הגבר החדש סופי עם קובץ: מה קרה לגברים הקשוחים של הטלוויזיה?

אם יבקשו מכם לשלוף את הדמות הכי גברית שנראתה בטלוויזיה, סביר להניח שרבים יחשבו על טוני סופרנו או וולטר ווייט. אתם יודעים, גיבורים שהתכונות הסו-קולד-גבריות שלהם מניעות אותם. טוני סופרנו רוצה לאזן בין חיי משפחה לבין חיי עבודה, וולטר ווייט רוצה לפרנס את המשפחה שלו. אלה מייצגים דור גברים שחלף מן המסך, וכל דמות גבר מסוקס חדשה שבא בעקבותיהם כבר לא היה אותו הדבר. אבל איך הגבר הטלוויזיוני נראה כיום?

>> מה הולך ברו: דירוג 10 הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה האמריקאית

רוח התקופה שינתה גם את האופן שבו יוצרי טלוויזיה מעצבים את הדמויות שלהם. כבר כמעט ולא רואים יותר את מה שנקרא, לעתים בלעג, "גבר של פעם". וזה בסדר גמור, כי מודל גבריות/נשיות משתנה כל הזמן בהתאם לתקופה. אבל כדי להבין את מודל הגבריות של 2024 אנחנו צריכים להיזכר רגע בדורות הקודמים. תרגעו, לא נגיע אחורה עד ימי קולומבו – אבל כן כדאי לזפזפ לרגע שני עשורים אחורה. 

אחרי ההתפרצויות של טוני סופרנו, הכריזמה של דון דרייפר והגברים מטילי האימה של שובר שורות, התחלנו לקבל גרסה טיפה יותר עדכנית של דמויות גבריות. ואולי הדוגמה המצוינת ביותר ליציר הכלאים הגברי שהוצג במהלך העשור הקודם הוא סול גודמן – מצד אחד, עורך דין חלקלק ונוכל ערמומי שנהנה מהציד יותר ממה שהוא נהנה מהטרף. מצד שני, מדובר בגבר שנאלץ לבנות את עצמו מאפס אחרי שנים של פגיעה חוזרת ונשנית בגאוותו. 

>> גבר אחי: דירוג 10 הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה הישראלית

דווקא הבחירה בו לדמות שתוביל את הספין-אוף של "שובר שורות", עצם מיקומו מחדש כגיבור, הוא סימן לכך שלא צריך הר של שרירים או מזג חם כדי להיות גבר מוביל. היותו ארכיטיפ חדש של דמות הגיבור הגברי מודגשת על רקע העובדה שכל מי שג'ימי נאבק בו לאורך הסדרה הוא למעשה גרסה שונה של אותו "גבר ישן" – אחיו הגדול והנוקשה צ'ארלס, גאס פרינג' המאופק אך אכזרי, אנשי משפחת סלמנקה הכוחניים וחסרי המעצורים. זאת עד שהגיע שינוי שקצת דחק את הגבר המתפתח הזה לצד.

עידן ה-Me Too, זוכרים? אז הוא החזיר לנו אל המסך את אותו גבר קלאסי וקשוח, אבל מזווית שונה – עכשיו יש עוינות מסוימת במבט על הדמות, והוא נדחק לתפקידי נבלים. זה לא במקרה שג'ון האם מגלם את רוי טילמן בעונה האחרונה של "פארגו", השריף ששולט במחוז שלם ביד רמה, דמות שכל כולה תכונות גבריות קדומות. לצד הקסם הדון דרייפרי של האם (שבהחלט עוד קיים שם), אנחנו רואים הקצנה של הכוחניות, האלימות והאכזריות שלו. כל תפיסת עולמו של רוי טילמן מבוססת על תכונות וערכים שנחשבו פעם לגבריים. אז אם הגבר של פעם לוהק לתפקיד הרע, מיהו הגיבור של 2024?

ובכן, הוא די אפס. טוב, אולי בעצם חמישים גוונים של אפס. הגיבור הגברי החדש יהיה לרוב אדם חסר כישורים או עומס כריזמה, כזה שמגרעותיו עולות על יתרונותיו. דוגמה טובה לכך היא הפרוטגוניסט של "הבנים", יואי קמפבל (ג'ק הנרי קוויד), גבר בשנות העשרים לחייו שעובד בחנות אלקטרוניקה ומתחיל לצוד גיבורי על. אין לו שום כוחות מיוחדים, הוא די פחדן בעיקרון, אבל הרצון שלו לנקום בגיבורי העל שלקחו ממנו הכל רק מקדם אותו. גבר סתמי לחלוטין שמחליט לשנות את החיים שלו, סוג של הדהוד לאותו וולטר וייט, מינוס הקרחת. הומלנדר לעומת זאת? גבר גבר.

התכונות הגבריות הקדומות – אלימות, כוחניות, כריזמה, נקמה – לא נעלמו לגמרי מהמסך. הן עוד שם, אבל מתפקדות לא פעם כמכשול של גיבור, ככוח מאפיין של הנבל, ונראה שבקרוב הן יאבדו כל זכר לאפקט חיובי שהיה בהן. אבל לאן דמות הגבר תתפתח מכאן? לא מעט מזה, אפשר להניח, יהיה קשור לשיח הפוליטי-תרבותי העתידי, אבל ספק אם נראה חזרה משמעותית למודל הישן. מקסימום כמה סדרות אקשן כדי להתחנף גם לקהל השמרני.

אבל מי יודע, אולי בקרוב יפסיקו כבר לשייך לדמויות תכונות לפי המין שלהן. מעניין, למשל, לבחון את "גריסלדה" של נטפליקס, בכיכובה של סופיה ורגרה, על עלייתה של סוחרת סמים קולומביאנית שכובשת את מיאמי בשנות השמונים. הסדרה מתחילה עם ציטוט של פאבלו אסקובר: "הגבר הכי מפחיד שפגשתי הוא אישה, קוראים לה גריסלדה בלאנקו". עצם הבחירה להתמקד בדמות כזאת מעידה כי אנחנו עשויים לראות פחות דמויות המוגדרות רק על ידי מה שיש להן בין הרגליים, ויותר דמויות שמוגדרות נטו על האנושיות. אפשר לקוות שדמות הגבר של העתיד, פשוט תהיה דמות.