המדריך למריח: כך תשמרו על האף שלכם
גם אם ננסה ממש להתעלם, קשה שלא לשים לב באחרונה לתורים הארוכים לשירותים בבר. או במסעדה. או לפעמים אפילו בבית הקפה. לא הגענו להטיף מוסר לאף אחד, אבל לפחות ננסה להסביר לכם (עד כמה שניתן) מה קורה שם בתעלות. של האף
דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית
מי שלא חי מתחת לאבן (או סתם ממש סחי) ודאי שם לב לפופולריות של צריכת סמים דרך האף ברחבי העיר, או בשמה הפחות פלצני – הסנפה או הרחה. השבוע נדבר קצת על הסנפה, מה יתרונותיה ומה חסרונותיה, ומהם בכלל הדברים שאנשים דוחפים לאף שלהם?
אודות ההסנפה
בעצם האקט של הסנפת אבקות כבר יש משהו נרקוטי, אפל. הפעם הראשונה שבו אדם דוחף סמים לאף שלו היא צעד משמעותי במסע שלו בעולם הסמים, מעין טקס חניכה שבו הוא הופך מסקרן סמים לצרכן סמים. כמו עם עישון, יש משהו קסום וטקסי באקט עצמו. השריפה של האבקה במעמקי הנחיר כואבת אבל גם נעימה, כמו השריפה של העשן בגרון. זו גם דרך צריכה ממש פרקטית עם הרבה חומרים – הם עולים מהר יותר לעומת בליעה למשל, ולעתים קרובות גם משפיעים חזק יותר. ישנם גם חומרים, כמו קוקאין וקטמין, שאלא אם אתם בקטע של להזריק, זו דרך הצריכה הכי נגישה ויעילה. אבל כמו לכל דבר, יש לה גם חסרונות.
חסרון מרכזי הוא שההסנפה פוגעת ברקמות הריריות של האף. זה כנראה לא יהיה מורגש עבור אנשים שמסניפים מדי פעם, אבל עבור מריחים קבוע זה עלול לגרום לדימומים, דלקות, ונזקים משמעותיים לאף ולסינוסים, ובמקרי קצה אף יוביל לניתוח כדי לטפל בבעיה. חסרון נוסף הוא שצריכה בהסנפה היא בדרך כלל ממכרת יותר מאשר אפיקי צריכה אחרים, בעיקר משום שההשפעה עולה הרבה יותר מהר, אבל גם כי בדומה לעישון, יש משהו ממכר בטקס ההסנפה עצמו. חסרון נוסף שלא תמיד חושבים עליו, הוא שהסנפה באמצעים לא סטריליים (שטרות, קשים שמעבירים מאדם לאדם) יכולה לגרום להעברת מחלות (כמו קורונה למשל). במקרים מסוימים אפשר גם להידבק ככה במחלות קשות יותר, כגון צהבת ואיידס.
מה אתם דוחפים לאפים?
מגוון הדברים שאפשר להסניף הוא כמעט אינסופי, אז נעבור כאן רק על הדברים ש(על פי מקורות זרים) הם הפופולריים ביותר בעיר. אחד החומרים הפופולריים שמוצא את עצמו לאפם של אנשים בעיר הוא כמובן הקטמין, שכבר קיבל בזמנו טור שלם שהוקדש רק לו, אז לא נתעכב עליו הפעם, רק נזכיר שאם בחרתם לצרוך קטמין, זכרו שזה מסוכן לשלב אותו עם אלכוהול, עם GBL, עם רוב נוגדי החרדה, ועם אופיאטים.
חומר נוסף שכולכם ודאי שמעתם עליו הוא – איך לא – קוקאין, הסם הלא חוקי הכי פופולרי בעולם אחרי קנאביס. במוקדם או במאוחר גם הקוק יקבל טור שיהיה רק שלו, אבל בינתיים אתייחס לכמה נקודות עיקריות לגבי החומר. בעוד שרוב האנשים מפחדים ש"סמים ימחקו להם את המוח", קוק פחות פוגע במוח אבל יכול ממש לפגוע לכם בלב. בטווח המידי, קוקאין יכול לגרום לדום לב, גורמי סיכון שמשפרים את הסיכויים שלכם למות הם מינון גבוה ופעילות גופנית מאומצת במהלך ההשפעה.
