המיקסולוג עומר גזית בדרך לייצג את ישראל בתחרות קוקטיילים

בחודש הבא תתקיים באוסטרליה תחרות הבקרדי לגאסי, אחת התחרויות החשובות בעולם המיקסולוגיה, ולראשונה גם ישראל תשלח נציג לתחרות

22 במרץ 2015

לאחר למעלה משלושה חודשים מאז יצא לדרך גמר תחרות ה- Bacardi Legacy הוכרז לאחרונה המנצח הגדול, עומר גזית שלו, מנהל הבר ב-223. זו השנה הראשונה בה ישראל משתתפת בתחרות הבקרדי לגאסי, אחת התחרויות החשובות בעולם המיקסולוגיה. לתחרויות קוקטיילים רבות יש מעין נטייה להידמות לתצוגת אופנה – רואים שם דברים מרשימים מאוד, אבל אף אחד לא באמת הולך עם זה ברחוב – יש שם קוקטיילים עוצרי נשימה, אבל כאלו שאי אפשר באמת להכין בבר.

הבקרדי לגאסי שונה בתכלית: כאן מטרת התחרות היא למצוא את הקלאסיקה המודרנית הבאה, קוקטייל המבוסס על מעט מרכיבים שזמינים בכל מקום. כזה שאפשר להכין בכל בר ממוצע, ועם פוטנציאל להפוך למוחיטו הבא, אם תרצו. לצורך כך, משקל רב בתחרות ניתן למהלכים השיווקיים וקידום הקוקטייל על ידי הברמנים. המשמעות של זה היא שלאחר חצי הגמר שנערך בסוף אוקטובר ניתנו לשלושת הפיינליסטים (גלעד לבנת מהאימפריאל, אליעד זמיר מהג'אספר ועומר גזית שלו מה-223) שלושה וקצת חודשים לייחצן ולקדם את הקוקטייל שלהם בעזרת הרבה מחשבה יצירתית, תקציב של 3,500 ש"ח וקרטון של 24 בקבוקי בקרדי. כך קורה גם לקראת הגמר העולמי: ההחלטה הסופית על המנצח מתבצעת לאחר שהמתמודדים הכינו לשופטים שהגיעו במיוחד מחו"ל את הקוקטייל, לצד פרזנטציה במצגת שהסבירה מה בעצם הם עשו ואיך שיווקו את הדרינק שלהם. ראיתי לא מעט תחרויות קוקטיילים, והרמה שהוצגה הפעם הייתה גבוהה ומרשימה, והעבודה שהחבר'ה עשו הייתה מעוררת השראה. אבל שנייה לפני זה, בואו נדבר על השופטים המכובדים שהגיעו לארץ להחליט מי מהשלושה ייסע לייצג את ישראל בגמר העולמי שייערך באוסטרליה: שינגו גוקאן היפני הוא הזוכה העולמי של הבקרדי לגסי בשנת 2012, יש לו בר בשנגחאי בשםspeak low, ע"ש הקוקטייל שהגה עבור התחרות. זנדק קשטנק מצ'כיה במקור, הספיק לעבוד בחצי עולם, המנצח של בריטניה ב-2012 (הפסיד לגוקאן בגמר העולמי) ובבעלותו בר בסינגפור (28 hong kong st). סטיב שניידר הוא המנהל ב-employees only המוערך בניו יורק, שהגיע לתחום לאחר שירות במארינס וכמה חודשים בקומה על סף מוות, אז הבין שאולי כדאי לחפש כיוון אחר ולעשות דברים שהוא אוהב וכך נשאב אל עולם הברים. שלושת הברים המוזכרים של החבר'ה נחשבים למובילים בעולם ומדורגים בטופ 50 דרך קבע. לא עניין של מה בכך שאושיות ברים בסדר גודל כזה מגיעים לישראל, ואפילו מפרגנים על הרמה המקומית (וכמובן, מתלהבים מהנשים היפות). הם טסים מסביב לעולם עם לו"ז (וסטייל) של כוכבי רוק, אבל כשאני מנסה להקניט אותם שהם כבר מזמן כוכבים, כמו השפים הגדולים שכבר לא מחזיקים מחבת ביד, הם ממהרים לתקן אותי בטון נעלב ומסבירים שהם עדיין עומדים דרך קבע מאחורי הבר, מנערים ומשקשקים. "התחרות הזו נותנת במה והזדמנות לעשות קוקטייל שיכול להיות באמת קלאסיקה מודרנית, וזה לאו דווקא קשור אם אתה הזוכה הגדול או לא", אומר קשטנק, והם כל הזמן מזכירים את הרעיון שאשכרה יש סיכוי שעוד 150 שנה ישתו את אחד הקוקטיילים שנרקחו לטובת התחרות, וברמנים, כמו שאתם יכולים לנחש לבד, מאוד אוהבים תהילת עולם מהסוג הזה. גוקאן סיפר שהזכייה בהחלט שינתה את חייו ומינפה את הקריירה שלו, אך הדגיש כי "מה שחשוב באמת זו העבודה שאתה עושה אחרי התחרות כדי לקדם את הקוקטייל, יותר ממה שאתה עושה כדי לזכות התחרות".

