לאודין יש פנים מצולקות, רגל תותבת ושיניים מטיטניום. אחרי שירות ממושך כגשש בכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב הוא סובל מ-PTSD ומביעותי לילה. להרגעת נפשו הוא יוצא למסע באלסקה עם חברו הטוב ג'יימס ששירת לצידו. אודין הוא כלב רועים גרמני בשם אובר. ג'יימס הוא בראד פיט, ואלסקה היא ניו זילנד, שם צולם הסרט.
>>הדוקו החדש על נגה ארז חושף הכל, אבל נופל למלכודת פוליטית מוכרת

"בלב הפרא" הוא סרט אהבה בכסות סיפור הישרדות בטבע. האהבה הזאת מבוססת היטב בסצנות הפתיחה הפסטורליות, כשאודין וג'יימס טסים במטוס ימי מעל נופי פרא מרהיבים, דגים בנהר וישנים יחדיו באוהל. על ההיסטוריה המשותפת שלהם אנחנו למדים משיחה בין ג'יימס – הדברן שבין השניים – לבין ווטקינס, כורה זהב לשעבר שאורח להם לחברה ערב אחד, ותפקידו בעלילה הוא לשאול שאלות לגבי הרקע של הדמויות. ג'יי.קיי. סימונס הגדול הופך את הרגעים המעטים שלו על המסך למבדרים.

אחרי שווטקינס עוזב, אודין ומייקל נקלעים לתאונה קשה, מאבדים את המטוס ושמים פעמיהם לעבר כביש המסומן במפה. ג'יימס מחשב שמדובר במרחק של קרוב למאה קילומטר דרך יערות, צוקים ונהרות גועשים. בדרכם הם נתקלים גם בחיות פרא שמאיימות על חייהם, ונאבקים להציל זה את זה. בניגוד לנופים הנפלאים ולכלב עתיר ההבעה, הדוב הנוהם והזאבים הטורפים הם יצירי מחשב, וזה פוגם באותנטיות ובדרמה של העימותים איתם.

שאר הסצנות של ההתמודדות עם מיני מכשולים שהטבע מציב בפניהם עשויות היטב ומייצרות מתח אפקטיבי. לצד זאת, במטרה להוסיף עומק פסיכולוגי ופטריוטי, ולהצדיק את כותרות הסיום המוקדשות לכלבים שמשרתים בצבא ארה"ב, יש בסרט הרבה פלשבקים – בעיקר של ג'יימס – לסצנות קרב במזרח התיכון (כנראה אפגניסטן אבל זה לא מפורש). לטעמי הם מיותרים, ופוגמים בזרימה הטבעית של הסרט.

סרטי הישרדות כמו "הכל אבוד" עם רוברט רדפורד, "האיש שנולד מחדש" עם ליאונרדו דיקפריו ו"להתחיל מחדש" עם טום הנקס, לרוב מספרים על גבר בודד שמתמודד לבדו עם איתני הטבע. אבל בעצם הדבר הכי זכור מהסרט ההוא של הנקס הוא יחסיו החד צדדיים עם הכדור שהוא מעניק לו את השם ווילסון. וזה מה שמייחד את "בלב הפרא", שהוא סרט הישרדות קשוח עם לב של סרט דיסני.בניגוד ל"כוכבי הכלב" של רידלי סקוט, שגם הוא מתחיל כסיפור על טייס וכלבו לבדם בנוף, כאן אנחנו יודעים מראש שאודין יהיה בסדר, כי הוא מופיע בסצנת הפתיחה, שאחריה "בלב הפרא" חוזר שבוע אחורה.

אודין הוא דמות שוות ערך לכוכב האנושי של הסרט, והאהבה בין השניים היא מה שמגבש את הדרמה שבין סצנות האקשן. כאמור, אודין הבוגר מגולם על ידי כלב בשם אובר, ושלושת צאצאיו הצעירים – סיקה, רייקר והונדו – מגלמים אותו בפלשבקים. גם אובר, שאומן ככלב הצלה בהרים, בעצם נעזר בדיגיטציה, שבאמצעותה "נקטעה" רגלו הקדמית. אבל פרט לכך הוא מגיש הופעה טבעית, חמה, ומלאת חיים, ושובה בקלות את לב הצופים. בראד פיט, מזוקן, מקועקע ומצולק, מתקשר איתו מצוין, ובשילוב עם הנופים היפים מתקבל סרט שמחזיק אותנו מעוניינים.

זה שיתוף הפעולה השני של פיט עם הבמאי דיוויד אייר אחרי סרט המלחמה הדי משובח "זעם" מ-2014. השניים גם הפיקו את הסרט, המבוסס על תסריט הביכורים של במאי הווידאו קליפים קמרון אלכסנדר. ב-2017 התסריט הזה נכלל ב"רשימה השחורה" של "התסריטים הכי אהובים (על אנשי חברות הפקה) שלא הופקו". כאמור, הפלשבקים וחיות הפרא הדיגיטליות הם הפגמים העיקריים של "בלב הפרא", אך הכל מוביל לסיום מרגש שיגרום לצופים רבים להזיל דמעות. אני לא בכיתי, אבל אני חייבת לציין שהדמעות עלו יום אחרי כן, כשצפיתי בטריילר במהלך כתיבת הביקורת.
3 כוכבים
Heart of the Beast בימוי: דיוויד אייר. עם בראד פיט. ארה"ב 2026, 101 דק'

• המסך
• ביקורת סרטים
• קולנוע
• בראד פיט