>> בגדXכפת הם מיה ולנטיין ודורון (גוזל) גולדשמיד (תעקבו), ובימים אלה הם משיקים את "Tivon", אלבום בכורה מאזורי הפאנק-רוק-גראנג' בהשראת שנות ה-90' עם טוויסט תיאטרלי בשילוב הומור אבסורדי, העוסק בסיפור ההתבגרות שלהם בטבעון. השירים באלבום לוקחים את המאזינים למסע רגשי בין דיכאון, זעם, שמחה ואהבה, מבוססים כולם על סיפורים אמיתיים של מיה ודורון ומשחזרים את תקופת הנעורים שלהם, כשאבקת הקסמים שהם מפזרים בה נובעת מחברוּת בת 25 שנה. ביום שלישי הקרוב (19.8) הם ישיקו את האלבום בהופעת 360 חגיגית בלבונטין 7. אתם רוצים להיות שם.אל תתווכחו.

1. יוחננוף

סופרמרקט אמיתי כמו שצריך להיות סופר: מלא מעברים, בשר טרי, דגים טריים, מעדנייה, עמדה לתשלום עצמאי, עמדת מיחזור בקבוקים וחנייה. פעם התערבנו על 100 ש"ח מי זוכר את כל הבתים של מעוז צור. מיה הפסידה לגוזל ושילמה לו בגיפט קארד ליוחננוף. גוזל גם קיבל ממיה מחזיק מפתחות אופנתי של הסופר האהוב עליהם במתנה.
דרך בן צבי 112 תל אביב

ככה עושים סופרמרקט. יוחננוף (צילום: יחסי ציבור)

2. מזל וברכה

פעם בשבוע אנחנו יוצאים מהאולפן שלנו שליד הבארבי הישן והולכים כמה דקות ברגל למזל וברכה. פלאפון של אחד העובדים משמיע מוזיקה (ולפעמים בטעות גם הודעות קוליות), היחס חברי כאילו שאנחנו מכירים שנים, וללא ספק ארוחת הצהריים הכי שווה בעיר. קציצות בשר, דגים, עוף בתנור, ומלא תוספות וסלטים. אי אפשר לסיים את הצלחת וכל הטוב הזה רק ב-50 ש״ח.
קיבוץ גלויות 45 תל אביב

3. הגראג'

חדר חזרות עם וייב, יחס ומקצועיות ברמה גבוהה. לא תמיד קל לשריין שם זמן לחזרה אבל תמיד ננסה שם לפני מקומות אחרים. ברגע שעולים במעלית המפוקפקת כבר מתחילים להרגיש יותר טוב. יש בגראג׳ אוסף ייחודי של פריטים (גופי תאורה, טפט, ניאון, תמונות, בובה מקריפה ועוד) שגורם לך כל הזמן להסתכל מסביב. משהו באנרגיה של המקום ושל מיכאל מתורגם בסוף לחזרות מעולות, וללהקה שמחה.
שביל המרץ 5 תל אביב

4. פסל מאיר דיזנגוף (רוכב על סוסתו)

אין בארץ הרבה פסלים, בטח לא של אנשים רוכבים על סוסים (קשור כנראה לדיבר השני). אבל אנחנו גדלנו עם פסל גדול של אלכסנדר זייד משקיף על גבעות שייח אבריק, והוא היה ה-פסל, הוא אפילו מוזכר בשיר שלנו Never. היינו הולכים לשבת בפסל, להשתכר ולשיר שירים בגיטרה, ופסל דיזנגוף מזכיר לנו קצת את הרגעים היפים האלה מפעם.
רוטשילד 16 תל אביב (מול בית דיזנגוף)

5. לבונטין 7

האנשים טובים והעמוד תקוע – הקסם של המקום הזה קורה כבר שנים. אחד המוסדות החשובים בעיר למוזיקאים עצמאיים, ואנחנו שמחים להופיע שם כל פעם מחדש. אגב, ההופעה הקרובה ב-19.8 ב22:00.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

