הלהיט הבא של נטפליקס: שונדה ריימס עושה ג'יין אוסטן

קצת מוזר לראות את השם שונדלנד (חברת ההפקה של שונדה ריימס) בתחילת מה שאמורה להיות סדרת מחלצות אנגלית נוסח ג'יין אוסטן, ולא סדרת בית חולים מהבילה סטייל "האנטומיה של גריי". על רקע תמונה של כיכר הדורה בשכונה יוקרתית בלונדון, קולה של דיים ג'ולי אנדרוז מכריז על פתיחת עונת האירועים של 1813, ומציג בפנינו בנות אצולה צעירות משתי משפחות שכנות המתלבשות במחוכים ושמלות לבנות לקראת הצגתן בפני המלכה. אלואיז, האחות הצעירה לבית ברידג'רטון, צווחת לאחותה הבכורה דפני באופן מאוד לא מאופק באנגלית מפונפנת של פעם וזה נשמע קצת מוזר ומצחיק. 

הדיסוננס נרגע כשדפני מציגה עצמה למצלמה כמו יצאה מציור רנסנס, אבל שלוש דקות לתוך הפרק המצלמה חותכת לאחיה אנתוני, שמזדיין בעמידה עם אישה המביעה עונג בעוצמה. אוקיי, אז זו לא בדיוק סדרה מחונכת, אנחנו אומרים לעצמנו. בחלוף דקה נוספת אנחנו מגלים שהמלכה היא שחורה, ואחרי עוד כמה דקות אנחנו מתוודעים לדוכס המסומן כרווק הלוהט של העונה, המיסטר דארסי של הסדרה, ומופתעים לגלות שגם הוא מגולם על ידי שחקן שחור – חתיך-על אריסטוקרטי, שנראה פיצוץ במכנסי רכיבה.

"ברידג'רטון" לבית נטפליקס מבוססת על סדרת ספרים מאת ג'וליה קווין האמריקאית, המתמחה ברומנים היסטוריים. בדרכה למסך היא עברה כמה שינויים אופייניים לבית ההפקה של שונדה ריימס, וכמה נחמד לספר שזה עובד נפלא. הסדרה, המתארת את שוק הנישואים של מעמד האצולה בתחילת המאה ה-19, סקסית ורומנטית, אירונית ושנונה וסוחפת, וכל האנכרוניזמים המכוונים שלה רק מוסיפים להנאה.

שחורים בחצר המלוכה, אנכרוניזם שמוסיף להנאה. "ברידג'רטון" (צילום: Netflix)

 מתישהו באמצע הסדרה נאמר כלאחר יד שהמלך (ג'ורג' השלישי, זה שהשתגע) התאהב באישה שחורה, והעובדה הזאת שינתה את ההיסטוריה עבור שאר השחורים. זה מרגיש כמעט מיותר, כי אנחנו סבבה עם זה מרגע שנפלו עינינו על רגיי-ג'ין פייג' המהמם ("שורשים") בתפקיד הדוכס הצעיר. רק בהמשך, כשדמותו מקבלת רבדים נוספים, ומתחת לחזות הבוטחת נחשפות הסיבות העמוקות לכך שהוא מסרב להתחתן ולהוליד ילדים, כשרונו המוגבל של פייג', שמתקשה להביע רגשות מורכבים, פוגם קצת באימפקט הרגשי של הסדרה.

אבל שאר השחקניות והשחקנים מושלמים. שלא לדבר על השמלות, בעיקר אלה הפרחוניות של בנות משפחת פת'רינגטון מהבית ממול. העונה הראשונה בסדרה (כי אין סיכוי שלא יהיו עונות נוספות) מתמקדת בסיפורי האהבה של האח והאחות הבכורים במשפחת ברידג'רטון, מבין השמונה שלהם מוקדשים ספריה של קווין (האחים הצעירים מובילים את הספרים הבאים).

