בין המקורות הירוקים לקלישאות המוצדקות. העיר של אסיף אלקיים

נחמה וחצי

אני מתחיל דווקא במקום הקלישאתי מכולם, אבל קלישאות עוברות דרך כדי להפוך לכאלו. לכל אדם יש וויז׳ן של רגע מושלם, עבור אחד זה מדורה בים, עבור אחר זה מציאת אהבה ברגע לא צפוי, ועבורי זה היה רגע של מפגש אקראי עם אנשים חושבים, מוטב אחרת ממני, ומוטב שזה יקרה במקום עם קפה טוב, וברגע שלא היה אמור להיות כזה. ואת זה – נחמה וחצי מספקת היטב. לנחמה הגעתי לראשונה אובד עצות בזמן משבר כתיבה חריף של הספר השלישי, חיפשתי שקט ומצאתי רעש מבורך. הדיבורים שהתעופפו לי מעל הראש משכו אותי להרים את הראש מהלפטופ ולהצטרף לשיחות שאחריהן הדף לא נותר ריק. מעבר לשקעים מתחת לבר, קופסאות הגפרורים הממותגות שזמינות חינם לכל דורש והתפריט שיודע להציע אוכל כמעט לכל מצברוח – נחמה זה מקום למפגשים שלא היו קורים בשום מקום אחר. מושלם לאנשים שאוהבים אנשים.
אחד העם 144

זה לא היה קורה בשום מקום אחר. "נחמה וחצי". צילום: עדי פועה וענבל קורמן

Kitchen 94 של אסתר ויונתן

הקליניקה שלי חולשת על איילון מהקומה ה-31 של מגדלי אלון. בין הפגישות אני מתיישב ברחבה שלמטה ובעיקר מביט בהון האנושי שמסתובב שם; מחרדים להייטקיסטים, מערבים לחובשי כיפה סרוגה. נדמה שהרחבה הקטנה הזו מייצגת היטב ישראליות חדשה, ובמרכזה – תמונה של זוג דתי, בואכה חרדי, עם פאות, שביס וחיוך גדול. המסעדה של אסתר ויונתן היא כזו שעושה שמח בלב, מהיחס המתוק שכל אדם מקבל שם, הלארג׳יות שניכרת מכל מגש (ותנסו לבקש עוד ממשהו, תופתעו כמה הם שמחים לפנק) ועד האוכל הביתי (באמת ביתי!) ומנחם. זו כבר מזמן לא עוד מסעדה שקרובה לעבודה, אלא כזו שאני מגיע במיוחד בשבילה. רוצה להרשים בחורה עם אוכל? תביא לה אוכל שמרגיש כמו בית – ופחות כמו פוסט באינסטגרם.
יגאל אלון 94 (מגדל אלון 2)

אסיל

לאסיל הגעתי במקרה אבל חזרתי שוב ושוב. בעיקר כי כל דמות שעוברת שם יכולה לשמש דמות מרכזית בספר; מבר שולמן המנהלת המקסימה שהסיפורים המעולים שלה כמעט מתחרים במאפים הממכרים, הקוקטיילים שעושים בראש תחושה של חמארה ביפו, פינות הישיבה שהיא דאגה לפזר מסביב והים שנמתח מקצה לקצה ומשלים את החוויה היפואית במלואה. הצעת הגשה – תגיעו קצת לפני השקיעה, תקנו את הפטאייר והצ׳אי האגדיים של בר – ותנו לשמים לרקוד עבורכם. הקשר עם אסיל ובר הפך להרבה יותר מלקוח והקפה שלו, בשותפות עם בר ונמל יפו המתחדש יתקיים בסוף השבוע הקרוב פסטיבל הסופרים בנמל יפו המציע לקהל הקוראים מפגש בלתי אמצעי עם סופרות וסופרים מובילים ועכשוויים.
נמל יפו, רציף העלייה השנייה

מרכז מבקרים ווייט רביט

למרכז המבקרים הגעתי דרך פלג מגן, יזם מקומי שלפני כמה שנים עשה את מה שכולכם חולמים – עזב את הההייטק והלך לבשל בירה. הוא קרא לה ״בועה״ והוסיף מתחת: ״תל אביבית מתנשאת״, ובצדק. אני לא איש של בירה, מעדיף את הדרינק שלי מוגז פחות ומיושן יותר. ובכל זאת, בין אם אתם אוהבים בירה או לא – אי אפשר שלא להידבק בפאשן של האיש הזה למקצוע – ובידע העצום שהוא רכש. בסוף הסיור אמרתי לו שרוב המבשלות מבקשות לחבר אנשים לבירות, אבל פלג מצליח לחבר בירות לאנשים. ואם תשאלו אותי – זה בדיוק מה שחסר לנו בעולם, יותר אנשים שאוהבים באמת את מה שהם עושים.
התעשייה 12 תל אביב. לפרטים נוספים

הריאה הירוקה

עת הייתי ילד טברייני מתוק בכיפה וסנדלים יצאתי לשביל ישראל. מהפריפרייה הרחוקה, תל אביב הייתה עבורי זרה ומנוכרת כלאס ווגאס, כזו שהירוק היחיד בה הוא זה שמריחים ברוטשילד. דמיינו כמה הופתעתי לגלות ששביל ישראל עובר גם בתל אביב, והוא לא יאכזב אף חובב טבע. מחניון רידינג ועד למקורות הירקון – לנחל המושמץ הזה יש לא מעט להציע, וגם אזורים טובים לטבילה. תוכלו להכנס מנקודות שונות בשביל, ואני מציע לפתוח מפה (״מה אני מדריך של״ח?!״ באייפון. יא תלאביבים), לראות איפה הנחל עובר – ולמצוא את הגישה שנוחה עבורכם.

אגם בפארק הירקון (צילום: shutterstock)

למיטיבי לכת – רוצים מסלול של ממש שטובל בירוק ולא מצריך טנק דלק ונסיעה לנגב? רשמו בווייז ״כפר הבטפיסטים״, עקבו אחרי סימון שביל ישראל (כחול, כתום לבן) ותוכלו לצעוד מפ״ת ועד רידינג, ואף לעבור דרך מפלים קטנים שלא תאמינו שקיימים לכם כאן, מתחת לאף. בונוס – המסלול מושלם לרוכבי אופניים, ואף מאתגר מעט בחלקים מסויימים. חוויה מופלאה להורה וילד שצריכים בונדינג.

אסיף אלקיים הוא מייסד שותף של פסטיבל הסופרים בנמל יפו שיתקיים היום ומחר (22-23 ביוני) בנמל יפו המתחדש. ובו יתקיימו מפגשי סופרים, סדנאות, שעות סיפור לילדים והרצאות. בין היתר ייקחו חלק היוצרים תה, מרסל מוסרי, רוני סומק, אלכס אפשטיין ועוד רבים