גברלנד: הגבריות הישראלית מתפרקת. ואחרי ה-7.10 עוד יותר

>> אמיתי יעיש הוא שחקן, במאי ומנהל תיאטרון עוטף הנגב. ההצגה "גבר" של תיאטרון עוטף הנגב תעלה בתיאטרון תמונע ביום רביעי הבא (8.5, 20:00). הצגה נוספת מבית התיאטרון, "בוקר של שוטים", תעלה בתמונע ב-3.6. אחר הפעילויות של תיאטרון עוטף הנגב כדאי לעקוב כאן.

>> 3426: זה הולך להיות מרחב התרבות הכי מעניין בעיר

מה זה להיות גבר בתקופה הזו?
עם כמה אתגרים אנחנו מתמודדים?
הגבריות הישראלית המיתולוגית מתפרקת אט אט. אותו גבר חסון שלא מבטא רגשות מתחיל לפנות את מקומו לגבר שיכול להביע רגשות ואף מרשה לעצמו גם להיות חסר אונים. אבל זו רק ההתחלה של המהפכה. רק אחוז קטן מהגברים הישראלים זוכה לקחת בה חלק.

הגברים שהתבצרו בממ"דים חסרי אונים, החיילים שיחזרו משדה הקרב, ובתקווה גם החטופים שלנו שיחזרו מהגיהנום בעזה. כולם יצטרכו להרחיב את המנעד הרגשי שלהם, ואנחנו כחברה צריכים לתת כתף ויד לחלוק, לשתף ולקבל

עמדתי פעם בחתונה באחד מהמושבים ליד החופה. האמא של הכלה עלתה ונשאה נאום מאוד רוחני ורגשי. אחריה עלה האבא, איש אדמה, איש גדול, החזיק את הדף עם סימני הקיפול. עדות לכך שכבר כמה ימים הוא נושא את הנאום הזה בכיסו האחורי. הוא מתחיל לדבר ואני מרגיש שאני לא מצליח לנשום יחד איתו. המילים שלו בנאליות, מלאות בסיסמאות כמו "יציאה מהקן", "גדלת כמו פרח", אבל הקול שלו זועק אחרת. הוא נפרד מילדתו האהובה, לא שולט בקולו שבוגד בו, ולפתע יוצאת לו נהמה, כמו חיה פצועה ופרץ של בכי.

הוא מתנצל, מסכם במילים "אני פשוט אוהב אותך ילדה שלי", מסתיר בבושה את הדמעות ויורד מהחופה. לאבא  הזה הייתה אהבה גדולה ועצומה לבת הזקונים שלו והוא לא הצליח להביא אותה לידי ביטוי במילים. הלקסיקון הרגשי שלו לא היה מפותח. הגוף שלו מרד והוציא מתוכו בפרץ את הנהמה החייתית ואת הדמעות, התפרצות רגשית שמרדה ברצון להסתיר, להעלים או לאפק רגשות – תוצאה ישירה מההסללה שטיפחנו בחברה הישראלית הצברית.

בימים מוטרפים אלו, הגבר הישראלי עובר אתגרים לא פשוטים שגם אותם נצטרך להכיל לשתף ולעבד.
הגברים שהתבצרו בממ"דים חסרי אונים, החיילים שיחזרו משדה הקרב, ובתקווה גם החטופים שלנו שיחזרו מהגיהנום בעזה. כולם וגם אחרים יצטרכו להרחיב את המנעד הרגשי שלהם, ואנחנו כחברה צריכים לתת לכולם כתף ויד לחלוק, לשתף ולקבל תוקף לרגשותיהם. כולי תקווה שיותר ויותר גברים (וגם, אולי, בעזרת הנשים שאיתם), יאפשרו לעצמם לשחרר, לשתף ולתת ביטוי לפגיעות שלהם. זו לא פריבילגיה. אחרת נפגש שוב מול הסטטיסטיקה במקומות שבהם מובילים הגברים בענק: דיכאון סמוי, פסוריאזיס, התקפי לב והתאבדויות. זו העת  לשים על זה את הדעת, כי מצפה לנו תהליך ארוך ומורכב של ריפוי.

במסגרת לימודי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת ת"א במסלול הנחיית מעגלי גברים לפני שנתיים, התוודעתי למסע שעברתי מילד לגבר. מילד רגיש בשכונה מחוספסת, עד לגבר שאשתו מבקשת ממנו יום אחד לזרוק את הארגז כלים שלו. עם הרבה הומור מהול בכאב יצרתי יחד עם יוסי צברי – אקטיביסט, אומן המילים והספוקן וורד – את ההצגה "גבר" בתיאטרון עוטף הנגב, שעלתה לראשונה בתיאטרונטו 2023 וזכתה בפרס חביבת הקהל ובציון לשבח.

בעקבות אירועי הזוועות ב-7 באוקטובר, חווינו ב"תיאטרון עוטף הנגב" טרגדיות אישיות וקהילתיות. צוות התיאטרון, שחקנים והצוות הטכני מורכב מתושבי יישובי העוטף, כשחלקם הגדול חוו וחווים עד היום את הזוועות של אותה שבת נוראית. סיוון, בתו של חבר ההנהלה שמעון אלקבץ, נרצחה עם בן זוגה; חבר הנהלה אחר חסם בגופו את המחבלים שעמדו להכנס לעין הבשור; עופר קלדרון, אחיו של המנהל הטכני שלנו ניסן קלדרון, עדיין בשבי החמאס.

מתחילת המלחמה ועד היום, צוות התיאטרון מעביר סדנאות טיפוליות והצגות בישובים המפונים בכל רחבי הארץ למען החוסן הנפשי והקהילתי. פעילות התיאטרון בקרב המפונים חשפה את הכאב, ההשפלה והבדידות איתם מתמודדים התושבים והעניקה להם מקום לדבר ולהתמודד עם הרגשות שלהם באמצעות כלי התיאטרון והמשחק. בימים אלו מתאושש תיאטרון העוטף ומעלה את ההצגות שלו חזרה בתל אביב.