יש את הקטע הזה שאתה רוצה לשבת בכיף לקפה, ומשלם עליו כסף טוב, ויושב בכסא לא הכי נוח, ויש איזה משאית שבדיוק עושה לך רוורס באוזן, ואיזה מקדחה ענקית שהתחילה לעבוד על הרכבת הקלה, אבל בכל זאת כיף לך כי אתה בתל אביב ויושב ושותה קפה טעים, ואתה מתעלם מכל הדברים הגרועים, ועוברת חולדה וזהו אתה מחליט שנמאס לך מהעיר המסריחה הזאת, ואז אתה לוקח עוד שלוק מהקפה ונושם עמוק ומדחיק.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לכם את הראש או פתח לכם את הלב?
ראינו את נונו בבארבי: היא השראה, היא פשוט טובה, היא אמנית גאונה. היא מצליחה במקביל להיות קול של דור ולתת כבוד למוזיקה הישראלית של הדורות הקודמים. לדעתנו היא עושה מודלינג מדהים לדור חדש של יוצרות שיהיו פה בעתיד ככה שאנחנו מחכים לשמוע את המוזיקה החדשה שתצוץ בעקבותיה.

איזו יצירה נתנה לכם כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
היה מופע שהשיק את ״מנגינות לשעת חירום 2״. האלבום הופק על ידי עדי שחם וספיר וולך ויצר שיתופי פעולה בין מוזיקאים ומוזיקאיות מהמרכז ומהעוטף. זה היה ערב שהרגיש מכושף, שמלא רגשות היו צריכים למצוא דרך לצאת וכל אמנית שעלתה לבמה מצאה כלי אחר להוציא את זה דרכו. היה עצוב, מרגש, מעורר השראה ואפילו קצת תקווה, והזכיר למה מוזיקה היא מוצר בסיס קריטי ולא מותרות.

לאיזה ארגון או מטרה אתם ממליצים לתרום או להתנדב בזמן הזה?
שנינו הצטרפנו בכיתה ד׳ לנוער העובד והלומד. גדלנו בקן ונראה לנו שבכל חזית משמעותית שהייתה בשנים האלה מצאנו את עצמנו פעילים ומתנדבים. זה היה מקום אדיר לגדול בו ולפתח את הזהות, את הערכים ואת השייכות שלנו לכאן. אנחנו ממש ממליצים לכל נער ונערהלמצוא את הקן הקרוב לביתוולהצטרף (אפשר גם לתנועות נוער אחרות…).

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אנחנו רוצים להרים לטל אנגרט, חבר טוב כבר 20 שנה. אחרי ה-7.10 הוא היה ציר מרכזי בהקמת מרכזי חוסן ליישובי העוטף, וגם ברגע שפרצה המלחמה עם איראן למפוני גוש דן. הוא הגיע עד גבול לבנון כדי לטפל בשיטת emdr בפוסט טראומה של חיילים. ביחד יצרנואפליקציה שעוזרת בהפחתת מתח ושיפור הריכוז,HarmonicBrain. אנגרט יזם אפליקציה נוספת להתמודדות עם התקפי זעם והיא עתידה לצאת בקרוב.

מה יהיה?
אנחנו חלוקים בינינו, אבל מקווים שהרוב יהיה טוב.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• פאנק
• לבונטין 7
• סופרמרקט
• מאיר דיזנגוף
• נונו

"מלחמת המילים", "נקרופיליה לנוער", ו"אסכולת הכסא" הם כמה מתוך עשרות (או אולי אפילו מאות) פנזינים שראו אור בישראל בשנות ה-80, ה-90 ותחילת שנות ה-2000, והיו ביטוי לפריחה של תרבות שוליים שפעלה במחוזותינו, באמת מתחת לרדאר.

>> ישר אל תוך הלב: 23 תערוכות חדשות להתאהב בהן בסופ"ש

ומה שהיה מתחת לרדאר לרוב גם נשאר מתחת לרדאר, אלא אם כן מגיע מישהו או משהו כדי לדאוג להעלות אותו משם. זה בדיוק מה שעומד לקרות החל מסוף השבוע הבא בת"א תרבות המחוגה, בפרויקט הדגל החדש שלהם – ביבליוטק הפנזינים. פנזינים הם שם כולל לפרסומים עצמאיים, מפליירים ופשקווילים ועד לעיתונים שלמים שהודפסו במהדורות נרחבות. בעולם שנשלט על ידי הוצאות לאור ומערכות עיתונים גדולות, הפנזינים היו כולם יוזמות של א.נשים פרטיים שהיה להם מה להגיד, והם עשו זאת ברוב המקרים באמצעות מכונת הצילום הקרובה שאת הדפים ששכפלו בה איגדו ידנית עם מהדק סיכות.