היידה אוסטרליה, בקרדי לגסי
היידה אוסטרליה, בקרדי לגסי

קוקטייל טוב, לט'ס פייס איט, כל ברמן טוב כבר יודע להכין. וגם את מי זה מעניין. כמו שמעולם לא הבנתי את מי שצופה בתוכניות ריאלטי בישול בטלוויזיה, כך גם תחרויות המנסות למצוא את מי שמכין ברגע נתון את המשקה הכי טוב, לא מעוררות בי עניין מיוחד. אבל כאן כבר מדובר על משהו אחר. קוקטיילים לא מועטים שנרקחו במסגרת תחרות הבקרדי לגסי מככבים היום בברים רבים מסביב לגלובוס (המפורסם שבהם, לפחות בארץ, הוא ה-maid in Cuba של טום ווקר שזכה בתחרות של 20125), ולאו דווקא אלו שזכו במקום הראשון. ואם אתם הסתובבתם בעיר, ואף מחוצה לה, או בכלל בעולם, בחודשים האחרונים ונתקלתם בשמות French Governor, Don Juan, או Poderosa זה לא במקרה. אלו שלושת הקוקטיילים של הפיינליסטים, שכחלק מהתחרות כיכבו בתפריטים רבים. אליעד זמיר הכניס את הקוקטייל שלו (פודרסה) לשורה של מסעדות, ברים ומועדונים, החל בתל אביב ועד אשקלון, עיר הולדתו; גלעד לבנת (דון חואן) נשא עיניו מעבר לים, ומעבר לכל קוקטייל בר ומסעדה מובילים בעיר, הגישו את הקוקטייל שלו ב-18 ברים ברחבי העולם, מתוכם 6 (!) ברים המדורגים בטופ 50; עומר גזית שלו הכניס גם הוא את הקוקטייל ("המושל הצרפתי") לשלל ברים כאן ומעבר לים, ואף הגדיל לעשות וטס לקפריסין שם הוא התארח במספר ברים להעביר סדנאות לתעשייה המקומית, והכין את הקוקטייל שלו מאחורי הברים המובילים שם. השיא היה מפגש פסגה מהסוג שיכול להתקיים רק בחו"ל, בין עומר לבין הפיינליסט הלבנוני ולפיינליסט היווני, שלושתם מאחורי הבר, מנערים ומשקשקים מזרח תיכון חדש. רגע קטן ומטופש אולי, אבל כזה שנותן תקווה, ובוודאי כזה שחודר לליבם של השופטים.

עומר, אתה עוד לא בן 24 וכבר המנצח הגדול בארץ, שלא לומר אולי הפיינליסט הכי צעיר בגמר העולמי.

"כן, האמת שבזמן הגמר העולמי אחגוג 24. כשניגשתי לתחרות באמת לא האמנתי שאזכה, אבל התאבדתי על העניין. אחרי שראיתי כמה אפשר ללמוד ולהשתפר החלטתי גם ללכת עד הסוף עם הגמר העולמי, למרות שדי ברור, על פניו, שאין לי סיכוי לזכות. אפילו הקפאתי את הלימודים (מנהל עסקים) עד שאסיים עם התחרות."

מה היו רגעי השיא מבחינתך?

"הנסיעה לקפריסין הייתה בהחלט מרגשת. מעולם לא התארחתי בברים שאני לא באמת מכיר, והייתה התלהבות רבה – הזמינו אותי לעשות שם ייעוצים, פתאום אנשים באים ומבקשים להצטלם איתך, עיתונים סיקרו את זה. ממש לא הייתי מוכן לזה, לא תיארתי לעצמי שבעזרת טיפה קשרים ודרך רשתות חברתיות אפשר לעורר באזז כזה. בנוסף, הקוקטייל שלי נכנס לספר של גארי 'גאז' ריגן (אחת מאושיות הקוקטיילים החשובים בעולם, א"כ) של 101 הקוקטיילים החדשים הטובים של השנה. שלחתי לו מייל עם המתכון לקוקטייל, והוא החזיר לי תשובה עם תמונה שלו שותה את הקוקטייל ולינק לזה שהקוקטייל נבחר לספר".

אז מה יהיה לקראת אוסטרליה?

"אני שומר על אותו הקו של לנסות להתארח בכמה שיותר ברים, בכמה שיותר מדינות, וליחיצ"ן את הקוקטייל. אני צעירף נמרץ ועם לא מעט חוצפה ישראלית, נקווה שהמהלך הזה ישחק לטובתי".