"ארכיון הפאנק בישראל" מחזיר לחיים תרבות שכמעט נכחדה

בשנות השמונים, התשעים ובשנות האלפיים פעלו עשרות להקות פאנק ברחבי הארץ בסצינות מקומיות בערים שונות בישראל. בניגוד לסצינת האינדי של ימינו, שמרוכזת בעיקר בתל אביב, סצינת הפאנק הייתה מפוזרת בערים קטנות כגדולות ודגלה בעצמאות רדיקלית הרבה יותר. אופי ה-DIY של הלהקות והסצינות הללו, מעצם טבעה של תרבות הפאנק, הותיר אחריו בעיקר זכרונות. עמוד פייסבוק חדש בשם "ארכיון הפאנק בישראל" מנסה לשנות את זה, על ידי איסוף ופרסום של תמונות, שירים, פוסטרים ומידע על להקות מוכרות יותר (ובעיקר פחות) מהעשורים האחרונים. מהר מאוד התקבצו בעמוד הרבה אנשים ש"היו שם", שמשתפים אנקדוטות וחומרים נדירים ומרגשים עבור מי שמעריך סצינות שוליים.

מי שעומד מאחורי העמוד ואחראי לפרויקט יוצא הדופן הזה הוא ברק מאייר, שהיה חבר בשני העשורים האחרונים במספר להקות פאנק (מחלקת חניקות שוטרים, כאפה לפנים של לימור לבנת, המסורקים, הרחקת יונים). "בתור מישהו שמעורב בסצינה כבר 17 שנה, אני מכיר הרבה מהנפשות הפועלות, גם כאלה שפעלו בעיקר בשנות התשעים ואפילו לפני זה. כמה מהאנשים המרכזיים בסצינת הפאנק של שנות התשעים הם חברים או לפחות מכרים שלי", הוא מספר. "בתור התחלה פניתי לאנשים שאני מכיר וביקשתי מהם חומרים. במקביל התחלתי לחפש שמות של אנשים מלהקות עבר, ולפנות אליהם בפייסבוק בתקווה שעדיין יש אצלם חומרים. מאנשים שפניתי אליהם הגעתי לאנשים אחרים וכן הלאה".

אבל מאייר לא מסתפק בחיפושים בגוגל ובפייסבוק. "במקרים שנדרש, אני מגיע אל אנשים הביתה לאסוף חומרים או להמיר אצלם בבית קלטות אודיו שהם לא רצו להוציא מהבית מחשש שיעלמו או יהרסו. אחת הסיבות המרכזיות לפתיחת הדף בפייסבוק היא להגיע לאנשים שהיו בעבר בלהקות או בכלל בסצינה, כדי שיעבירו אלי חומרים. עכשיו יש גם אנשים שפונים אלי, במקום שאצטרך לחפש אותם. יש אצלי כבר לא מעט חומר, אבל עבודת האיסוף עדיין בתחילתה ויש עוד כמויות עצומות של חומר שעדיין לא הצלחתי להגיע אליו".

בין הדברים הנדירים ביותר שמאיר הצליח למצוא ולהעלות לעמוד נמצא שיר אנונימי מ-1981, שהוקלט מהרדיו. שעות ספורות אחרי שהעלה את השיר לעמוד נפתרה התעלומה:

באילו עוד דברים נדירים יצא לך להיתקל?

"הרבה מההקלטות שהעליתי עד היום כנראה לא היו רואות אור יום בלי המאמץ שלי, אבל יש שתי דוגמאות ספציפיות בולטות: להקה בשם The Black Sheep, מ-1996, עם 3 בנות מאיזור ירושלים והמתופף של להקת סרטן השד מירושלים. ככל הנראה הלהקה הייתה קיימת רק לכמה חזרות, לא חושב שהספיקו להופיע. חבר שהיה מתכתב עם הסולנית בשנות התשעים העביר לי קלטת עם הקלטה מחזרה שהיא שלחה לו בזמנו. אני לא מכיר אף אחד מלבד המעורבים ששמע על הלהקה הזו לפני שהעליתי את המוזיקה לאינטרנט.