ת"א תרבות, למי שאיננה מעודכנת, הוא אחד מארבעה תאים שפזורים ברחבי העיר המופעלים על ידי המחלקה לאמנויות של עיריית ת"א-יפו. את ת"א תרבות המחוגה בשכונת פלורנטין מנהל מאז פתיחתו האמן והאוצר עומר שיזף, שגם מלווה את הפרויקט החדש הזה שנוצר בשיתוף ספריית בית אריאלה, שעליו עובדים בתא כבר תקופה ארוכה. "הפרויקט התחיל כרצון לייצר ארכיון של תרבות שוליים", אומר שיזף, "להדהד דברים שאין להם יכולת להישמר. זה היה די טבעי שהמחוגה תתמקד דווקא בפנזינים, כי בשוטף אנחנו עוסקים בתרבות מודפסת, תרבות עצמאית ותרבות רדיקלית. וזה בסוף בדיוק מה שהפנזינים עשו אז. אמנם המחוגה עוסקת רוב הזמן בפורמטים של הווה ועתיד, אבל כל עולם תרבות השוליים מהעבר הוא כזה שאין לצעירים היום דרך לגשת אליו. לכן גם היה לי חשוב שמי שיוביל את הפרוייקט הוא הדור הצעיר של המחוגה".

את הפרויקט כולו מנהלים ליה דרייפוס וליעם, כששיזף וג'קי דורון לוי מלווים אוצרותית. את התערוכה ״דגל שחור לבן: פריחת הפאנזינים 1987-1996" שתשיק את הביבליוטק בסוף השבוע הבא (27-29.2) אוצרת מעין מוסקונה. כל הנ"ל, יחד עם נפשות פועלות נוספות, הם חלק מקבוצת מחקר שהוקמה ע"י המחוגה וצללה בחודשים האחרונים עמוק אל תוך עולם הפנזינים. וכשצוללים – מגלים אוצרות.

"האוסף עדיין בשלבי בנייה. כרגע הוא עומד על כ-400 פנזינים, רובם הגיעו מתרומות", מסביר ליעם. "עוד לפני שהוצאנו קול קורא ידענו שיש אנשים שהיו פעילים באותה התקופה והיו שמחים להיות חלק מזה, כמו למשל קרן קריאל שהיתה בסיסטית ודמות משמעותית בסצנת הפאנק בארץ. היא היתה אחת מהצוות שהוציא לאור את הפנזין 'מלחמת המילים'. ישבנו איתה ארבע וחצי שעות ואספנו ממנה המון חומרים. קיבלנו אוספים פרטיים נוספים, ביניהם אחד שמקורו בקצרין ועוד. בהמשך הוצאנו גם קול קורא לאיסוף פנזינים".

המבנה של הביבליוטק יכלול ספריה פיזית של פנזינים בחלל של המחוגה, בשלב ראשון לעיון בלבד. מתוך הספריה הזו ייאצרו 2-3 תערוכות נושא בשנה. ספריה נוספת תוצב בבית אריאלה, וספריה ניידת תסתובב בין מוסדות תרבות ואמנות שונים ותספק הצצה לחלק מהאוסף. במקביל יספק הביבליוטק עולם שלם של תוכן סביב הפנזינים – הרצאות, סמינרים, קבוצות קריאה ולימוד.

התערוכה שתשיק את הביבליוטק תציג ותעסוק ספציפים בפנזינים שיצאו בין השנים 1987-1996, רובם הגיעו מעולמות הפאנק והאנרכיזם. "התערוכה יצאה מתוך קבוצת המחקר ומתמקדת בתקופה שהיתה בה המון עשייה", אומר שיזף. "הפאנק פרח והיו פנזינים שיצאו לאורך זמן ארוך. בתחילת שנות ה-90 היתה פה גם תקופה של אופוריה שנפסקה בשלב מסוים, יש שאומרים שזה קרה עם רצח רבין או עם הכניסה של האינטרנט ועליית הימין".

בסוף השבוע של ההשקה, מלבד פתיחת התערוכה, יתקיים גם פאנל מיוחד שיתחקה אחר הסיבות, ההשראות והמניעים לכתיבת פנזין בכלל, ובתקופת סוף האייטיז ותחילת הניינטיז בפרט, שבו ייקחו חלק דמויות מרכזיות מתרבות השוליים בארץ; יום כפפות לבנות, במהלכו הקהל הרחב מוזמן לעיין בפאנזינים נדירים מהארכיון ושיח גלריה בהשתתפות מעין מוסקונה, אוצרת התערוכה.

