גם מול הגבריות החדשה, הטלוויזיה עדיין מחפשת גברים מחוספסים, מסוקסים, נוהמים ורוטנים - אבל גם לוחמים, אמיצים, חזקים וגיבורים. ובכן, לא כל הגברים הקשוחים שלנו כאלה, כי הגבריות הישראלית היא מגוונת, אבל הם הגברים הקשוחים שלנו, ואיתם ננצח
הגבר הישראלי הקשוח הוא אידיאל מקומי ותיק שעבר לא מעט תמורות לאורך השנים, אבל מעט מאוד מקומות מציגים זאת בבירור כמו על המסך הקטן, איפה שהגבר תמיד קשוח, עד שהוא לא לגמרי. על רקעהשינויים בדמותו של הגבר הטלוויזיניברחבי כל העולם, אספנו את עשרת הגברים הישראלים הכי קשוחים על המסך, לטוב או לרע.
>>מה הולך ברו: דירוג 10 הגברים הכי קשוחים בטלוויזיה האמריקאית
10) מליק (גידי גוב) | "כן, מה?"
"כן, מה?" היא קומדיה קצת נשכחת שנעשתה בליבן של שנות השמונים, ושודרה בערוץ הראשון. ענת גוב ז"ל יצרה, ושלחה אל מרכז הבמה את בעלה גידי, בשיאם של ימי האלפא שלו. תוך כדי שהוא מג'נגל בין זהו זה, פסטיגלים ודמותו המסוקסת כזמר, גידי מופיע כאן בתור מליק – איש קבע קשוח שמנסה להתמודד עם החיים המורכבים שמחוץ לשדה הקרב. הגבריות הצבאית מן הסתם עוד תתפתח, כאן היא הופיעה בצורה כי משעשעת שלה.
9) רענן אורן (ליאור אשכנזי) | "חדר מלחמה"
עוד סדרה שקצת נשכחה עם השנים, אבל בזמן אמת עוררה תשומת לב. האיש שכתב אותה היה דאז עוד סמל גבריוות ישראלית, יאיר לפיד, שיצר את הסדרה קצרת הימים (עונה אחת, תשעה פרקים) ל"רשת". איך דברים משתנים. במוקד הסדרה, שרפררה לא פעם (מילה יפה ל"גנבה מ-") לסדרה "הבית הלבן" ולכותב המיתולוגי ארון סורקין, עמד חמ"ל ממשלתי שהתיימר להביא אליו את הטובים ביותר – מהשב"כ, אמ"ן והמוסד. המפקד של החמ"ל היה אותו רענן אורן, בגילומו של אשכנזי, שסחב את הדמות הקשוחה הזו פחות או יותר לאורך כל השנים (אפילו עד לחיקויים כמו של בני גנץ או ניר דבורי ב"ארץ נהדרת") – גבר סמכותי אך אמפתי, שכולנו חולמים להיות.
8) גבעון כספי (גיא זוארץ) | "השיר שלנו"
כי מסתבר שגברים יכולים להגיע גם בתור פסיכופטים. מי ידע? בתוך "השיר שלנו", אותה דרמה מוזיקלית יומית אגדית שהופקה עבור "יס", הופיעה דמותו של כספי – ארכי-נבל מהסוג המרושע ביותר, אבל גם כזה שאין דרך קצת לא לקנא בו. גבר שעושה מה שהוא רוצה (הרבה יותר מדי), איש עם כוח בלתי נתפס – ובעיקר בנאדם שחטף יותר יריות מפיפטי סנט, ואיכשהו הצליח לשרוד שתי עונות שלמות. מדהים.
7) גיא ריבק (ברוך דרור) | "רמת אביב גימל"
ממשיכים בטלנובלות, ונזכרים בדמות הסליזית להחריד של אותו ריבק – מה שנהוג בעבר לכנות "גבר של פעם", ומה שהיום קוראים לו בפשטות "אסהול". מי שרואה את הפרקים הראשונים של רמא"ג (ששודרה ב"טלעד", ערוץ 2) די יידהם למראה הדמות הזאת מתהלכת לה בקלילות בפריים טיים הערוץ שתיימי בשיאו. רודף שמלות די שקוף, דוש מארץ הדושים שרק מחפש להשכיב ולעשות כסף (תוך כדי תחמנות ישראלית די נפוצה). היום, כנראה שהדמות היתה מוגלית לאי השדים, אבל אז – הרבה גברים רצו להיות גיא ריבק.
6) תומר לוי (אסי כהן) | "מסודרים"
"מסודרים" היא אחת הסדרות הטובות של "קשת", כשבמרכזה עמד מוסד החבר'ה הישראלי. ארבעה גברים שונים מאוד – שייצגו ארבעה סוגים של גברים. גיא פוגל (אסף הראל) היה האשכנזי הקלאסי, זה שמחפש להשקיע את הכסף באופן ארוך טווח ולא רוצה לנקר עיניים. ארז קליימן (ערן זרחוביץ') הוא החנון שמנסה להמשיך לעבוד. ברלד (מאור כהן) הוא הסטלן שרק מחפש ליהנות ממה שאפשר, ובלב הסדרה עמדה הדמות של תומר לוי – דמות הבוס הקשוחה והכל כך אלפאית. הגבר שמחפש לבצע, לעשות חיים, עם כל השופוני שאפשר – זה שבסוף תמיד משיג את הבחורה וזה שהכי נהנה עם הכסף שלו. חלום הסטארט אפ הישראלי, מגולם בבן אדם אחד.
