הפי אנד בסוף העולם: "אקדמיית המטריה" עשתה בית ספר לפינאלה

"אקדמיית המטריה" התחילה את הדרך בתור סדרה די מוזרה. היא יצאה באותו היום שבו יצאה "סיירת האבדון" (Doom Patrol) ב-HBO, ושתיהן בעצם היו מאותו תת-הז'אנר: סדרות גיבורי-על עם הומור מוזר, דמויות מסקרנות ומשעשעות וסיפור מורכב יותר ממה שנראה לעין. בזמן ש"סיירת האבדון" סיימה כבר לפני שנתיים ראן של ארבע עונות שלא הותירו חותם משמעותי, "אקדמיית המטריה" נהנתה מבסיס מעריצים גדול ברשתות החברתיות שלא הפסיקו לדחוף אותה קדימה. אפשר להבין את התגובות המאוכזבות שנשמעו מהם כשהתברר שהעונה הרביעית שלה תהיה גם האחרונה, אבל לא היה יכול להיות סיום מדויק יותר מזה למסע של בני משפחת הרגריבס, שהיה מוזר וכיפי לא פחות מההתחלה. 

>> נזכור את כולן: 10 סדרות שבוטלו מוקדם מדי ונשמח שתחזירו
>> די לאלימות: הקרבות הכי טובים על המסך במאה ה-21 (עד עכשיו)

אם הגעתם עד העונה הרביעית של "אקדמיית המטריה", אתם כבר מכירים את הסיפור: חברי אקדמיית המטריה הם צעירים בעלי כוחות שנולדו באותו היום ללא אב, ומי שלוקח אותם תחת חסותו הוא אדם עשיר ואקסצנטרי בשם סר רג'ינלד הרגריבס, שבפועל הופך אותם לחיילים באקדמיית המטריה. כמו בכל עונה, היה לנו אירוע שיכול להוביל לסוף העולם וכמו בכל עונה, הוא באשמתם של חברי האקדמיה והם צריכים למנוע אותו.

בסוף העונה הקודמת הרגריבס אתחל את ציר הזמן כדי להחיות את אשתו, וכעת אנחנו חוזרים אל המשפחה הלא מתפקדת האהובה עלינו שש שנים אחר כך, כשהם נותרו ללא כוחות וצריכים לחיות כאנשים רגילים. העונה השלישית של הסדרה אמנם לא הייתה רעה, אבל הורגשה בה ירידה מסוימת באיכות ובמורכבות  העלילה והדמויות לעומת קודמותיה. המגמה הזאת המשיכה גם בתחילת העונה הרביעית. 

ההומור המוזר שהיה נפלא כל כך בתחילת הדרך הפך להומור סלפסטיקי משעמם, הדמויות הופכות להיות פרודיה על עצמן עם כל מיני בדיחות ממש מטופשות, כי צריך היה להעביר את הזמן עד שהם יקבלו את הכוחות שלהם בחזרה, ורק באמצע הפרק השני של העונה התסריטאים התעשתו והתחילו לתת לנו את האקשן שחיכינו לו. היופי בעונה הזאת – וחבל שהיא התניעה כל כך לאט – הוא שעד שני הפרקים האחרונים אין בכלל תחושה של סיום. לא ציפינו לקבל את כל התשובות לכל השאלות עם סיום העונה וגם לא קיבלנו אותן, אבל קו העלילה המרכזי נסגר באופן הטוב ביותר, לא מעט בגלל התוספות המרשימות לקאסט. 

ג'ין (עם ג'יי) וג'ין (עם ג'י) ממלאים את תפקיד הרשעים התורנים של העונה, בגילומם המופלא של ניק אופרמן ואשתו מייגן מולאלי. הצמד הם מנהיגי כת של אנשים עם זכרונות מצירי זמן קודמים והם מאמינים שבעוד רגע יגיע הטיהור שאמור להוכיח שצירי הזמן האחרים אינם רק בדעמ\יון שלהם. ללהק את השניים ביחד זה מהלך מבריק שתרם המון רגעים מדהימים לעונה, כולל סצינת ריקוד מצוינת, טיימינג קומי מעולה ומרושע ובכלל כימיה שלא רואים הרבה כמותה. לצידם אנחנו מקבלים את דייויד קרוס בתפקיד אבא שמבקש מאקדמיית המטרייה למצוא את הבת שלו. מה עוד אפשר לבקש.

אחרי שלוש עונות סדרה צריכה להציג כמה דמויות חדשות, ואין ספק שאחרי האכזבה מ"הדרורים" של העונה השלישית – התוספות האלה מרגישות הרבה יותר מדויקות. יש פה כמה רפרנסים תרבותיים שגובלים בהעתקה (מועצת החמישה שמזכירה את המועצה של הריקים ב"ריק ומורטי", למשל), אבל הסגנון הייחודי של הסדרה גורם להם להיראות ייחודיים ועומדים בפני עצמם.

זאת לא הייתה העונה הכי טובה של "אקדמיית המטריה", ואתם לא צריכים לצפות שתהיה כזאת. היא פשוט הגיעה לסופה ברגע הנכון. יוצר הסדרה, ג'רמי סלייטר (שחתום גם על "מון נייט" של מארוול) הבין שהיקף הסיפורים שאפשר לספר במסגרת הסדרה מוגבל, ביטל את סדרת הספין-אוף על "אקדמיית הדרור" וסיים את הסיפור ברגע שהאסימון נפל. זו עונה שלא עומדת בפני עצמה, אבל כעונת סיום היא עושה לסדרה הרבה כבוד, סוגרת קווי עלילה חשובים ועושה חסד עם הדמויות האהובות והמצוינות שלה. כך למשל הסיפור היפה של בן, גיבור העל המת שאיכשהו חי, מקבל סגירת מעגל שמשאירה טעם של עוד וכמיהה לעוד כמה רגעים עם הכוחות שלו (אולי זה בגלל תקציבים, אבל הדמות הזאת והכוחות שלה היו יכולים וצריכים לקבל הרבה יותר זמן מסך). 

בזכות הסיום הזה, שהרגיש שלם יותר מהמון פרקי פינאלה אחרים שראינו כבר בטלוויזיה, נזכור את "אקדמיית המטריה" כיצירה שלמה עם התחלה אמצע וסוף, ולא כעוד מכונת פרנצ'ייז שנמרחה יותר מדי זמן והשאירה את הצופים ללא סגירת מעגל. נותר לקוות שבנטפליקס יתנו לה לנוח על משכבה בשלום ולא ינסו להחזיר אותה לחיים עוד כמה שנים בשביל הכסף. ראינו את זה קורה בפרנצ'ייזים הגדולים של "מלחמת הכוכבים" וב"שר הטבעות", ויש לקוות ש"האקדמיה" הייתה מספיק מוזרה כדי לחמוק מגורל דומה. לפעמים משתלם להיות קטן ומוזר.