"יש בפרויקט הזה גם ניסיון להפיץ בשורה. בשורה של דור שהיה אחראי על הגורל שלו, שלא חיכה שהממסד, המדינה או כל מקום אחר ייתן לו את הפלטפורמה ליצור בה. הוא יצר את הפלטפורמה בעצמו וזרק אותה על אנשים ברחוב. יצר ערך של התנגדות. היום בישראל קשה ליצור ולבנות, ואחד הערכים היחידים שיש היום לאמנות, לדעתי, הוא התנגדות. רצון לשפר את המקום שאנחנו חיים בו, לייצר אלטרנטיבה".
ביבליוטק הפנזינים – אירוע השקה בת"א תרבות המחוגה; 27-29.2, המחוגה 13.פרטים בעמוד האינסטגרם

• ❤ תרבות
• פנזינים
• אמנות
• מוזיקה
• פאנק
• בית אריאלה

>> ארז שמידע הוא זמר ומוזיקאי, ממייסדי להקות הפאנק הפוסי של לוסי, OSOG והקו האחורי של אהוד בנאי. עכשיו יש לו אלבום חדש, "בדיוק בזמן", ומופע השקה ב-23.11 במרץ 2. מתוך האלבום יצא גם הסינגל המצמרר "היום שבו נחרבה המדינה" שנשמע כאילו נכתב על השבעה באוקטובר, אך למעשהמדובר בקאבר לשיר שביצעו הפוסי של לוסי ב-2002. מצמרר? הכל מצמרר עכשיו.

>> העיר של קרני פוסטל: שעתיים שבהן נדמה שתל אביב על פסגת העולם
>> העיר של עמנואל יצחק לוי: בית כנסת למקרים קשים וכנסיה רומנטית

1. זמן אמיתי

הבמה הראשונה שקיבלתי בתל אביב, בזכות אגדת רוקנרול בשם ערן נקש, שהיה מפיק במשך למעלה מעשור מסיבות אלטרנטיביות שרוב הזמן התרחשו במועדון "זמן אמיתי". שם עשיתי את צעדי הראשונים עם "הפוסי של לוסי". היינו מופיעים שם במשך שנים בערך כל חודשיים שלושה,הגענו כחבורה מוזרה מיבנה ועם הזמן הכרנו ערימות של מוזיקה וחברים. המקום הזה ממש עיצב אותי כבנאדם.הופעות בלתי נשכחות שראיתי שם: איחוד של SALEM, הופעת הפרידה של קוקו בלוף והיתושים והאחים הגדולים שלי משב"ק ס' שריסקו את המקום לחלוטין בפסח של 1999.
אילת 22

2. אולפני Street Music

שימש כאולפן הבית של "הפוסי של לוסי", "כח המחץ" ועוד רבים וטובים מהפאנק/מטאל/הארדקור, בין 2006 ל-2019 בפלורנטין, רוב הזמן בניהולם של נטע גופן ויונתן לב שחלק מהזמן גם היינו שותפים לדירה ברחוב אבולעפיה הסמוך.בגדול זה היה הבית שלנו במשך איזה עשור והיינו שורצים שם יותר מבכל מקום אחר, כותבים, מנגנים, מקליטים, או סתם שעות של שיחות על ציוד, פוליטיקה וכדורגל. הגעתי לשם כגיטריסט צעיר בלהקת פאנק ויצאתי כנגן הפקות.דמויות אגדיות שעברו שם בין השאר:סדריק מיטון מ"הקונגוס", ראנקין ג'ו, ג'נרל לוי, סיסטר ננסי, MxPx, מתיסיהו, MC מנצור(שחר חסון) וברי סחרוף.
רבנו חננאל 27

3 כיכר דיזנגוף

היום כשאני עובר שם פעם ב–, יש צביטה חזקה בלב ממה שנהיה ממנו, לב הסאחיאדה, היפים והנכונים. הכל כל כך אסתטי ונקי. מה שהיה מעוז הפאנק של תל אביב, איפה שהייתי נוסע מיבנה בשלושה אוטובוסים רק כדי לפגוש ילדים מוזרים כמוני מכל הארץ, היינו שותים, מעשנים ומסתבכים בכל מיני שטויות, פעם אפילו רדפו אחרינו חיילים של האו"ם ששהו באכסניית KD שהיתה ממול עם אקדחים שלופים. היה כיף בניינטיז.

