אוהבים לבכות בקולנוע? הסרט הזה יעשה את העבודה

בשיעורי תסריטאות לומדים לרוב את המבנה הקלאסי של סיפור שבו הגיבור/ה ניצב/ת בפני משימה ומכשולים – כזה שנפרש בפנינו מהאקספוזיציה, דרך האירוע המחולל עד לסצנת השיא. המרכיבים האלה נמצאים גם בחיים שלנו, אבל לרוב הם לא מאורגנים בתבנית של שלוש מערכות, מה גם שהבחירה ללוש את החיים לסיפור שולחת את היוצרים לצמצם את המבט, בעוד שבמציאות כל שלב בסיפור משיק לאינספור סיפורים אחרים של אנשים אחרים.

"בידיים טובות" מונע פחות על ידי הצורך לספר סיפור טוב ויותר על ידי הבחירה המוסרית לתאר את כל השלבים של אימוץ תינוק שנדחה על ידי אמו הצעירה, מהגעתה לבית היולדות ועד למסירתו לידי המשפחה המאמצת. זהו מעין סרט כרוניקה, העוקב במקביל אחר כל הדמויות המעורבות – העובדות הסוציאליות, האחיות בבית היולדות, המשפחה האומנת, המשפחות המועמדות לאימוץ התינוק, והפעוט שהכל סב סביבו. שלא כמו הסרטים של קן לואץ', זהו אינו סרט על הביורוקרטיה המייאשת, אלא על האנשים הטובים שמאיישים אותה ועושים כמיטב יכולתם להיטיב עם התינוק וגם עם אמו הביולוגית.

התבנית הנרטיבית וסגנון הצילום הם כשל סרט תיעודי, אלא שהסרט מלוהק, באופן לא טיפוסי, על ידי מקבץ שחקנים צרפתים ידועים. אלודי בושה (שתיזכר לנצח כצעירה פעורת העיניים מ"חלומות של מלאכים") נוגעת ללב בתפקיד אליס, שפנתה לאימוץ לפני שמונה שנים כשעוד היה לה בן זוג, ורק עכשיו היא סוף סוף מקבלת הזדמנות. סנדרין קיברלין, בעלת החזות של ג'ירפה צעירה ושברירית, כובשת לא פחות בתפקיד העובדת הסוציאלית המסורה קארין, שמשכנעת את ז'אן (ז'יל ללוש) לטפל בתיאו הקטן בחודשיים הראשונים לחייו, שבמהלכם אמו הצעירה עדיין יכולה להתחרט ולהשיבו אליה. קלוטילד מולה ("מחוברים לחיים") היא כל כולה רגישות בתפקיד מתילד בעלת העיניים הטובות, שמופקדת על הטיפול באם הביולוגית, וגם מיו מיו וז'אן פרנסואה סטבנין הוותיקים והטובים מפציעים בתפקידים קטנים – כמפקחת וכאביה של אליס, בהתאמה.

הסרט מציע תפיסה שעל פיה תינוק בן יומו קולט הכל, ולכן יש לפנות אליו ולהסביר לו דברים כמו לאדם בוגר, כי גם אם אינו מבין את המילים, הטון יחדור אליו. התפיסה הזאת מובאת לידי מימוש קולנועי כמעט אגדתי כשז'אן וקארין מבחינים שתיאו אינו בוכה ואינו מתקשר בשום דרך אחרת – בעיה שנפתרת בקלות יתרה מדי. נראה שהבמאית ז'אן הארי, שגם כתבה את התסריט, לא סמכה לגמרי על הגישה הכמו תיעודית שבה בחרה ולכן זרתה על הסרט גם כמה נגיעות מלודרמטיות מיותרות, שמרגישות זרות לחומר – למשל וידוי אהבה של דמות אחת לאחרת. עדיין זה סרט הומניסטי וטוב לב, והרגעים המרגשים ביותר הם אלה שבהם התינוק המתוק מגיב לקורה סביבו.

ציון: 3.5/5
סרט על: תהליך האימוץ של תינוק בן יומו שנדחה על ידי אמו
ללכת? כן. סרט לא שלם אך שובה לב

Pupille בימוי: ז'אן הארי. עם סנדרין קיברלין, ז'יל ללוש, אלודי בושה, מיו מיו. צרפת 2018, 110 דק'