דפני עדינת התווים (פיבי דיינבר הנפלאה נראתה לאחרונה ב"יאנגר") זוכה בחסדה של המלכה ומלהיטה את דמו של הדוכס, אבל הוא, כאמור, אינו רוצה להתחתן. כדי להוריד מעצמם את לחץ ההורים והסביבה, הם מחליטים להתנהג כמו בקומדיה רומנטית מודרנית, ומעמידים פנים שהם מאוהבים. ברור לנו שמתישהו העמדת הפנים תהפוך לדבר האמיתי, אבל הדרך לשם מפותלת, והקומדיה מפנה את מקומה לדרמה מורכבת. האיזון בין השניים מתהפך כשדפני הלא-עוד-נאיבית תופסת פיקוד, ודמותה מתפתחת באופן מעניין. 

שחקניות ושחקנים מושלמים, שלא לדבר על השמלות. "ברידג'רטון" (צילום: Netflix)

אנתוני ברידג'רטון (ג'ונתן ביילי מ"ברודצ'רץ'"), שבשל מות האב נאלץ לתפקיד כראש המשפחה, עושה את זה די רע. יש לו כוונות טובות, אבל הוא גורם בעיקר נזקים. הוא דלוק על הזמרת סיינה רוסו (סברינה ברטלט מ"הסודות של דה וינצ'י"), ועושה איתה דברים שהוא לא מעלה בדעתו שאחיותיו יכולות לעשות גם. הסדרה מתמודדת יפה עם השניות הזאת בדמותו ובחברה.

האחות השנייה אלואיז (קלודיה ג'סי הנהדרת), היא פרוטו-פמיניסטית אנרגטית שכלל אינה חושקת בנישואים (כמו האחיות השניות אליזבת וג'ו בספרים של ג'יין אוסטן ולואיזה מייל אלקוט). יותר מעניין אותה לחקור מי היא המחברת הנסתרת של עלון רכילות על כל המי ומי שכולם קוראים בשקיקה. תעלומת המחברת (המדברת בקולה של המספרת הבלתי נראית ג'ולי אנדרוז) מעניקה לסדרה עלילת משנה חביבה, ומאפשרת לה לנסח תמות פמיניסטיות באופן טבעי.

תסמכו על שונדה ריימס שזה יהיה גם פמיניסטי. "ברידג'רטון" (צילום: Netflix)

אלואיז מיודדת עם השכנה פנלופה פת'רינגטון (ניקולה קוגלן המקסימה מ"נערות דרי"), ואינה מבחינה שהיא מאוהבת באחיה הצעיר קולין (לוק ניוטון). פנלופה, אולי הדמות הכי נוגעת ללב בסדרה, יותר חמקמקה מכפי שנדמה במבט ראשון. וישנן גם האימהות של שתי המשפחות, זו התומכת (רות' גמל) וזו התחמנית (פולי ווקר), ועוד שלל דמויות שלא אמשיך למנות כאן. אציין רק שאף לא אחת מהן רעה מטבעה, גם אם חלקן עושות מעשים נבזיים. כולן קורבנות במידות משתנות של המסורת המעמדית החונקת, וזה בהחלט יותר מעניין ככה.

יוצר הסדרה, כריס ון דוסן, עובד צמוד עם שונדה ריימס מאז "האנטומיה של גריי". למי שלא סובל את הסדרות של ריימס, כמוני, זה לא נשמע כמו תו תקן ראוי. אבל ב"ברידג'רטון" הוא רקח תרכובת מגובשת של טעמים ומקצבים, שתכבוש גם את חובבי "אחוזת דאונטון" וגם את אוהדי "אמילי בפריז". כיף של דבר.

☆★★★★ 4.5 כוכבים
"ברידג'רטון"; יוצר: כריס ון דוסן; מפיקה: שונדה ריימס; אנגליה\ארה"ב 2020, להשיג בנטפליקס מיום שישי הקרוב