בנציוניוני הדרך

בבנציון 1, הפרויקט החדש של קבוצת האוזן השלישית, יש אוכל טעים, נחמד וראוי, אבל לא מהסוג שמשאיר בסועד עקבות של תשוקה. השף הצעיר אילון עמיר נותן כאן את הופעת הפריצה שלו כנגן ראשי, לאחר שביצע את חובותיו האקדמיות כסו־שף במכללת טוטו, והוא עושה את זה בסדר גמור, אף שיש עוד הרבה מה לשפר. רוב התפריט הוא אוכל שיכורים, מזון שנעים למלא איתו את הבטן לפני לגימת משקה, ובוודאי נחמד עד מאוד לסיים איתו ערב מקורחן. זהו, פחות או יותר, סיכמתי את הביקור בפסקה אחת.

מעבר לעיצוב המאוד דיינר־אמריקאי ולמוזיקה טובה (היא באמת טובה), בתפריט מככבים כל גיבורי התרבות הקלאסיים: קלאב סנדוויץ', פיש & צ'יפס, קלמרי מטוגן, המבורגר קלאסי וסלט קיסר עם בייקון. אנחנו הזמנו את הפיש והקלמרי המטוגנים ואת סלט הקיסר. הדגים התגלו כשני נתחי לברק טרי (אמנם מיובא, אך לא קפוא) שנעטפו בבלילת בירה, מעט עבה מדי לטעמי, אך בטעם מצוין הודות למלאכת טיגון ראויה לשבח. הדגים היו מלאי עסיס, ונזללו עוד לפני שהסתיימה בדיקת הסאונד של הלהקה התורנית. ראויים לשבח גם ירחי תפוח האדמה שהזכירו גרסה מודרנית לפוטטו האגדי של מקדונלדס, אך עם טאץ' משודרג בדמות כמון וגרידת לימון. האיולי – מיונז שהוגש איתם – היה ביצתי מדי לטעמנו, אך כהופעת חימום זו הייתה מנה נהדרת.

סלט הקיסר שמר על הקו הטרי־קורקטי־קלאסי, עם לבבות חסה פריכים, רוטב עדין, פרוסות בייקון צלויות היטב וכמות נכבדה של שבבי פרמזן – בדיוק מה שאדם מצפה לקבל בדיינר. לעומתם, על הקרוטונים שהוגשו עם המנה הייתי מוותר בשמחה. אלו נשארו בתחתית הצלחת כאבן שאין לה הופכין. גם על עיגולי הדיונון המטוגן אין הרבה מה לספר: הם היו לכל היותר בסדר, אף שהיו טריים והוגשו ברוחב לב לצד איולי פלפלים שלי הזכיר יותר רוטב רומסקו.

התעתוע של בנציון הוא בכך שלהבדיל ממסעדת בר המסתפקת בתפריט אלכוהול רחב לצד מנות דיינר קלאסיות המבוצעות טוב, כאן יש יומרה של מסעדת שף, המציעה מנות מעט יותר מתוחכמות מאוכל שיכורים. זה בסדר לחלוטין שבתפריט אחד יהיו ייצוגים לשני עולמות תוכן מקבילים – אוכל פשוט לצד מנות שף, אך לטעמי כדי ששתי המחלקות יגורו בשלום זו עם זו, צריך מעט יותר פז"ם במטבח. התחושה שלי לפחות היא ששני הכיוונים אינם מבוצעים עד הסוף, וזה פוגע מעט בחוויה הכללית.

מנת סשימי אינטיאס כבוש עם ביצה רכה הגיעה עם המלצת אכילה שהרגישה כמו ספר הדרכה צה"לי: על הסועד ליטול פרוסת לחם, למרוח מעט קרם פרש (עם הרבה מאוד גרידת לימון), להניח פרוסת דג (שלדעתי נכבש עם קצת סוכר לא מחמיא), להזליף על הכל כפית מן הביצה ולאכול בביס אחד עם גבעול בצל ירוק. שותפי ויתר מראש על מסע הכומתה. אני ניסיתי ללכת בתלם, אך נשרתי בדרך בשל כושר גופני לקוי. הביס המומלץ היה מאולץ ולא לטעמי.

מנת הרביולי לבנה הייתה טעימה מאוד, עם יחס נבון בין מלית רעננה לבצק דק, אך הפרזנטציה של המנה הייתה ילדותית הודות לפיזור כמות מוגזמת של זעתר על שולי הצלחת. שתי המנות הבאות היו מוצלחות יותר: שני שיפודים מצוינים העשויים מהרצועה היושבת על גבי הפילה (השף קורא להם "מה שבין הפילה לסינטה"), ולצדם סוג של ויניגרט צ'ימיצ'ורי מלא עשבי תיבול ופירה מפנק עתיר קלוריות. אף שאני לא חסיד גדול של פילה, עיצוב הצלחת היה מוקפד, וטעם השיפודים היה מלא איכויות של בשר משובח עם מרקם נגיס ונעים לחך. אני מתבייש להודות שחשתי כסילות לאור העובדה שבמשך שנים הייתי נותן את הפרוסה הזו לכלב.

רק קינוח אחד מגישים בבנציון וללא ספק במקרה הזה "לס איז מור": פראנץ' טוסט אלוהי שנמס בפה הוגש עם כמויות לא הגיוניות של קרם מסקרפונה וריבת תותים מתוקה בדיוק במידה. אחרי שני מזלגות מהענן המופלא הזה (אי אפשר יותר), סיכמנו שלשף נכון עתיד לא רע בכלל. אנחנו לגמרי בעדו.

חשבון בבקשה

סלט קיסר – 46 ש"ח
פיש & צ'יפס – 68 ש"ח
קלמרי – 48 ש"ח
רביולי לבנה – 46 ש"ח
שיפוד כפול – 64 ש"ח
דג כבוש – 48 ש"ח
פראנץ' טוסט – 35 ש"ח
2 מוחיטו – 79 ש"ח
2 אספרסו – 14 ש"ח

סה"כ – 448 ש"ח

המדרג

איכות האוכל – 7
עיצוב ואווירה – 6
שירות – 7
תמורה לכסף – 7

סך הכל: 7

למסעדת בנציון 1