האופוזיציה מתכננת להפקיר את הציבור החילוני. כך נפסיד בבחירות

מה הפלא שישראלים איבדו תקווה שישראל תוכל להיות מדינה שטוב לחיות בה, להיות בה "עם חופשי בארצנו", ונוטשים אותה בהמוניהם? הם מסתכלים על הפוליטיקאים, היועצים והפרשנים שמתיימרים לייצג אותם ואת ישראל החופשית, השוויונית, השמחה, הגאה והעשירה – ישראל שניצחה באירוויזיון, שמארחת את מצעד הגאווה המדובר בעולם, שייסדה את חברות ההייטק המוצלחות בתבל, שמייצרת סרטים, סדרות, אוכל ואמנות שמוצגים בכל רחבי הגלובוס – ורואים שהם פשוט ויתרו והתייאשו?

אין דרך אחרת להסביר את הראיונות העצובים – ולמען האמת, המבישים – של פוליטיקאים ויועצים אסטרטגיים בכתבה שהתפרסמה במגזין התחקירים "שומרים", שבה הם טוענים שכדי לנצח בבחירות, הציבור החילוני הגאה, היצרני והמשרת צריך להתבייש בזהותו ולוותר על חלומו לחיות במדינת מופת יהודית ודמוקרטית. "כך הפכה החילוניות למושג כמעט מוקצה בקרב המפלגות שאמורות לייצג את הערכים והציבור שלה", נכתב בכותרת המשנה.

לפני שנכנסים לדיונים טקטיים ואסטרטגיים על החוכמה בקמפיין שפונה לציבור החילוני, מרים את תרומתו על נס ומקדם את תפיסת עולמו באמצעות הצעות מדיניות נועזות ופורצות דרך – צריך לדבר על ערכים. או יותר נכון: על היעדרם. הציבור החילוני בישראל הוא ציבור ערכי ממדרגה ראשונה, ציבור שנאבק ועומד על עקרונותיו באומץ במדינה שנמצאת בנסיגה דמוקרטית, בעיצומה של הפיכה משטרית־דתית, ובמלחמה שבה לא ברור אם מטרתה ביטחון או ביאת המשיח. כל זאת בימים שבהם התרבות הישראלית, לכאורה, הולכת ונעשית דתית יותר.

 

מנהיגי הציבור החילוני צריכים להציג תכנית אמיצה וברורה לאופן שבו תיראה המדינה תחת הנהגתם. הם צריכים לומר לציבור באומץ – "בישראל הכל זה דת ומדינה ואנחנו מתכוונים להילחם למען האינטרסים שלכם"

 

להפקיר את הציבור הזה, ולהעלות על נס את ה"בנטיזם" כישראליות האולטימטיבית, דתיות "ליברלית" שמוכנה להתפשר על זכויות היסוד של נשים ולהט"ב, על הזכות לנסוע בשבת, על הזכות לאכול אוכל לא כשר, ובעיקר על החובה לנהל מלחמה כדי לתת לאזרחי ביטחון ולא מטעמים דתיים – זו בגידה איומה, פחדנות שאין לה מחילה. אבל, ובעיקר, זו גם טעות פוליטית ואסטרטגית. הבחירות הקרובות גורליות: אלו בחירות שבהן הציבור הישראלי יכריע איזו מדינה תהיה ישראל, מדינה חילונית ועשירה, שבה צעירים ירצו לחיות ולהקים בית, כמו בכל מדינה מערבית סבירה; או מדינה דתית וענייה, שבה "הצלחה" תימדד לפי היכולת של צעירים להגר ממנה, כפי שקורה במדינות אחרות במרחב.

אלו יהיו בחירות שישאלו האם ישראל היא מדינה בה לפרט יש את החירות לבחור כיצד לחיות את חייו; האם היא מדינה שבה המילה “יהודי” אינה קלף שנשלף כדי להשתיק מי שאינו חופשי כיפה או שטריימל; מדינה שבה כל אחד יכול לבחור אילו חגים לחגוג, איך לבלות את השבת ואיזו מסורת לקיים. הציבור החילוני הוא זה שמחזיק על כתפיו את החירות הזו במדינת ישראל, בלעדיו יקרוס החופש כמו מגדל קלפים. ואם הציבור החילוני והמסורתי לא יבין את זה, כי נציגיו לא יספרו לו את הסיפור הזה, הוא יפסיד.

>> הניצחון המוחלט: 30 שנות סאטירה נגד בנימין נתניהו אחד
>> זה או יפו או גרעינים תורניים. העירייה חייבת להפסיק לתמוך בהם
>> ועוד יותר מה? שיר השנה הוא שיר של מדינה בהזיות

היועצים והפוליטיקאים מדברים על סקרים. אולי כדאי שהם יסקרו את השאלות הבאות: האם חיילי צה"ל צריכים להיכנס למערכה למען יישוב עזה או למען ביטחון המדינה? האם הזמרת אודיה צריכה להיות צנועה יותר בהופעותיה כדי להתחשב ב"רגשות הדתיים", או שהיא יכולה לבחור כיצד להתלבש? האם להט"בים זכאים לשוויון מלא או שעליהם להסתפק בכך שיהיו אזרחים סוג ב'? אולי במקום לשאול "איך אדם מגדיר את עצמו", שישאלו באיזו מדינה הוא רוצה לגדל את ילדיו.

מלחמה לא מנצחים בהגנה, ולא מנצחים בפחד תמידי ממה יגיד נתניהו וכיצד תתקוף מכונת הרעל. העובדה שיועצים אסטרטגיים רציניים, שמעולם לא ניצחו את נתניהו ושבכשלונותיהם סייעו להקמתה של הממשלה הקיצונית בתולדותיה, מדברים בביטחון על כך שכדי לנצח בחירות הציבור החילוני צריך לקפל את ערכיו, צריכה לכל הפחות לעורר סימני שאלה.

מנהיגי הציבור החילוני צריכים להציג תכנית אמיצה וברורה לאופן שבו תיראה המדינה תחת הנהגתם: מדיניות ביטחון שממוקדת בביטחון בלבד, ללא שיקולים דתיים ומשיחיים; מדיניות חינוך שמחזקת השכלה ודמוקרטיה במקום לחזק כתות דתיות בעלות כוח לא פרופורציונלי; ומרחב ציבורי חופשי מכפייה דתית בכל ימות השנה. הם צריכים לומר לציבור באומץ – "בישראל הכל זה דת ומדינה ואנחנו מתכוונים להילחם כדי שהאינטרסים והאידיאולוגיה שלכם ינהיגו את המדינה".

ואגב, אם בנט רוצה למשוך מאוכזבי ליכוד, מצוין. אבל חילונים לא צריכים להצביע למי שבנה את הקריירה על ניירות עמדה של פורום קהלת, שלא מסוגל לומר בפה מלא שחילונים לא צריכים למות כדי שיבוא המשיח, ושעדיין לא התנצל על שהשווה בין בג"ץ לחמאס. מי שרוצה לנצח חייב להיות גאה בזהותו, בטוח בערכיו, ולהציג חזון ברור למדינת ישראל. עליו לתקוף בעקביות ולרגע אחד לא להתנצל. לצערי, הפוליטיקאים עייפים מדי, והיועצים פחדנים מדי – ובכך הם נותנים את המדינה למי שמעולם לא פחדו לומר שישראל צריכה להיות מדינת הלכה דתית וחשוכה.