סיטואציה מסוכנת במיוחד היא כאשר מישהו שלא עושה הרבה קוק חובר לצרכן קוק קבוע, משום שהמינונים שצרכן קבוע יכול לעמוד בהם בלי למות במקום הם בסדרי גודל גדולים יותר מהמינונים של אדם שלא צורך קוק באופן קבוע, כך שאם שניהם יעשו מינונים דומים זה יכול להיגמר רע מאוד. בטווח הארוך, שימוש בקוק עלול לגרום לקרדיומיופתיה, חולי בשריר הלב. אם פחות אכפת לכם מעצמכם, אני גם אזכיר שכל תהליך הייצור וההפצה של הקוקאין מלא בניצול של עניים, אלימות, ושחיתות. לא יודע אם כבר הבנתם, אבל אני לא אוהב קוק.
אולי זה משום שקוק הוא חומר נורא יקר, אולי זה פשוט כי הוא לא כזה מהנה, אבל בשנים האחרונות יש לו מתחרה שהולך ועולה בפופולריות שלו – "דוקטור", "דמעה", "ממסי", ולפעמים פשוט "שורף באף", הרי הוא ה-3-MMC. הוא ואחיו המפרדון היו במרכזו של הטור הראשון בהיסטוריה של המדור, והממסי עצמו גם קיבל איזכור לרעה בטור על התמכרות.
בניגוד לקוקאין, אין לי הרבה מה להגיד על החומר הזה, לא בגלל שהוא יותר טוב, אלא פשוט כי הוא בקושי נחקר. זה לא הופך אותו בהכרח לחומר בטוח יותר, אלא שההשלכות שלו נסתרות יותר מהעין. אמנם אנחנו פה בטור על הסנפה, אבל דווקא את הממסי לא חייבים להסניף. בניגוד לקטמין וקוקאין, ניתן לצרוך אותו בבליעה בצורה די יעילה, מה שעושה אותו פחות ממכר ובעיני רבים גם פשוט יותר כיף. גם ה-3-MMC וגם הקוקאין הם ממריצים, אז אנצל את הבמה כדי להזכיר הנחיית בטיחות חשובה – שילוב של יותר מממריץ אחד בו-זמנית (כמו ספיד, מת'אמפתמין, MDMA) מגביר משמעותית את הסיכון שלכם לאירוע לב.
מלבד האבקות המובנות מאליהן, יש גם את הדוסה שקוראי המדור כבר קיבלו המלצות להתרחק ממנה כמו מאש, אבל סמים שמגיעים באבקות זה לא הדבר היחיד שאפשר לדחוף לאף. הרבה אנשים שמגלים את נפלאות ההסנפה מנסים לדחוף לשם הכל – רטאלין, זנקס, אטנט, פרקוסט… מה לא שמעתי. הבעיה עם הרחה של כדורים מרוסקים היא שהרוב המוחלט של הכדור, עד 90% ממנו, הוא חומרי מילוי לא פעילים. זה אומר שסביר להניח שכל ריריות האף שלכם יסתמו לפני שרוב החומר הפעיל יגיע אליהן בכלל. חלק מהכדורים מכילים גם חומרים פעילים נוספים שאתם לא בהכרח רוצים להסניף, כמו פרקוסט למשל שמכיל גם פרצטמול.
המדריך למריח
כמיטב המסורת של הטור, לא נשחרר אתכם בלי קצת הנחיות לשימוש בטוח באף שלכם. מומלץ בחום להתרענן קצת על פרקטיקות בסיסיות למזעור נזקים בטור שהוקדש לנושא.
- תבדקו את החומר שלכם. כל האבקות נראות אותו הדבר ואין לכם שום דרך לדעת מה יש לכם ליד בלי ערכת בדיקה, גם אם נראה לך שאתם המומחים הגדולים בעולם לקוק.
- תשקלו, אל תמדדו בעין. הפרקטיקה של למדוד אבקות לפי העין נקראת eyeballing והיא גרועה מאוד. הנפח והמראה של אבקות משתנה בתגובה להמון גורמים, כמו למשל אחוזי הלחות באוויר.
- רסקו היטב את האבקה שלכם. חתיכות גדולות נספגות פחות טוב ופוצעות את ריריות האף שלכם.
- אל תסניפו עם שטרות. באמת, אל תעשו את זה. זו אחלה פוזה אבל גם סיכון אמיתי לזיהום באף. כנ"ל לגבי מפתחות ושאר אביזרי הסנפה מלוכלכים אחרים.
- תשתמשו בקשית משלכם. באמת שלא חסר אביזרים דמויי קשים בעולם, תדאגו לאחד משלכם ואל תחלקו קשית עם זרים.
- שמרו על האף שלכם. ברור שמומלץ לקנח את האף לפני ההסנפה, אבל חשוב יותר לקנח אותו אחרי שהסנפתם. המהדרין אף שוטפים אותו באמצעות תכשירים ייעודיים. זה עוזר להוריד את הגירוי של ריריות האף ושומר עליו נקי ובריא יותר.