שחר של יום ישן: המשלוח מבנדיקט הגיע עייף

פתאום קם אדם בסגר ומרגיש שהוא רוצה ארוחת בוקר. אוקי, אל תהיו קטנוניים איתי, קם בצהריים. הזמן כבר לא מרגיש אותו הדבר מאז מרץ. מה יעשה אדם שרוצה קצת בוקר גם בצהריים? התשובה היא כמובן בנדיקט, מותג ארוחות הבוקר 24/7 של ישראל, המקום שבו יגידו לך בוקר טוב גם כשאתה שיכור מת ב-2 בלילה ומוסד תל אביבי מפוקפק.

היו שנים שבהן בנדיקט הייתה סמל של תל אביב עבור הלא תל אביבים, אבל מאז הספיקה לשלוח שלוחות לכל רחבי המדינה, לאבד קצת מהקסם הגימיקי של ארוחות בוקר בשעות לא שעות ובעיקר להישאר כשריד לימים שבהם תל אביב לא שפעה מסעדות איכות על ימין ועל שמאל, זיכרון של תקופה לא רחוקה אבל בהחלט תמימה יותר.

איני תמים יותר. אני יודע למה אני יכול לצפות כשאני הולך לבנדיקט: לחסל כמה ביצים באווירת דיינר אמריקאי, לסלסלת לחמים חמים עם נוטלה וארוחות בוקר בכמות גדולה וברמה בינונית. אלו לא ארוחות הבוקר של בתי הקפה תל אביביים, אלא יותר מפעל קטן שמייצר ביצי עין בכמות שמספיקה לכל תיירי העיר יחדיו. אבל תיירים כבר אין, וגם בנדיקט הייתה צריכה להתאים את עצמה לסגר והופ, צץ לו שירות משלוחי ארוחת בוקר לכל דורש, בכל שעות היום. כן, זה כבר לא 24/7, אני יודע, מבאס, אבל אנחנו נשרוד כי כרגע השעה היא 3 בצהריים ואני רוצה ארוחת בוקר ואלוהים אדירים הסגר הזה מתחיל להשפיע גם עלי.

קרוק מאדם, בנדיקט (צילום: שרית גופן)

הזמנתי את הקרוק מדאם (51 ש"ח, 70 עם צ'יפס ושתיה), מנה די קלאסית לבנדיקט שממוקמת בדיוק על הצומת המרכזי שבין פחמימה, גבינה, בשר לבן וביצה. הייתי אומר שזה הלחם והחמאה של בנדיקט, אילולא הלחם והחמאה של בנדקיט היו מנה נפרדת בבנדיקט, הידועה גם בתור סלסלת הלחמים (18 ש"ח) שמגיעה (בשקית, לא בסלסלה) עם מעט (מאד) ריבת תות (נוזלית), שתי קוביות חמאה (נימוחה) ושתי אריזות נוטלה (שלפי הגודל, מיועדות לג'וקים). לקינוח, כי נו חייבים קינוח בארוחת בוקר, הזמנתי גם מנת פנקייקס אוכמניות קטן (34 ש"ח).

המשלוח הגיע במהירות שיא, והפרחים לוולט, אבל לצערי השליח האומלל מיהר לשווא, כי האוכל הרגיש כאילו המתין לי עוד לפני שהזמנתי, כלומר חוץ מהפנקייקים שהגיעו חמימים קלות (צפוי ומובן במשלוח), שאר האוכל היה עייף עד קריר. אולי בבנדיקט שכחו שעם כל הכבוד להנחה המובנית של משלוחים, ארוחת בוקר חייבת להגיע חמה. שקית הלחמים הרגישה כאילו הוכנה מתישהו אתמול ונזרקה לרגע קל לטוסטר אובן שחימם אותה בדיוק ל-5 דקות הבאות, כך שמה שאני קיבלתי היו כמה לחמניות שראו דבר או שניים בחיים והגיעו לשיבה טובה. החמאה היתה מצוינת ונוטלה זה נוטלה, אבל הכמות הקמצנית בקושי הצליחה להחיות את הלחם.

פנקייק בבנדיקט (צילום: נמרוד סונדרס)

מנה ראשונה גרועה זה עוד נסלח, אבל מנה עיקרית בינונית זה כבר חסר מחילה. אוי, קרוק מדאם, מה עשו לך? הלחם, הגבינה והשינקן עוד היו בסדר, עשויים היטב ואיכשהו היעדר החום לא הפריע יותר מדי, אבל כמות רוטב ההולנדז המביכה בקושי הספיקה לכסות את החרפה שהיא ביצת העין האיומה הזו שכיסתה את הטוסט המהודר. להגנתם, אגיד שעוד בתפריט מצויין שהביצה "עשוייה היטב", כלומר שלא תהיה כאן שום נזילת חלמון (שזה הלחם והחמאה האמיתיים של בנדיקט), אבל למה בעצם? הם לא הראשונים לארוז ביצת עין במשלוח, ואם אני יכול להזמין בורגר עם ביצה נוטפת, למה זו של בנדיקט – מלכי הביצים, להזכירכם – צריכה להגיע יותר יבשה מהשליח?

הכל, בסופו של יום, תלוי באריזה. חשיבה טיפה יותר מעמיקה על אריזה שמפרידה בין חלקי המנה היתה יכולה להגן על ביצת עין נזילה ואולי גם להשאיר את החום של הלחם, וההוכחה הטובה ביותר לכך היו דווקא הפנקייקים. אני לא חסיד של הפנקייקים בבנדיקט, אבל שלישיית העיגולים השמנמנים הגיעו באריזה מתאימה, עם כמות רוטב נאה בשלוש קופסאות (שתיים הכילו מייפל ואחת רוטב אוכמניות) להרכבה עצמית, והתוצאה בהתאם מרגישה טריה, מפנקת בכמות וטעימה. מדהים מה שקצת נדיבות ברטבים ואריזה מוצלחת יותר יכולים לעשות, וכמה חבל שבבנדיקט עוד לא למדו שגם לשאר המנות מגיע את אותו יחס אוהב שרק הפנקייק זכה לו. היו לי בקרים טובים מזה.
בנדיקט שרונה, קלמן מגן 3, א'-ש' 9:00-22:00, 03-5507772