המחזה האיראני שמנחית את ענקי התיאטרון הישראלי אל הלא הנודע

שימו לב: מחזה זה אינו פוליטי בהגדרתו ואין להציגו ככזה. הוא פועל ברמה עמוקה ומטאפורית ונמנע באופן מפורש מאמירות פוליטיות גלויות. על כל המבקרים, העיתונות והקהל לזכור כי המחזאי חי באיראן, לפיכך אנחנו מבקשים לגלות שיקול דעת בכל פרסום או דיווח. דיסקליימר זה מגיע יחד עם המחזה, ומפורסם לצד כל פרסום בנושא.
לפני כמה חודשים ישבנו יחד מול המחשב ותרגמנו מאנגלית, מילה אחר מילה, מחזה ששינה לנו את כל מה שחשבנו על תיאטרון. הלב שלנו דפק. היה לנו ברור שלא מדובר במחזה רגיל, מאחר והוא בנוי על קונספט שהוכתב ״מלמעלה״ והוא חייב להיות מוצג בדרך מסוימת. בניגוד לעבודת תיאטרון נורמטיבית, לא היו לנו חזרות או בימוי להישען עליהם, רק המילים של המחזאי האיראני נאסים סוליימנפור, שנכתבו מתוך דיכוי מתמשך.
>> זו שיודעת: "הרבה יותר קל למכור מישהו שהוא לא אתה"

מאחר שסירב לשרת בצבא, הממשל שלל ממנו את הדרכון והוא נשאר תקוע בארצו. במקום לשקוע בבידוד ובשתיקה, סוליימנפור עשה מעשה גאוני: הוא כתב מחזה שנועד לטייל במקומו. הוא יצר מכתב בבקבוק שנשלח אל העולם, יצירה שמתווכת ישירות מהמוח שלו אל השחקן והקהל, כמעט ללא שום הכנות מראש. למעשה, המחזה לא דורש כמעט דבר מלבד נוכחותו של השחקן. המילים של סוליימנפור חצו גבולות, ימים ויבשות, והגיעו לבמות הגדולות ביותר בניו יורק, לונדון וברלין, בזמן שהוא עצמו ישב בביתו באיראן, מנוע מליצור קשר עם העולם בדרכים הרגילות.

מבוצע בכל העולם. נייתן ליין, "ארנב אדום ארנב לבן". צילום: Bruce Glikas, VivacityPR

​בתוך המציאות הבלתי נתפסת שלנו, היצירה הזו הכתה בנו. התרגום שלה לעברית וההבאה שלה לבמה דווקא עכשיו, הם ניסיון לגעת במהות הכי מזוקקת של אמנות: היכולת לגשר על פערים חברתיים וגאוגרפיים דרך מילים, חשיפה ומפגש אנושי ספונטני.מעבר להיותנו שותפים ליצירה, אנחנו קודם כל זוג נשוי. החיים שלנו והיצירה שלנו שזורים זה בזה באופן מוחלט, והבחירה להביא דווקא את המחזה הזה לבמה קשורה עמוק במי שאנחנו יחד.

כזוג, הבסיס להכל הוא היכולת להקשיב, לסמוך זה על זו, ולדעת לשחרר שליטה, תכונות שהן הלב הפועם של הקונספט הקיצוני של סוליימנפור. בדרך כלל, תיאטרון הוא מרחב שבו היוצר מנסה לשלוט בכל פרט, תנועה וטקסט. אבל העבודה המשותפת שלנו על הפרויקט הזה אילצה אותנו, כזוג וכאמנים, להסכים להמר ביחד על הלא נודע – לתרגם יצירה שלא ניצור בה בעצמנו, ובאותה נשימה לבנות מרחב שכולו מבוסס על אמון טהור בינינו לבין עצמנו, ובין השחקנים לקהל.

