מנת אוכל הרחוב של שנות האלפיים הידרדרה יותר נמוך מבריטני

בהתחלה מפציע השיחוק, הרעיון, הסטארט אפ הקולינארי. משהו שעוד לא היה. כמו, סביחצ׳ה (סביח עם סביצ׳ה) או רחת לוקוס (רחת לוקום עם סביצ'ה) או גלידג (גלידה עם סביצ'ה). ואז, אחרי תקופה של הצלחה, יש שלוש אפשרויות: הראשונה היא כשלון וסגירה (למשל: פיצה מטר, אייסיקיו). השניה היא הפיכה למוסד (למשל: ויטרינה). השלישית? ובכן.

רשת קרנף כבר חוגגת בר מצווה. היא נוסדה בשנת 2006 כסטארט אפ: הטורטייה העברית הראשונה ובתוכה אנטריקוט, לא פחות. הסוג החדש של הפחמימה יחד עם בשר שנתפס בזמנו כ״גבוה״ הפכו להצלחה מיידית. גיגול של הרשת היום מעלה כתבות על טרנד הטורטיות שחיקו את קרנף. קשה להאמין שדוכני הרשת שכיום נראים נידחים, נתפסו בשנתם הראשונה כסנסציה וזכו למספר דו ספרתי של זייפנים. נבירה עמוקה יותר בהיסטוריה חושפת שאחד ממקימי הרשת היה לא פחות ולא יותר מיענקל'ה שיין ז"ל, ממציא השניצל של קפה נואר.

לאחר ערב לא מוצלח בצפון אבן גבירול ועם רעב בכרסנו חיפשנו משהו פתוח. והיה אחד, ורק אחד. קרנף. עבורי זו הייתה הזדמנות מצויינת – תמיד רציתי לנסות ומשום מה לא יצא. והנה. הזדמנות.

בעבר הציעה הרשת בעיקר את מנת הדגל: אנטריקוט מגולגל בטורטיה. היום יש בה גם המבורגר וכריכים, אבל הלכנו על הקלאסיקה: אנטריקוט עם תוספת ביצה בטורטיה וצ'יפס מתובל בצד. לאחר המתנה לא קצרה הבלבוסטים החלו במלאכת הייצור: הטורטיות שוטחו במועך הטורטיות הענק. פרוסות אנטריקוט דקות נשלפו מקופסה מופשרת ונשלחו לפלנצ'ה, ולצידן ביצת העין. לאחר טיגון קצר פרוסות האנטריקוט עבור קציצה מהירה. נשאלתי איך אני רוצה את הביצה, עניתי רכה. נאמר לי שזה יהרוס את הטורטייה, אז הסכמתי שיהפכו לי אותה. אוי.

הצלחתה של הטורטייה בארץ היא תעלומה בעיניי. מדובר בלאפה נחותה במיוחד שעוברת מחיצה. על עלה הבצק נערמו חסה, עגבניות, חמוצים וכרוב. ביקשתי רוטב שזיפים וצ׳ימיצ׳ורי, כי הם מעניינים. האנטריקוט הונח על הטורטייה יחד עם הביצה שכבר הייתה לחלוטין חביתה, והקונסטרוקציה כולה גולגלה לגליל.

ביס ראשון, ביס שני, ופתאום הבנתי: אין למה שאני אוכל טעם. כלום. לא מלוח, לא חריף, לא אנטריקוט ולא ירקות. כלום. באותה מידה הייתי יכול לאכול קרח. טעם הבשר לא הורגש, הירקות נעלמו ולא היוו אלא מרקם, ולרטבים היה רק זכרון מעומעם בפה. הביצה שביקשתי לצד האנטריקוט הפכה את כל האירוע לסנדביץ׳ חביתה עם נקניק. ובכל ביס המחשבה על כך שלפני עשור זו הייתה פסגת קולינריית הרחוב התל אביבית גרמה לי לרחם על אנשים שחיו אז. רגע, אני חייתי אז. הזדמנות טובה לרחם על עצמי.

אה, דווקא הצ'יפס המופשר היה יחסית פריך ונחמד לאכילה, וניתן במינון מכובד.

אף אחד מסביב לשולחן לא נהנה מהאוכל שלו. משפטים מזעזעים כמו "אוכל זה אוכל" ו"הייתי חייב להכניס משהו לפה" נזרקו לאוויר, מזכירים כי יש מקומות בעולם בהם אוכל אינו תחביב אלא צורך. וזה בדיוק המצב שאליו נקלענו, שכן אחרי הכל, כך נזכרנו, טעם הטורטייה הוא כשל המודל העסקי של קרנף: המקום היחיד שפתוח בשעה הזו.

כוכבים: 2

וייב: אין לך ברירה

טעים: אוכל זה אוכל

מחיר: 35 ש"ח לאנטריקוט בטורטייה, 14 לצ'יפס

טבעוני: יש. פורטובלו. עזבו

אבן גבירול 164, ראשון-שבת 11:30-24:00, 03-5468179