בואו נתחיל מהתסריט. למתיו רובינסון, האיש שכתב וביים את "המצאת השקר" – יחד עם ריקי ג'רווייס שאהב את התסריט המקורי שלו והצטרף למסע – היה עוד רעיון מגניב. כלומר, "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" אינו יוזמה מסחרית של אולפן, אלא הוא תולדה של רעיון מקורי של אמן יוצר, וזה כבר טוב. אמנם התסריט והסרט קוששו חלקי רעיונות מיצירות קודמות, וכמה מהם מעוררים שאלות שאינן מקבלות מענה מספק, אבל יש בו שילוב מבדר של תמות עדכניות עם הגיון מטורלל, ויש בו את סם רוקוול.
>>הרגת: האפוס המופתי של קוונטין טרנטינו מצדיק כל דקה על המסך

קשה לדמיין מישהו אחר מוביל את הסרט הביזארי הזה, שכמו נכתב במיוחד עבורו. על פי רובינסון, כשעבד על התסריט הוא חשב על רוקוול כאבטיפוס של הדמות, וכתב את הדיאלוגים על פי דפוסי הדיבור והקצב של השחקן הנהדר הזה, בלי לדעת שיזכה לעבוד עם מקור ההשראה עצמו. כולנו זכינו, כי רוקוול יש רק אחד.

נקודת המוצא – איש מוזר שנראה כמו הומלס, עטוף במעיל פלסטיק נוטף מים שאליו מחוברים צינורות, נכנס לדיינר ומכריז שהוא בא מהעתיד. לדבריו עומדת להתרחש אפוקליפסה נוראה, ורק הוא, בעזרתם של כמה מיושבי הדיינר, יכולים להציל את העולם מבעוד מועד. כלומר, בשעה הקרובה. העניין הוא שהוא כבר ניסה את זה 116 פעמים, ותמיד נכשל, כי עדיין לא מצא את ההרכב הנכון של הקבוצה. איך הוא יודע שדווקא בדיינר הזה ברגע הזה נמצאים האנשים שהוא צריך? לכך לא נקבל תשובה.

אף אחד לא שש להיענות לקריאה, אבל בהדרגה מתקבצת קבוצה של אנשים שאף לא אחד מהם יודע קונג פו או כל אמנות לחימה אחרת. והם יוצאים לדרך בלי לדעת לאן ולמה פניהם מועדות. אבל לפני שהוא ממשיך קדימה, הסרט חוזר אחורה לספר את סיפוריהם של ארבעה מהמצטרפים – שני מורים (מייקל פנייה וזאזי ביטס), אימא שכולה (ג'ונו טמפל) וצעירה בשמלת נסיכה מלוכלכת (היילי לו ריצ'ארדסון). די מהר מתברר שהאיום הגדול על העולם הוא הבינה המלאכותית, שכבר החלה להשתלט עליו.

סיפורי הרקע של הדמויות נראים כמו פרקים (טובים) ב"מראה שחורה", בעוד זה של האיש מהעתיד נגזר מ"שליחות קטלנית". אבל ברוחו הסרט מזכיר את "הכל בכל מקום בבת אחת", בעומס של הרעיונות ובעיקר בהציגו דימוי לואו טק של האביזרים העתידניים שהגיבור נושא איתו. באחת הסצנות המסך מתמלא ביצורים מעוותים שנראים כוואריאציה על הצעצועים המוטנטיים ב"צעצוע של סיפור".

בסיפור הרקע השלישי, שמתחיל עם רפרנס מבודח לסינדרלה, התחלתי לחוש עייפות מסוימת, אבל זו התפוגגה כשחזרנו להווה, שבו החבורה נעה ברחובות אפלים ובחצרות אחוריות לעבר הבית שבו מעוצב ברגעים אלה ממש העתיד האפוקליפטי. בדרכם הם נתקלים בצמד מתנקשים (שלא ברור מי שלח אותם) ובמכשולים נוספים. כל השחקנים, ובראשם רוקוול, מכווננים היטב לטון הפרוע של הסרט. אך למרות היותו פרוע, התסריט בכל זאת נופל לתבניות מוכרות, ובשלב מסוים התחלתי לצפות מהלכים עלילתיים. זה פגם באלמנט ההפתעה המבוקש.

על הבימוי המשוחרר חתום גור ורבינסקי, שזה סרטו הראשון מזה עשר שנים. כזכור, זה האיש שביים את ארבעת סרטי שודדי הקאריביים ואת "רנגו". אבל סרטו האחרון, "מרפה לבריאות" מ-2016, כשל בקופות, והפרויקטים הבאים שעבד עליהם לא הבשילו. מבחינה זו, "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" הוא סוג של קאמבק. לורבינסקי תמיד היתה העדפה לאנטי-גיבורים, גם כשעבד בלב ליבה של המערכת ההוליוודית. הפעם הופקד בידיו תקציב מצומצם שרובו הושקע, כך נראה, בסצנות האחרונות. זה מאפשר לו להשתטות בלי לעשות חשבון. רוב הזמן הסרט מבדר (הוא בכל זאת ארוך מדי), והדימוי החוזר של בני עשרה צמודי סמארטפונים כזומבים הוא מצחיק ומבהיל כאחד, מה שהופך אותו לסרט של הרגע. בהצלחה, תהנו.
3.5 כוכבים
Good Luck, Have Fun, Don't Die בימוי: גור ורבינסקי. עם סם רוקוול, ג'ונו טמפל, היילי לו ריצ'ארדסון. ארה"ב 2025, 134 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• טכנולוגיה
• סרטים מומלצים