זוכרים את המחטבים? רשת ג'ק קובה משיקה תחתונים מרימי ישבן לגברים

בדיוק לפני שנה הזדעזענו מקולקציית המחטבים לגבר של ג'ק קובה, שגררה פרסומים מזעזעים עוד יותר כמו "הסוף לכרס הבירה!" ו-"לא רק לנשים: כך תסתירו את הכרס". המחטבים, כך נטען, מורידים מידה במכנסיים ואוספים את הבטן, האגן והיריכיים ויגרמו לגבר הלובש אותם להיראות מושלם בפגישת עסקים חשובה או דייט מהחלומות. הקמפיין המציג את המחטבים לעולם התהדר, איך לא, בגברים חטובים שכל קשר בין הגוף שלהם לצורך במחטב מקרי בהחלט. מילמלנו לעצמנו כמה נורא זה שמסורת משטור הגוף שנשים נאבקות להילחם בה משחר הימים וההפצרה האיומה להתבייש בגוף שאינו זעיר, מופנית כעת גם לעבר גברים והמשכנו הלאה.

המחטבים של ג'ק קובה. צילום: יח"צ

מוקדם יותר החודש, למרבה הבהלה, הגדילו לעשות ולקחו את מסורת משטור הגוף צעד אחד קדימה בג'ק קובה עם השקת תחתונים "מרימי ישבן" לגברים, המגיעים עם ריפוד בר החלפה. "הגברים בעולם בכלל ובישראל בפרט עוברים בשנים האחרונות שינוי", נמסר מרשת ג'ק קובה. "מכון כושר, מניקור, השתלות והסרות שיער, טיפולי פנים ועוד, כחלק מהרצון המוצדק להיראות טוב. מחטבים לנשים הפכו כבר לחלק מקוד הלבוש, והיה זה רק עניין של זמן שיעצבו קולקציות ייעודיות שמתאימות למבנה הגוף הגברי". בנוסף, נמסר כי בשנה האחרונה נמכרו למעלה מ-6,000 מחטבים לגברים.

תחום מוצרי האופנה מחטבי הגוף איננו בשורה חדשה, ומתוארך במאה ה-16 עם המצאתו של האויב המר של האישה – המחוך. פריט האופנה הזה יוצר כדי לצמצם את הקפי הגוף הנשי, למנוע אכילה מרובה ובין היתר גם מנע נשימה וגרם לאינספור מקרי מוות ועיוותים. הפריט הידוע לשמצה (שעוד קיים היום בעיקר בגלל מורשתו הקינקית) אמנם רחוק שנות אור מהמחטבים בני זמננו, אך מהווה חלק מהותי במרדף ההרסני אחר מודל גוף ויופי שאינם בני השגה.

המחוך הידוע לשמצה. טיטאניק, צילום מסך

"השפעת המחוך על הגוף הנשי", אילוסטרציה משנת 1903. מתוך GOLDEN THOUGHTS ON CHASTITY AND PROCREATION של ג'ון גיבסון. שאטרסטוק

מצד אחד, יש שיגידו, כניסה של מחטבי גוף ותחתונים מרימי ישבן לזירת ההלבשה התחתונה אצל גברים מביאה בשורה בה העיסוק בגוף ובלבוש הופך מקובל יותר חברתית, שזורקת אותנו לימי הגנדרנות הגברית של המאה ה-19, לפני שהמאצ'ואיזם תפש את המושכות. כניסה של פריטים שחברתית מתויגים כנשיים עלולה להיות מדרגה גדולה בקבלה חברתית של מודלים גבריים רבים יותר, כאלה שיכולים לטפח את עצמם ולזלוג אל מעבר לסט החולצה-מכנסיים המוכר. גברים יכולים גם הם לטפח את עצמם, לא רק נשים, אך איפה עובר הגבול בין טיפוח להסתרה ובושה? האם יש משהו משחרר במילה "מחטב"? האם משהו באידאל הגבריות השירירנית משתנה או שמא מדובר באותו אידאל גופני שמקבל אישור מחודש?

המחטבים של ג'ק קובה. צילום: יח"צ

הגוף הגברי זוכה אמנם להתבוננות מחודשת, רחבה ונזילה יותר, אך במקביל נראה כי ההתבוננות הזו מזמינה גברים להצטרף למעגל הבושה ההרסני שהגוף הנשי סובל ממנו כבר מאות שנים. מריטה, הרמה, הקטנה, הצרה – המונחים שנאבקות ונאבקים לשכוח מהם, זוכים לתחייה מחודשת ולא מתנצלת בדמותו של גוף גברי מסותת.

נראה שמספיק צעד אחד קדימה לעולם האופנה בדמות דוגמניות פלאס-סייז ויצור אקולוגי, כדי לקחת שלושה צעדים אחורה ולזרוע בושה בחלק נוסף מהאוכלוסיה. ניוז פלאש: גם גברים סובלים מהפרעות אכילה, גם גברים מתמודדים עם דימוי גוף ובושה. בדיוק כמו אצל נשים צעירות, שלטי חוצות המפרסמים אידאל גופני כוזב מלמדים דור שלם להתבונן בעצמו ולחוש שאינו שייך. ההנחה שגוף גברי אידאלי הוא גוף חטוב ומלא בשרירים מזיקה בדיוק כמו ההנחה שגוף נשי אידאלי הוא צנום וקטן.

תחתונים מרימי ישבן ומרופדים בכריות של ג'ק קובה. צילום: יח"צ