5) רס"פ גבריאל שוקרון (דני שטג) | "מ.ק. 22"
"מ.ק. 22", גם היא סדרה קצרת ימים ואנדרייטד שנוצרה עבור "קשת", היתה מעשה די מבורך – ולצערי, כזה שלא חזר על עצמו – בכך שהצליחה לרוקן ממשמעות לחלוטין את המושגים הצבאיים. ולהלן, מוסד "המפקד" – שוקרון הוא לא באמת דמות ברת סמכא, אלא כזו שמשחקת אותה. הקשיחות שלו בהחלט קיימת, אבל מתבטאת בעיקר באיך שהוא שותה את הקפה שלו, ואיך שהוא דואג לפנסיה. בסופו של דבר מדובר באיש שמפקד על עובדי רס"רים שצובעים עצים ומוציאים חפצים מהאפסנאות. גבר בגיל העמידה, שלא התקדם אף פעם וראה את כל חבריו עוברים אותו בקלות. אבל גבר קשוח לא מוותר על משרה נוחה. אם זה לא היה כל כך מצחיק, זה היה אפילו קצת עצוב.
4) ברק הראל (עמוס תמם) | "מנאייכ"
אולי דמות הארכי-נבל הכי גדולה שיש היום על המסך. הראל,כפי שכתבתי כאן בעבר, היא דמות נבל גברית מדויקת עד העצם. דווקא במינימליזם שלו – זה שהוא לא צועק, בקושי מרים את הקול, אבל עושה את הדברים הכי מפלצתיים; בא ונעלם לפי הצורך, לא נאמן לשום דבר ולאף אחד (חוץ מלמשפחה, וגם אותה הוא עוזב כל פעם שמשהו מסתבך). וכשזה משתלב עם תמם, הגבר-גבר הנכון של התקופה וטיפוס מאוד אהוב, זה מייצר דמות מהסרטים.
3) סגן עידו (אקי אבני) | "טירונות"
"טירונות" היתה כנראה הסדרה הצבאית הטהורה הכי גדולה שהיתה כאן (אם לא סופרים את "מ.ק. 22"), ובמוקד עמד אקי אבני, עוד דמות גברית מאוד אהובה, שגילם את המפקד, סגן עידו. האיש מהנאום עם כתובת האש, ובעיקר הגנרל יודע הכל – מנהיג שצועק "אחריי", שסוחב אחריו את הפלוגה שלמה עד סוף הטירונות. מנהיג קשוח עד הסוף, שהופכת למושא הערצה. מיתוס גנרלי, שהיום כבר קצת קשה למצוא. היום, הגבריות העדכנית נראית הרבה יותר כמו… טוב רגע, עוד לא הגענו לשם.
2) ברוך אסולין (משה איבגי) | "הבורר"
כמובן שאני לא בא להגן בשום צורה על מעשיו המזעזעים של איבגי, אבל גם אין ספק שבאותה נקודת הזמן איבגי היה הג'יימס גלדונפיני שלנו. או בעצם, הטוני סופרנו שלנו. דמותו של בורר העבריינים, הבוס הגדול של משפחת אסולין, היא דמות גברית מוקפדת. מנהיג שקט, כזה ש"לא שואלים מה עשה בלילה", וכמעט דמות של אלוהים – בעל קודים ומוסר, שיודע לארגן היטב את כל חבורת העבריינים הדי עלובה שמסתובבת סביבו. ברוך אסולין הוא זאב שעומד בראש צבא של כבשים, אבל חתיכת זאב טלוויזיוני – ששווה להתמכר אליו גם היום.
1) דורון קביליו (ליאור רז) | "פאודה"
כי בסוף, ליאור רז – והדמות של דורון – הוא הגבריות הישראלית מודל 2024. הבטחתי שנגיע לזה. הוא כבר לא ממש בצבא, כי הוא בעיקר מסתערב בשטחים. הוא לא בודד, אלא בעל משפחה שהוא השאירה מאחור כדי להישלח אל האש. ובעיקר, הוא לא חלק מהמלחמה הסקסית של פעם – זו עם הקומנדקרים והטנקים והסע-בן-צור-סע אל גבעת התחמו-או-שת. עכשיו הוא מסתובב בקסבה של חברון, רמאללה וג'נין – ורודף אחרי מחבלים בתוך שכונות מיושבות. ככה נראות המלחמות שלנו היום, לטוב ולרע. וככה גם נראים הגיבורים שלנו. וזה לא במקרה שדווקא בסדרה הזו מצאנו אייקון גבריות שפורץ את המסך, כמו עידן עמדי.