"יש גם להקה של יוצאי ברית המועצות לשעבר בשם Anus. בפעם הראשונה שנתקלתי בשם הזה בהקשר של סצינת הפאנק של העולים החדשים בתחילת שנות התשעים זה מאוד בילבל אותי, כי הייתה גם להקה מוכרת באותן שנים בסצינת הפאנק בשם "אנוס", להקה של שרית שצקי (אחר כך באינפקציה ואטליז). בגלל שסצינת הפאנק של עולי חבר העמים הייתה מאוד בדלנית בשנות התשעים וכמעט שלא התערבבה בכלל בסצינת הפאנק המרכזית, אף אחד מ'זקני' הסצינה שאני מכיר לא שמע על הלהקה הזאת, לא בזמן אמת ולא בדיעבד. בכל מקרה, אחרי שהבנתי שזו להקה שאכן התקיימה, הגעתי לאיזו תמונה שלהם שחבר העלה פעם לפורום פאנק (ז"ל) באתר תפוז, ואחר כך הצלחתי למצוא, בעזרת חיפושים בגוגל ברוסית, גם קצת מידע וכמה שירים שלהם, באתר על רוק בשפה הרוסית".

עד כמה סצינת הפאנק שונה היום מאיך שהיא הייתה בעבר בישראל?

"הרבה דברים השתנו לאורך השנים בפאנק בארץ, אבל קשה להגיד מה השתנה בסצינת הפאנק בכללותה, שכן ה'סצינה' תמיד הייתה מחולקת לתת-סצינות קטנות יותר, שהיו במקרים רבים שונות לחלוטין אחת מהשנייה ולפעמים השתלבו אחת בשנייה – פאנק פוליטי, 'ערסו-פאנקס', סקייטרים, סצינת המועדונים של נקש, פאנקיסטים רוסים, 'סטריט פאנקס', ילדי פופ-פאנק ועוד. באופן כללי אני חושב שהסצינה היום פחות פוליטית באופן מוצהר מאשר בעבר, ויש פחות התעסקות בנושאים עקרוניים בטקסטים של להקות ובהווי הכללי, למרות שיש קצת מגמות שינוי בהקשר הזה. חוץ מזה, הכל הרבה יותר מרוכז בתל אביב מאשר בעבר, למרות שקורים דברים גם בחיפה בשנים האחרונות. הרבה פחות להקות והופעות בפריפריה. הרבה פחות הופעות במקומות לא שגרתיים כמו חניונים, מקלטים, בתים של אנשים וקינים של תנועות נוער".

מהירים ועצבניים

בקרוב יוכלו ליהנות חובבי הפאנק ומוזיקת השוליים בארץ גם מסרט על הלייבל "פאסט מיוזיק" ומועדון הפטיפון, שמצולם בימים אלה וצפוי לצאת ב-2018. הסרט, "מהיר ועצבני: הסיפור של פאסט מיוזיק ומועדון הפטיפון", מבוים על ידי עמית איצקר ועוסק בלייבל האינדי "פאסט מיוזיק" שהוקם על ידי המוזיקאים אמיר שור ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו בסוף שנות התשעים. הלייבל הזה יוצא דופן בנוף המוזיקלי של אותה תקופה, ובין היתר הדפיס את האלבומים גם על תקליטים, הרבה לפני התחייה של הוויניל בשנים האחרונות.

"פאסט מיוזיק" לא היה מחוייב לז'אנר מסויים, ובין הלהקות שהיו קשורות בו ניתן למנות שמות שחלקם הפכו לאגדות שוליים מאז, כמו פאנקייק, המיותרים, סקין בלוז, מיכל קהן, ניתק'ס, אסטרוגליידס, פלסטיק פיקוקס ומונואדיקטד אסיד מן, שהפכו לאחר מכן למונוטוניקס והצליחו יחסית בחו"ל. מלבד פעילותו הרגילה, הלייבל הפעיל בין השנים 1999-2009 את מועדון הפטיפון ברחוב יצחק שדה, שאירח הופעות של מרבית אמני השוליים בתקופה, כמו גם אמנים נחשבים מחו"ל כמו בוני פרינס בילי, סילבר ג'וז, קימייה דוסון, קלווין ג'ונסון ועוד, שאותם הביא הלייבל לארץ.

הסרט כולל בין היתר קטעי ארכיון נדירים של הופעות במועדון, הקלטות שנערכו באולפן של הלייבל וראיונות עם אנשי ואמני הלייבל, מבקרי מוזיקה ומעריצים שמספרים על חוויותיהם ועל השפעתם של הלייבל והמועדון עליהם ועל המוזיקה בארץ.

עמי שלו, מהדמויות הבולטות בפאסט מיוזיק, מתראיין לסרט (צילום: אלון שי)