בוקר טוב גבר, יש לך דקה להפיל את הפטריארכיה?

ביום שישי הקרוב יצויין יום הגבר הבינלאומי. זו הזדמנות חשובה לדיון ציבורי בדרך שגבריות נתפסת, נבנית ויוצאת לפועל. זה זמן להסתכל על הדרך שבה החברה שלנו מסלילה גברים לתפקידים והתנהגויות מסוימות. וזה בעיקר זמן מצויין לשאול שאלות נוקבות על אלה, ולקדם חברה שבה יש יותר מודלים גבריים חיוביים וכולנו יכולים לבחור את המסלול שלנו ללא תלות במגדר. אני רוצה לעשות בדיוק את זה.

אם נהיה כנות – להיות גבר בפטריארכיה זה לא קל. הפטריארכיה מגדירה את יחסי הכוחות בין גברים לנשים בחברה שלנו, ואת האופן הראוי להיות "גבר", וכפועל יוצא מכך היא כולאת את הגברים בהגדרה הזאת. וכשהם לא עומדים בהגדרות? במקום להיות גבר-גבר-מלך-תותח-זיין אתה הופך להיות הומו-נקבה-כוסית-ילדה-שרמוטה. במקרה הטוב זה נגמר בבדיחות על חשבונם (ועל חשבוננו), ובמקרה הרע זה מלווה באלימות של ממש. הסללה מגדרית פוגעת בגברים, משאירה אותם ללא יכולת להתמודד עם קשיים רגשיים, וגוזלת מהם את הזכות להיות מעורבים בחלקים נרחבים ומשמעותיים בחיים.

לשחרר גם את הגברים מכלא הפטריארכיה. צעדת השרמוטות 2021 (צילום באדיבות "כולן")

מי היתה מאמינה שנסכים עם פעילי "זכויות הגבר במשפחה"? חשוב שנדבר על הציפייה האוטומטית של החברה מגברים להיות לוחמים, מפרנסים, אמיצים שלא מראים חולשה. חשוב לדבר על אלימות מינית כלפי גברים ועל העובדה שהרוב המובהק של גברים שנפגעו מינית נפגעו בידי גברים אחרים. חשוב לדבר על מחלות פיזיות ונפשיות שמשפיעות על גברים, ולא זוכות לטיפול הולם בגלל סטיגמות מיושנות. חשוב לדבר על חוסר שוויון שפוגע בגברים – לא כטענת נגד שעולה כשאישה מספרת על דיכוי ואפליה שהיא חווה, אלא במסגרת המאבק הפמיניסטי לעולם שוויוני, מכבד ובטוח לכולנו. וכן, הדגש פה הוא לכולנו.

בעקבות החשיפה של התלונות נגד גל אוחובסקי ואיתי פנקס ארד, גברים רבים שיתפו בשבוע האחרון פגיעות מיניות שחוו. הם תיארו את ההשפלה, הכאב והבושה שליוותה אותם. במקביל, ברחבי הרשת, גברים אחרים משתמשים בכל טקטיקה של השפלת והאשמת הקורבן – אומרים להם שגברים הם חרמנים וככה זה, ש"בניגוד לנשים, גברים יכולים להתנגד", שליהנות מ"סקס חזק" זה לא פשע ושעדויות כאלה "ימנעו בסוף מהקורבנות של הפגיעות המיניות האמיתיות להתלונן". במילים אחרות – אם אתה גבר, לא יכול להיות שנפגעת מינית.

גם גברים יודעים שהגיע הזמן. מאמינות לכם (צילום באדיבות "כולן")

לפי מרכז הסיוע, כעשרים אחוז מנפגעי אלימות מינית הם גברים ונערים – נתון שנגזר ממספר הגברים שמתלוננים. בפועל יש הרבה יותר. מי שמתלוננים הם אלה שמצליחים לשמוע את כל הרפש ואת האשמת קורבן, ועדיין להעיז לפנות למרכז סיוע ולספר על האלימות שהם חוו. נתנחם בכך שאנחנו חיות בתקופה בה התפיסות על גבריות מתחילות להשתנות, וגברים רבים מוכנים להתמודד עם השינוי הזה באומץ.

חינוך לגבריות אחרת מגיע מתפיסה שגברים, נערים וילדים הם לא חיות, הם לא חסרי שליטה, הם לא האויב ואין סיבה שנצפה מהם לפחות. שינוי בתפיסת הגבריות יאפשר לגברים למצוא דרכים בריאות להתמודד עם קשיים, קונפליקטים ומיניות.

"לא מספיק גבר"? אין דבר כזה (צילום: שאטרסטוק)

המאבק הפמיניסטי הוא מאבק שמאמין שגברים יכולים וצריכים לעמוד בסטנדרט גבוה יותר. זה יקרה רק כשגברים יקחו אחריות ויפעלו יחד איתנו לשינוי השיח הציבורי והנורמות החברתיות האלימות. ביחד, נוכל להעלים את הפטריארכיה ולשחרר את כולנו לקיום בריא יותר – אף נער לא יפחד להביע רגש כי חינכו אותו ש"זה לא גברי" והבחירה בין חוג ג'ודו ובלט תהיה בחירה אמיתית שזמינה לכל ילד או ילדה. אף גבר לא יצטרך לחשוש שהוא לא "מספיק גבר", כי לאמירה הזו לא תהיה משמעות. 

בעולם המתוקן שאנו שואפות אליו, אנחנו חותרות למאבק משותף שבו אין מפסידים וכולנו מרוויחים. זהו מאבק משותף מפני שהצלחתו תשרת את האינטרס של כולנו: נשים יוכלו לנשום לרווחה וגברים לא יחששו לחיות כפי שנכון וראוי בעיניהם, ללא עינה הבוחנת של החברה. ובסוף, כולנו נרקוד ביחד על חורבות הפטריארכיה.