4. הבארבי

אחרי שנים של אבק וריח של טחב, אני עדיין לא מאמין שיש פה מועדון ברמה כזאת גבוהה: המיקום, הסאונד והגישה, חדר האמנים המרווח, הכל שם ממש מושלם, בעיקר העיצוב שמזכיר את הבארבי הקודם שזו הברקה מרגשת במיוחד שהשאירה את הבארבי כבימת הרוקנרול הכי טובה בעיר, ואפילו הגדילה את הפער מהשאר. רק דבר אחד יהיה נורא חסר שם תמיד, וזה כמובן דורון רוקס ז"ל, הסאונדמן האגדי שנפטר השנה, אבל גם אותו דאגו להנציח ומסגרו את הגיטרה שלו על אחד הקירות.

5. המיתר השישי

חנות הגיטרות האהובה עלי בעיר. המון ציוד בוטיק שאי אפשר למצוא בשאר המקומות, מחירים הגיוניים מאוד, שירות מסור ואדיב בראשותו של נתי היקר, ובעיקר מקום שתמיד כיף להיכנס כי אתה יודע שתרגיש בנוח גם אם סתם בא לך רגע לבדוק איזה פדל או מגבר, גם בלי כוונת קנייה, זה לא משנה, יציעו לך קפה בכל מקרה.
מקווה ישראל 25

מקום לא אהוב בעיר

אצטדיון בלומפילד המחודש.כאוהד מכבי חיפה שגדל באצטדיון קרית אליעזר ז"ל, תמיד קינאתי באקוסטיקה הנפלאה שהייתה לאצטדיון ביפו. לצערי, ולדעתי גם לצער אוהדי הקבוצות התל אביביות, השיפוץ האחרון פשוט הרס ומחק כל זכר לאקוסטיקה ואווירה, ואם לא די בכך אז חולדאי אפילו התקמצן על גג (מה שמייצר המון אקוסטיקה ואווירה בלי קשר לשמש/גשם).להוסיף על כך את העובדה שבלומפילד נמצא באחת הצמתים הכי פקוקות בתל אביב, הפיצוציות הברים והמסעדות רק התרחקו מהאזור, ונהיה הרבה יותר קשה ויקר למצוא ארוחה טובה או כוס בירה לפני משחק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל בלוז כנעני בחאן השיירות, באמצע ספטמבר, הצליח להביא קהל מעורב ברמה שלא ראיתי הרבה שנים מבחינת גילאים מגזרים וכו'. גם רשימת האומנים (אהוד בנאי, ברי סחרוף, קורין אלאל ועוד) נטולי המניירות המודרניות יצרה שם משהו תמים, אמיתי וישיר, שקצת חסר לאחרונה בין כל הסלפיז והסטוריז.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
האלבום "חמרמורת" של נעם "נומי" כהן ז"ל.זכיתי להכיר אותו לחצי שנה בדיוק, שני מפגשים, אחד להקתי והשני בארבע עיניים, עד שנהרג עם האופנוע ממש בשבוע שבו היינו אמורים להתחיל את החזרות להופעה באוקטובר 21.החברים והמשפחה שלו בראשות שגיא דהן המנהל האדיר לקחו ערימה של סקיצות וחצאי שירים ועשו מזה אלבום מופת בהיפ הופ הישראלי.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אין מאבק חשוב כרגע מזה של משפחות החטופים.תלכו לכיכר, תפגינו ליד הבית, תשתפו, תזעקו. הזמן אוזל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לנורית שמידע ,אמי היקרה, שסוף סוף אחרי 40 שנה ביבנה, הפרבר הנהדר שבו גדלתי, עברה עם אבא שלי לעיר הגדולה כדי ליהנות יותר מהפנסיה ולהפסיק לטפל כל היום בבית גדול שגם ככה כבר לא גרים בו ילדים הרבה שנים.

5. מה יהיה?
כאחד שמאמין שהכל קורה מסיבה מסוימת אני די בטוח שה-7.10 הגיע בשביל לאחד את עם ישראל מחדש. בגדול זה בידיים שלנו, ככל שנמשיך לריב בנינו זה ילך ויסתבך. אני מהמר על מלחמת ששת השנים: לא נצא מזה בקרוב, אבל נצא.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• כיכר דיזנגוף
• הבארבי
• פאנק
• בלומפילד