ההצגת יחיד, הטיפול זוגי. נטע מידן ושקד שנלר. (צילום: שחר אבו)

בעשייה האומנותית שלנו אנחנו תמיד מחפשים צורות חדשות של תיאטרון שפורצות את הגבולות המוכרים ומצליחות לייצר מפגש חי וכנה עם המציאות, במיוחד כשהיא מורכבת. כשנתקלנו במחזה "ארנב אדום ארנב לבן", הבנו שזה בדיוק זה. אבל הדרך לתווך יצירה איראנית לבמה בישראל, דווקא במציאות המורכבת של ימינו, דרשה מאיתנו לעבור כובע – מיוצרים למפיקים שנלחמים על זכויות יוצרים בינלאומיות רגישות. זה עלה בלא מעט בירוקרטיה, שיחות חוצות יבשות בזמן מלחמה והמון נחישות. הרי איזה מין יוצר איראני יסכים לדבר איתנו תוך כדי מלחמה בזמן שהמחזה שלו כבר עולה בבמות הכי גדולות בעולם? מה הסיכוי? אבל הרגשנו דחף כמעט פיזי להביא את היצירה הזו לכאן דווקא עכשיו. רצינו ליצור את המרחב שבו המילים שנכתבו שם, ייפגשו עם הלבבות שלנו כאן.

תדמיינו את הסיטואציה הבאה: שחקן קולנוע ותיאטרון מוכר ועטור פרסים עולה על הבמה. אין לו מושג מה הולך לקרות בשעה הקרובה, הוא נזרק למים העמוקים ללא גלגל הצלה. הוא לא יודע על מה ההצגה, עבודת הבמאי עם השחקן אינה קיימת מכיוון שכאמור, אין במאי, והדבר היחיד שיש לו ביד זו מעטפה סגורה וחתומה. מול האולם המלא הוא פותח אותה, מוציא את הטקסט, ומתחיל לקרוא אותו בקול רם בפעם הראשונה, יחד איתכם. בלי רשתות ביטחון, בלי פילטרים. באותו הרגע, כולנו באולם הופכים לחלק מניסוי חברתי ואמנותי מותח, שבו איש מאיתנו לא יודע מה יוליד הדף הבא.

הקסם של הלא נודע. ששון גבאי. (צילום: שי פרנקו)

הקסם הגלום בחוסר הידיעה הוא המגנט שמשך שניים מהאמנים הגדולים ביותר בארסנל השחקנים והשחקניות הישראלים. אלו שני שחקנים שראו כבר הכל ועשו הכל וכעת גם מוכנים לעזוב את אזור הנוחות, לוותר על השליטה ולבצע קפיצת ראש אל הלא נודע, רק כדי לקחת חלק בדיאלוג המרתק הזה עם כותב איראני שהם מעולם לא פגשו.​

כששאלנו אתששון גבאימה גרם לו להסכים לאתגר המשונה הזה, הוא ענה: "עשיתי הרבה דברים בתיאטרון, אבל מעולם לא השתתפתי בניסוי שבו אני מגלה את המחזה ואת התפקיד שלי בו בפעם הראשונה עם הקהל". יונה אליאן קשת שיתפה גם היא: "בדרך כלל יש תהליך עבודה מסודר, חזרות ארוכות, ואני עולה לבמה כשאני יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות. כאן יש מסתורין מוחלט. העובדה שמישהו כתב את המחזה הזה ושלח אותו לעולם מתוך מדינה כל כך מורכבת וקשה, יוצרת פיתוי אדיר לדעת מה הוא כתב, גם ברמה הרעיונית וגם ברמה התיאטרלית. מעולם לא קראתי טקסט בקריאה ראשונה ישירות מול קהל; זה אתגר עצום שמאוד מרגש אותי, סוג של התנסות שדווקא הראשוניות והמסתורין שבה הם אלו שהכי מגרים ומסקרנים".
ההצגה "ארנב אדום ארנב לבן" תעלה במסגרת פסטיבל הצגות היחיד תיאטרונטו, במוצ"ש (23.5), בסטודיו למשחק ניסן נתיב (נועם 5, יפו תל אביב).לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים

• יוצרים כותבים
• איראן
• תיאטרונטו
• הצגות יחיד
• ששון גבאי