50 סנט ועוד 6: ביקשנו מבאלישג לספר לנו על הראפרים האהובים עליו
הראפר הנתנייתי העולה שהרוויח את הכינוי "הפלאג של הפלאג שלך" מתכונן למופע להקה מלא ראשון בקריירה עם אורחים כמו פלד, כהן וקפה שחור חזק, אז ביקשנו ממנו לספר לנו על ההשראות למוזיקת הרחוב שלו, והוא חזר עם המדריך להאסלר הצעיר
אם במהלך השנתיים האחרונות פספסתם במקרה את הראפר הנתנייתי העולה באלישג (הינוק דוויט), אתם כנראה לא בטיקטוק, לא בנתניה ולא בעניינים. וחבל, כי לנגד עיניכם מתפתח ראפר צעיר שמדבר את שפת הרחוב של ההיפ הופ כשפת אם, ומתאים אותה למוזיקה מחוספסת ששואבת השראה מטראמפ מאטלנטה, דריל משיקגו ולחם חביתה מנתניה. טוב, האחרון זה אולי הרצון הפרטי שלנו (תעשה כבר רימיקס!). עד שזה יקרה, הוא מתקדם לעבר מופע להקה ראשון (15.2, אליפלט 5) בהפקת המוזיקאי המוכשר אור גורפינקל, עם שורת אורחים מרשימה – פלד, כהן, קפה שחור חזק וגם חבריו מה-OY Crew – אל.סי.איי, וואן דאן ופוצ'ו. אתם רוצים לתפוס כרטיסים בזמן, ואנחנו רוצים לשמוע מהראפר עצמו מי היו ההשראות המוזיקליות שלו, אז שאלנו. מסתבר שזה פיפטי סנט, ועוד שישה ראפרים. שימו פליי ותתכוננו.
>> ראפ מלחמה: איך ההיפ הופ הישראלי הצליח להגיב לטראומה בזמן אמת
50 סנט
אף פעם לא נאלצתי לבחור את האמן שאני הכי מתחבר אליו, וזה לא פשוט, כי יש כל כך הרבה. אבל אם אני ממש חייב לבחור, זה יהיה פיפטי סנט. אני מעריך את פיפטי – את הצורה שבה גדל, הצורה שבה שמר על עצמו, ואת היכולת שלו לעלות אחרי כל נפילה. גם את הנאמנות לקבוצה ולמערך. פיפטי התחיל את חייו מנקודה מאוד נמוכה – יתום, עני וחלש. הוא נפל לפשע בגיל מאוד מאוד צעיר, וסחר בסמים כבר מגיל 12, אבל אותו ילד קטן החזיק את העסק הכי חזק באזור שלו, ידע להתחבר לאנשים הנכונים, ואם לא – הוא ידע איך לייצר אותם.
בצעירותו היו לו הרבה אויבים ושונאים, אבל הוא ידע תמיד איך לצאת (ולהיכנס) לכל סיטואציה בצורה הטובה ביותר, ועוד שמר על השם והכבוד שלו תוך כדי. המפגש עם אמינם ודוקטור דרה תרם לו המון, והקשר ביניהם קידם אותו באופן משמעותי, מה שהשאיר אותו מחויב למנטורים שלו. ופיפטי נשאר נאמן לאנשים שעזרו לו, כך שהמחויבות הזו מחזיקה עד היום. הוא נשאר נאמן גם לאנשים שגדלו איתו בשכונה – בשיא ההצלחה שלו הוא השקיע את כל הכסף, הזמן וההצלחה בלעלות את החברים שלו על הגל עם G-Unit, ולמרות שחבריו מהשכונה היו פחות רציניים ממנו ומשאר התעשייה, זה לא משנה – פיפטי נשאר איתם תמיד, גם עד היום. הכסף והתהילה לא שינו אותו, והשתן לא עלה לו לראש. פיפטי צלח כל אתגר קטן או גדול בקריירה שלו – כמו מפולת כלכלית שכמעט הובילה לפשיטת רגל ב-2013 – ובגלל זה אני מעריך אותו.
טופאק
ובמיוחד האלבום "Me Against the World", אלבום שיצא אחרי המאסר שלו. דווקא בתקופת שפל שלו, הצמיחה משם הייתה אגדית. חייב אלבום כזה בקריירה שלי.
ביגי
אין דבר כזה טופאק בלי ביגי. "Suicidal Thoughts" ו-"Ten Crack Commandments" הם האהובים עלי. היכולת שלו להחליף פלואו ולעניין לאורך זמן היא מהמרשימות ביותר. לא הצלחתי להקשיב לשום אלבום ברצף בחיים מההתחלה ועד הסוף, כמו לאלבום של ביגי.
צ׳יף קיף
האבא של הדריל. מוזיקה פלילית בלבד, הרבה מחיי היומיום שלנו ????️.
ליל דורק
בהתחלה לא התחברתי למוזיקה שלו, אלא יותר לסיפור שלו – בחור מהשכונה שהבטיח לצאת ממנה, ולהוציא אנשים איתו בכל מחיר. כרגע הוא עצור על חשד בהזמנת רצח נקמה על חברו קינג וון. דורק מאמין בנאמנות. גם אני.
T.I.
הראפר שממנו אני, וכל הגל הזה בעולם, לקחנו ממנו השראה. בדומה ל-50, אני אוהב את טי.איי בזכות ההתפתחות שלו, הבחירות שלקח בחיים והדרך שבה בחר לשמור על עצמו, ועל ההישגים שלו. בשונה מהרבה ראפרים, הוא מרפרפ בשפה גבוהה, ולא מתבייש להפגין אינטליגנציה בוורסים שלו.
בזי בי
בעיני הוא המלך פה בארץ. בזי הוא קצת מכל האנשים שלמעלה, רק שהוא מדבר בשפה שגדלנו ואהבנו, עברית. בדומה לראפרים אחרים, גם בזי עבר קושי בחייו – קושי שחור אתיופי ישראלי, בדומה יותר לשלי.