למרות הטוויסט הקווירי, "גאוות יחידה" נותר סרט טירונות בנאלי

בגיל 25, אחרי עשר שנים של חיים ברחובות כהומלס, אלגנס בראטון התגייס לחיל הנחתים בצבא ארצות הברית. הוא שירת חמש שנים, ואחרי שחרורו עשה תואר שני בקולנוע באוניברסיטת ניו יורק. משם הוא המשיך במסלול האופייני לקולנוענים מתחילים, ובשנה שעברה כתב וביים את סרטו הארוך הראשון, שבו תיאר את החוויות הקשות שחווה במהלך הטירונות. "גאוות יחידה" האוטוביוגרפי הפך לאחד הסרטים המדוברים במסגרת הקולנוע העצמאי של 2022, והמגזין וראייטי כלל את בראטון ברשימת עשרת הבמאים המבטיחים של השנה.

הרקע האישי רלוונטי להבנת ההתלהבות שעורר הסרט, כי על פניו "גאוות יחידה" הוא די חסר ייחוד. התבנית העלילתית דומה לזו של "קצין וג'נטלמן" שנוצר בדיוק 40 שנה לפניו – בחור שוליים מתגייס לצבא כדי להעניק מסגרת לחייו, ונתקל במפקד נוקשה שעושה כמיטב יכולתו להכשיל אותו. ההבדל הבולט הוא שבמקום לנהל רומן עם צעירה מהסביבה, הגיבור מפנטז על אחד ממפקדיו. כי אליס פרנץ', בן דמותו של הבמאי, הוא הומו שאימא שלו זרקה אותו מהבית בגיל 16 כשגילתה שהוא הומו. דרך אגב, את השם אלגנס היא העניקה לו משום שלא בכה כשנולד והיא חשבה שזה אלגנטי.

עד 2011 המדיניות הרשמית של הצבא האמריקאי היתה "אל תשאל אל תספר", אך במפגש הראשון עם המפקדים כל המגויסים נשאלים אם הם קומוניסטים, טרוריסטים, מעשני מריחואנה או הומואים. פרנץ' (ג'רמי פופ מהסדרה "הוליווד") מכחיש, אבל במקלחת המשותפת הוא שוגה בהזיה ארוטית ונטייתו המינית נחשפת ברבים. מכאן ואילך חבריו למחזור, בעידודו של המפקד הבריון לילנד לואז (בואקים וודביין), מתנכרים אליו במקרה הטוב, ומתנכלים לו במקרה הרע. זה כולל עלבונות, מכות, והכשלה באימונים. גם איסמעיל המוסלמי, שותפו של פרנץ' למעמד הדחויים, נרתע ממנו מחשש שידידות איתו תפגע בו יותר. רק הסמל רוזלס (ראול קסטיו מהסדרה "Looking") מציע לו תמיכה נפשית. פרנץ', כאמור, נמשך אליו, והסרט מספק כמה סצנות של מתח מיני, אבל השאלה אם זה הדדי נותרת פתוחה.

בין האימונים וההשפלות, החלק הכי קשה מבחינה רגשית, ולכן גם הכי מעניין בסרט, הוא יחסיו של פרנץ' עם אמו שילדה אותו בגיל 16, ודחתה אותו כשגילתה "מה אתה". גבריאל יוניון מצוינת בתפקיד האם מרת הנפש, שמסוגלת לאהוב את בנה רק כשהיא טועה לחשוב שאם הצבא קיבל אותו סימן שהוא נעשה סטרייט. נדיר לראות אימהות כאלה בקולנוע, ויוניון מגלמת אותה ללא טיפת נעימות, בהופעה שזיכתה אותה במועמדות לפרס האינדפנדנט ספיריט לקולנוע עצמאי (גם פופ והסרט היו מועמדים). אבל בנה מסרב לוותר עליה, ולמרות שהיא מתכחשת לו הוא ממשיך להיאבק על אהבתה. כותרות הסיום מקדישות את הסרט לאמו של הבמאי.

הסצנות שבהן פרנץ' מנסה ליצור קשר עם אמו ועם המפקד הטוב הן היחידות שחורגות מהתבנית המוכרת של סרטי טירונות, ולכן הן האפקטיביות ביותר מבחינה רגשית. שאר המהלכים הדרמתיים כבר הפכו לקלישאה, וזה פוגם בכוחו הפוטנציאלי של הסרט (גם המוזיקה לא משהו). הבימוי של בראטון אינו מבליט את עצמו, ונותן לג'רמי פופ במה להפגין את כשרונו. לכוכב העולה כבר יש מועמדות לאמי על הסדרה "הוליווד", והופעתו ב"גאוות יחידה" הניחה בחיקו גם מועמדות לגלובוס הזהב. הוא מתמודד עם האתגר כמי שיודע שזה תפקיד שיכול להקפיץ אותו אל על. הוא רך ונחוש ופגיע וחצוף והוא מסרב לוותר על עצמיותו. וכשהוא מסביר מדוע בחר להתגייס לצבא הוא מצליח לשכנע גם את הצופים שלא מזדהים עם הכיוון המיליטריסטי.

3 כוכבים. The Inspection בימוי: אלגנס בראטון. עם ג'רמי פופ, גבריאל יוניון, ראול קסטיו. ארה"ב 2022, 95 דק'