היא מבדרת. היא מגוחכת. היא לא מנסה להיות סדרת מופת. וזה אחלה

שנת 2017 לא הייתה שנה פשוטה עבורי. בדיוק הייתי בעיצומו של הארכת שיער וזקן של אחרי השחרור מהצבא, וגם קניתי משקפיים חדשים – ולפתע בכל מקום אליו הלכתי היו צועקים לי "הפרופסור" או "אנחנו מוכנים לשוד", או הכי גרוע, מתחילים לשיר את בלה צ'או. העניין הזה התחיל לפתח אצלי אנטגוניזם מיידי ל-"בית הנייר". ברגע שהשתחררתי מזה, הרגעים הראשונים שהצליחו לשבות אותי. ואז התחלתי להסתכל על הסדרה באופן ביקורתי, ובשלב מסוים כבר לא הייתי מסוגל לראות אותה.

אני תמיד מצפה לסוג של עומק סמוי מן העין שקיים שם, אבל בתכלס – זאת פשוט הייתה טלנובלה, לא איזה סרט אקשן סופר מורכב. הדמויות היו שטחיות יחסית ולא מאד מעניינות, הכל היה דרמטי וגדול מהחיים, ומנגד הסדרה לקחה את עצמה במין רצינות שנותנת תחושת כבדות חסרת מודעות עצמית. כעת, כמה שנים אחרי שהשיגעון הספיק לחלוף, נטפליקס מנסה לאתחל אותו מחדש עם סדרת פריקוול שעוקבת אחר אחת הדמויות האהובות בסדרה – ברלין. 

פדרו אלונסו חוזר לתפקידו של ברלין, הפסיכופת עם הלב, והפעם הוא נמצא כמה שנים לפני "בית הנייר", עם צוות משלו, בעודו מנסה לשדוד בית מכירות פומביות בפריז. הלוקיישן החדש הרבה יותר מושך ממדריד, מה שהופך את חוויית הצפייה לקצת יותר מעניינת, ורוב הצוות החדש מציג דמויות קצת יותר נסבלות. עם זאת, זה בולט שניסו למלא איתם קצת יותר מדי זמן מסך, ולא תמיד זה מעניין. הדמויות המעטות שחוזרות מ-"בית הנייר", לדוגמה, לא מצליחות להיות רלוונטיות, והיה אפשר לסגור את הסיפור גם בלעדיהן.

הנוכחות המיותרת שלהן בסיפור היא תוצאה של חיפוש אחר תירוץ להחזיר אותן מהסדרה הפופולרית, ודוגמה נוספת לכך היא קיילה (מישל ג'נר), בתולה בשנות השלושים לחייה שמוצאת את עצמה מתאהבת בחבר הצוות שלה, ברוס (ג'ואל סנצ'ז). הסיפור הזה כאילו יצא משנת 2005, רק עם מישל ג'נר במקום סטיב קארל. בדומה ל-"בית הנייר", גם פה יש התמקדות מאד גדולה בסיפורי אהבה בתוך "ברלין", ולפעמים הייתי רוצה שיהיו לדמויות בעיות אחרות – נגיד קרובי משפחה חולים, עבר בעייתי, יציאה מעבדות לחירות, מישהו רוכש קוף – אבל איכשהו כל קווי העלילה המרכזיים עוסקים רק בסיפורי אהבה לא ממומשים.

סיפור האהבה של ברלין עצמו הוא תסבוכת מגוחכת בפני עצמה: הוא מתאהב בקאמיל, אשתו של בעל בית המכירות אותו הוא שודד, ולמרות שהיא ובעלה חלפו על פני כל תמרורי האזהרה,הם עדיין לא זיהו שברלין מרמה אותם כמו נוכל הטינדר. גם סיפור האהבה של רוי (חוליו פניה) וקמרון (בגוניה ורגס) הוא מטופש לחלוטין – רוי בדילמה אם להקשיב לברלין ולהתרחק מקמרון מבחינה רומנטית, או להיכנע ליצרים בזמן שקמרון די לוחצת עליו. יש גם את דמיאן, השותף של ברלין שאשתו בדיוק נפרדה ממנו והוא לומד לחוות אהבה בצורות אחרות. מבחינה תמטית, זה מעולה שהעלילות צד נשארות בנושא אחד, אבל זה גם מייצר חדגוניות שהיה אפשר לשבור מעבר לעלילת האהבה הלא ממומשת. אה כן, כבר דיברנו על זה שמדובר בסדרה על שוד?

בעוד "בית הנייר" הציג שוד שמתרחש במשך כמה ימים, פה מדובר בשוד קצר – להיכנס, לעזוב ולא להשאיר עקבות. אין בני ערובה ואין משא ומתן עם המשטרה, כך שרוב העלילה מתרחשת לפני ואחרי השוד. ההתרחשויות עצמן מצליחות להיות יותר מגוונות מבעבר, לדוגמה סצינה של מירוץ אדרנלין במהלכו שתי נשים עומדות על הגג של שתי מכוניות, או עוד סצינה של ברלין ודמיאן מתפרצים לחתונה של אנשים זרים, ושרים על מה שלמדו מאהבה. וכן, זה מטופש כמו שאתם חושבים. וכן, זה גם קצת מהנה כמו שאתם חושבים. הכל מאד דרמטי וגדול מהחיים, אבל הפעם עם מודעות עצמית וקלילות מפתיעה, בניגוד מוחלט לסדרת המקור. 

האם יש כאן נסיון לשחזר את ההצלחה של "בית הנייר"? ודאי. האם זה גרנדיוזי עד לרמת גיחוך? תהיו בטוחים שכן. האם זה כיף? מאד. למרות כל מגרעותיה ולמרות שבבסיסה היא עדיין טלנובלת פשע, "ברלין" היא סדרה מאד מבדרת, וזה אחלה. זה לא עמוק, זה לא מורכב, אין איזה מסר חשוב, ובניגוד למקור – אין איזו תחושה שאמור להיות כאן מסר משמעותי. אין גם הרבה מאד אקשן, אבל כשיש הוא מגיע במלוא הכוח. הסצינה בה צוות שוטרים פושטים על חניון קרוואנים ויורים בקרוואן בו מסתתרות הדמויות הראתה מספר קליעים שלא היה מבייש את "ג'ון וויק", אבל במקום אלימות מכוראגרפת היטב, אנחנו מקבלים מטח כדורים אלים וברוטאלי שגורם לך לחשוב בדיוק את מה שהתסריטאים רצו שתחשוב: איך לעזאזל הם יוצאים מזה עכשיו?

"ברלין" היא לא סדרת מופת והיא גם לא מנסה להיות כזאת. היא בסך הכל נותנת עוד זמן מסך לאחת הדמויות הכי אהובות של "בית הנייר", בתווך היא גם טלנובלת פשע שמכירה בעצם היותה כזאת. בעידן בו הפריקוולים והסיקוולים והספין-אופים הם השולטים בשוק, מדובר בתוצר לא רע בכלל, אם אתם באים כדי ליהנות. מדובר בתוכן בידורי שממלא את תפקידו, גורם לי לגחך כשצריך ולרצות לראות פרק נוסף בכל פעם שנגמר. גם עכשיו, אחרי שראיתי את כל העונה הראשונה ואחרי שאני כבר מודע לכל המגרעות שלה, אני עדיין רוצה עונה שנייה של "ברלין". נו, למה בעצם לא?
"ברלין", עכשיו בנטפליקס