקודם עסק ברפורמה בזכות ההצבעה ובמתח בין אנגליה הישנה לבין זו החדשה שמאיימת להחליף אותה, הפעם חקירתה של אנולה מובילה אותה לחשיפה הנוגעת בתנאי העבודה המדורדרים של מעמד הפועלות. תמונת הסיום של הסרט מגלה לנו ששרה צ'פמן היתה דמות אמיתית, ובגיגול זריז מצאתי שממש בימים אלה עובדים בבריטניה על הנצחת זכרה ופועלה למען רווחת הפועלות במפעל לייצור גפרורים. זאת פיסת היסטוריה מעניינת ששמחתי להתוודע אליה, ועל כך אני מודה לסרט. אבל הסיפור הבלשי התזזיתי, שכולל גניבת מסמכים סודיים, התחזויות, נשפי ריקודים ורציחות, הוא כמובן פיקציה מוחלטת, והחיבור בין האמת לבדיון רעוע ביותר.

ילדות מתבגרות אולי יאהבו את הסצנה שבה אנולה גוברת על מפקח המשטרה המושחת (דיוויד תיוליס) שבא לעצור אותה על ידי בעיטה באשכיו. זאת בעיטת הפתיחה של סדרה של סצנות אקשן נועזות/קומיות שבעיני עובדות נגד השלמות של הסיפור והעולם שבו הוא מתרחש. לדוגמה, הרעיון של הברחת אנולה מבית הכלא באמצעות פיצוץ הקיר, ומרדף הכרכרות שבעקבותיו, הורמו מז'אנר המערבון, אבל הסרט לא הולך עם זה עד הסוף (נגיד, עם מוזיקה תואמת). עם הפיצוץ מתרסקת גם השלמות של העולם הסיפורי, בלי שזה יהפוך לפרודיה, שהיתה יכולה לייצר שלמות מסוג אחר.

הרבה יותר מרכזי הפעם. הנרי קאוויל ב"אנולה הולמס 2"

פרט לאח הבכור מייקרופט, כל הדמויות המרכזיות מהסרט הראשון מתייצבות גם כאן. הלנה בונהם קרטר חוזרת בתפקיד האם המגניבה שלימדה את בתה מדעים ואומנויות לחימה, ולואיס פרטרידג' שב כלורד טוקסברי הצעיר שמלמד את אנולה לרקוד, כי זה הדבר האחד שאמה הזניחה (הוא חמוד גם כאן אבל בסצנות של השניים יש יותר מדי דיאלוגים מתחכמים שאינם משאירים מקום לרגש אמיתי). גם הנרי קאביל דופק נוכחות בתפקיד שרלוק, והפעם הוא הרבה יותר מרכזי בעלילה. מקרה של העברות כספים לא מורשות ממשרדי ממשלה שהוא חוקר משתלב בחקירתה של אחותו, והשניים משתפים פעולה. בוויקיפדיה כתוב שגם דוקטור ווטסון נמצא כאן, ושהוא מגולם על ידי הימש פאטל, אבל כנראה שמצמצתי כשהוא הופיע, והפמיניזם האנכרוניסטי של הסרט רוכב על כתפיה של דמות נוספת שלא אזכיר כאן.

לא שכחתי שהסרט בעצם פונה לצופים צעירים, ושיש סיכוי לא רע שקהל היעד יאהב אותו יותר ממני. אבל הייתי שמחה אילו יצרו עבורם סרט מוצלח יותר, שגם אני אוכל ליהנות ממנו, כמו שנהניתי בראשון.

2.5 כוכבים. Enola Holmes 2 בימוי: הארי בראדביר. עם מילי בובי בראון, הנרי קאביל, הלנה בונהם קרטר. בריטניה 2022, 129 דק'