האיש שבא לצחוק: הפה הכי גדול והלב הכי גדול של הקומדיה

אתמול בלילה, בבית המלון ריץ' קרלטון אורלנדו, מתו שני אנשים. הראשון היה בוב סאגט, שכונה "האבא של אמריקה". הוא היה מוכר בתור האב המושלם מ"צער גידול בנות" דני טאנר, הפרונטמן האהוב של "America's Funniest Home Videos" (פספוסים האמריקאית), המנחה של "1 נגד 100", הקול הבוגר של טד מוסבי מ"איך פגשתי את אמא" ואחד האנשים האדיבים והמתוקים ביותר על מסך הטלוויזיה. האדם השני היה בוב סאגט, הקומיקאי המטונף ביותר שהכרתם, האיש שהצליח לזעזע אפילו את ג'ורג' קרלין עם הגרסה שלו לבדיחת האריסטוקרטים, האדם שספג (ועשה) יותר בדיחות פדופיליה מאר. קלי, שר על חירפלוצים ונהג לכווץ את הקהל שלו בכיסא מרוב שהבדיחות שלו היו בוטות.

הדיכוטומיה הזו של סאגט, שסיבת המוות שלו בגיל 65 טרם נקבעה, ליוותה אותו לאורך כל הקריירה. מצד אחד האבא המתוק ששמרני אמריקה אהבו לאהוב, מצד שני קומיקאי דוחה שללא ספק היה מבוטל היום, אפילו אם רק על בדיחות התאומות אולסן המזעזעות שנהג לעשות. הוא מצידו התענג על הדיסוננס האינהרנטי של הפרסונה שלו, נהנה לראות אנשים חוטפים את השוק של לראות את דני טאנר מנבל את הפה, ומנצל את האפקט לצרכיו הקומיים. לספר האוטביוגרפי שלו מ-2014, למשל, הוא קרא "Dirty Daddy".

בדיחות פדופיליה מושלמות. בוב סאגט עם התאומות אולסן (צילום: גטי אימג'ס)

את הצד המטונף של הקריירה שלו הוא התחיל בסוף שנות ה-70', אז הופיע במועדוני סטנדאפ מטונפים עם סגנון קומי "כחול" (כפי שכונה דאז) שכלל בדיחות רעות, סוטות, בוטות ומזעזעות בכוונה, דוגמת "לא הלכתי למחנה קיץ כי אמא שלי חשבה שאתבייש להתפשט ליד ילדים אחרים. אבל השתניתי מאז, אני די אוהב את זה עכשיו". הוא סומן על ידי שני גיבורים שלו, קומיקאים שעצם סגנונם יכול להעיד על האופי הפרובוקטיבי של המופע שלו, ריצ'ארד פריור ורודני דיינג'רפילד, והפך במהרה לקומיקאי שקומיקאים אוהבים, וכזה שהקהל לא מצליח להחליט אם הוא יותר מצחיק או דוחה אותו.

ואז קרה הטוויסט שפיצל את הקריירה שלו – רשתות הטלוויזיה גילו אותו. זה התחיל כקומיקאי הבית של תוכנית הבוקר של CBS, תפקיד שכלל פחות או יותר את כל הדברים המביכים שאף קומיקאי לא רוצה לעשות כמו חידוני טריוויה לקהל וסמול טוק מביך עם מנחים מעונבים, עד שנחטף משם כדי לגלם את דני טאנר ב-1987. אז נחשף הצד השני של סאגט, שאפשר להגדיר רק כקומדיה הולסום לכל המשפחה. הסדרה רצה לאורך שמונה שנים, הכניסה את סגאט לכל בית אמריקאי, הצליחה גם ברחבי העולם וזכתה גם לסיקוול "צער גידול בנות – הדור הבא".

בוב סאגט (מימין) באחד ממפגשי האיחוד עם הקאסט של "צער גידול בנות" (צילום: גטי אימג'ס)

בניגוד גמור לעובדה שזה התפקיד המוכר ביותר של סאגט, זו בהחלט רחוקה מלהיות עבודתו הטובה ביותר. הסיטקום הצ'יזי אולי נכנס ללב של אמריקה, אבל אלו שהכירו את הקומיקאי מגלגולו הקודם תהו איך, אם בכלל, יוכל בוב לעשות את הקומדיה הבוטה שלו שוב. התשובה לכך הגיעה רק אחרי ש"צער גידול בנות" נגמרה, כשבוב החליט לחזור לשורשיו עם הופעות סטנדאפ למבוגרים וסרט הבכורה המלא שלו כבימאי, "עבודה מלוכלכת" (1998) בכיכובם של ארטי לנג ונורם מקדונלד, סרט דבילי להחריד שנקטל על ידי המבקרים והפך לאורך השנים לקאלט בקרב הקהל. באותה השנה הוא גם צץ להופעת אורח קצרה ובלתי נשכחת ב"Half Baked" של דייב שאפל, שם גנב את ההצגה עם שורה שמצחיקה בכל פעם מחדש: "מריחואנה היא לא סם. אני נהגתי למצוץ זין עבור קוק. זו התמכרות. האם אי פעם מצצת זין בשביל מריחואנה?".

מרגע שסאגט הבין את הפוטנציאל הקומי שבלראות את האבא של אמריקה מטנף את הפה, הוא נשען לתוך הדיסוננס בכל הכח. אחת ההופעות הבלתי נשכחות שלו, בסרט "האריסטוקרטים" מ-2005, הורכבה מגרסה שלו לבדיחה פנימית של קומיקאים שכל מהותה לא בפאנצ'ליין (הקבוע), אלא באופן שבו מספר הקומיקאי את הבדיחה, ועד כמה רחוק הוא יכול ללכת. סאגט הלך הכי רחוק מכולם, כשבמשך לא פחות משבע דקות תיאר מעשים כל כך מחרידים עד שהם קשה לתמלל אותם. באמצע, תוך כדי שהוא מצחקק באופן בלתי נשלט, הוא מסנן את המשפט "אני יכול לקבל עותק של זה? אני רוצה לשלוח את זה לילדות מ'צער גידול בנות'".

אתם לא רוצים לשמוע את "האריסטוקרטים" שלו. בוב סאגט (צילום: גטי אימג'ס)

אחר כך הגיע הרוסט על בוב סאגט (2008) שכלל כמה מהבדיחות הכי מטונפות שנצפו על מסך הקומדי סנטרל (וזו הרשת שמשדרת את "סאות' פארק", כן?) והופעות האורח חוזרות ב"הפמליה" בתפקיד עצמו כמיליונר ג'יגולו שמזיין בחורות צעירות בסיטונאות. ובכל זאת, למרות כל הלכלוך, הוא חזר לגלם את בהופעות אורח את דני טאנר גם בספין-אוף של הדור הבא, ועם פטירתו התגובות של השחקנים שעבדו איתו בסדרה (כולל מרי קייט ואשלי) ציינו שהוא היה "האדם עם הלב הכי גדול בהוליווד". לבוב סאגט היה פה מטונף, אין ספק, אבל הוא ידע להפריד בין קומדיה למעשים ולמרות שהכי אהב לזעזע, הוא באמת היה גם האבא המתוק שראינו בטלוויזיה. שני אנשים שחיו באדם אחד, ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד של הקומדיה.