בלינג רינג: אחוות הטבעת

על הכורסאות בבית של פריס הילטון יש כריות שעליהן מוטבעת דמותה של פריס הילטון. אני לא יודעת אם יש כריות כאלה בבית האמיתי של פריס הילטון האמיתית, אם יש דבר כזה, אבל זה דימוי קולע ומצחיק לנרקיסיזם הנהנתני והריקני ש"בלינג רינג" מתאר, שלא לומר מתפלש בו. אם ב"מארי אנטואנט" סופיה קופולה הציגה את המלכה בת המאה ה־18 כפריס הילטון של זמנה, ב"בלינג רינג" קופולה (אייקון אופנה בעצמה) מביטה באייקון הכלום של זמננו דרך עיניהם של מעריציה ופורטת את עולמם למגוון של פריטי אופנה.

"בלינג רינג" מבוסס על כתבה בשם "החשודה נעלה לובוטן" שהתפרסמה ב"וואניטי פייר" ושחזרה את סיפורם של חמישה בני עשרֶה מפרוורי לוס אנג'לס (ארבע בנות ובן נגרר) שבמהלך כשנה פלשו לבתיהם של מפורסתמים כמו רייצ'ל בילסון, לינדזי לוהאן, מייגן פוקס, כוכבת הריאליטי אודרינה פרטרידג', אורלנדו בלום וזוגתו דוגמנית החזיות מירנדה קר, ובעיקר פריס הילטון שאת ביתה פקדו כמה פעמים וגנבו משם פריטי אופנה וכסף מזומן בסכום מצטבר של כ־3 מיליון דולר.

החמישה עקבו אחר סדר יומם של הסלבריטיז דרך גוגל ואתרים חברתיים, ובמקרים רבים פשוט נכנסו דרך הדלת הראשית שלא הייתה נעולה. אחר כך הם העלו לפייסבוק תמונות של עצמם עם שללם. זה לא היה נבון, אבל זה הפך אותם למפורסמים לרגע, כמו "קורבנותיהם". הסיפור כבר שימש בסיס לסרט טלוויזיה מ־2011 (ואף תועד בסדרת ריאליטי קצרת ימים בכיכובה של אחת הפורצות), ועכשיו קופולה משתמשת בו כדי להציע מבט שטחי אך מבדר למדי על התרבות השטחית של הרגע.

"בלינג רינג" מתאר בסגנון כמו תיעודי ומרוחק את הפריצות לבתים השונים, ומדי פעם נותן לגיבורים להסביר את עצמם למצלמה בריאליטי סטייל. פרט לשתי סצנות מצחיקות מאוד שבהן אמה של ניקי (לזלי מאן, המוכרת בעיקר מסרטי בעלה ג'אד אפטאו) מעבירה לבנותיה שיעורים לחיים ומדגימה באמצעות בריסטול עם תמונות של אנג'לינה ג'ולי כמודל וכמופת, הסרט אינו מנסה להתבונן מתחת לפני השטח. זאת דרכה של קופולה גם בשני סרטיה הקודמים – "מארי אנטואנט" ו"אי שם" שמרכיבים עם "בלינג רינג" מעין טרילוגיה על מעגלי הריקנות של סלבריטיז ומעריציהם – אם כי הפעם נראה שהזדרזה בהכנת הסרט, וכל משמעות עומק היא על אחריותכם בלבד. התוצאה רפטטיבית ועם זאת לא משעממת. הפיתוי שצופנות מערות עלי באבא המודרניות עובד גם על הצופים, גם אם על דרך האירוניה. רק לעתים רחוקות קופולה מנסה הבלחה סגנונית ורעיונית מוצלחת, כמו בפריצה לבית על גבעה המצולמת כולה באקסטרים לונג שוט סטטי מזווית גבוהה, והדמויות הופכות לצללים הנעים בתוך הבית על רקע אורות לוס אנג'לס הנוצצים בלילה.

שלושה מהפורצים מגולמים על ידי שחקנים מתחילים הנבלעים אל תוך הדמויות. סם השולית יחסית מגולמת על ידי טאיסה פרמיגה מהסדרה "אימה אמריקאית", ורק לתפקיד הדוגמנית בפוטנציה ניקי לוהקה שחקנית שהיא בעצם כוכבת גדולה יותר מכל הכוכבניות המוזכרות בסרט, לפחות בעולם שמעבר לגבעות הוליווד. אמה ווטסון, הילדה החכמה מסרטי "הארי פוטר", מעצבת את ניקי כנערה קליפורנית חסרת מודעות עד אימה, והיא כל כך משכנעת שלוקח כמה שניות לזהות אותה מעבר למשקפי השמש הענקיים שלה. ההיפוך הזה יוצר רובד אירוני דקיק המודגש בסצנה קצרה במועדון לילה שאליו מגיעים ציידי סלבריטיז, שבמהלכה קירסטן דנסט – שגילמה את מארי אנטואנט בסרט של קופולה – מופיעה לרגע בתפקיד עצמה כסלבריטי.

כסרט פשע הבוחן את עולמן של נערות אופנתיות בעידן פייסבוק (פוסט "סקס והעיר הגדולה"), "בלינג רינג" הוא סרט אח ל"ספרינג ברייקרס" של הרמוני קורין, וחבל שהוא הרבה פחות נועז ומעניין ממנו. ועדיין יש לו קטע לא מחויב כזה. הסרט מוקדש לצלם הנפלא האריס סאווידס ("זודיאק", "מילק"), שפרש במהלך הצילומים עקב מחלה מהסרט, ומת זמן קצר אחרי השלמתם.