"גברת פלטשר" מצטרפת לטרנד הכי מרענן בטלוויזיה האמריקאית כרגע

נקודת המוצא של "גברת פלטשר", הדרמה הקומית החדשה של HBO, היא משהו שאנחנו רואים יותר ויותר על המסך לאחרונה. קתרין האן ("אמהות רעות") היא איב פלטשר, אמא לטינאייג'ר דוש שמתקרבת לשנות ה־50 שלה וחווה את תסמונת הקן המתרוקן כשהילד הולך לקולג'. בסדרה הזאת היא דווקא מגלה את עצמה מחדש, וזה מה שמבדיל אותה מ"דברים טובים" המעולה של פמלה אדלון, שבדרכה הלכה גם "חמישים" של יעל הדיה. הן אגב לא היחידות: מדובר במגמה מתהווה של דרמות קומיות העוקבות אחר אמהות המגיעות לנקודת מפנה ומנסות להבין לאן להמשיך מכאן.

טרנד האמהות פוסט־מאמאזון, או אמהות ה־50 פלוס, הוא כנראה המוצלח ביותר מכל מה שקורה כרגע בטלוויזיה האמריקאית. בין גיבורי על קיטשיים, דיסטופיות מעוררות אימה, דוקו מצמרר ופירמות עורכי דין דורסניות, אמהות שמחפשות את עצמן הן הרבה יותר נחוצות: הדמויות האלה יוצרות דימויים חדשים של נשיות ומאפשרות מודלים אלטרנטיביים לבטי דרייפריות העצבות שהתרגלנו אליהן. לא עוד אמהות שוויתרו על החיים, אלא כאלה שדווקא נולדות מחדש.

מתוך "גברת פלטשר"

דמותה של איב פלטשר מתנגדת שוב ושוב לציפיות שלנו ממנה. ההצצה לעולם הפנטזיה שלה היא לא עוד טוויסט של עקרת בית נואשת – היא לא מעוררת בנו רחמים, אלא אמפתיה. היא רילייטבל גם אם את רווקה תל אביבית. אל תבינו לא נכון, לא מדובר בסדרה מלאה בהפתעות וריגושים, אבל יש משהו מנחם בנוסחתיות הצפויה של רבים מהמהלכים של גיבוריה.

לאורך הסדרה איב, בגילומה המושלם של האן, עושה בחירות לא שגרתיות, הוזה דמויות שלא קיימות ומקיימת חיים מקבילים עשירים להפליא בעולם הדמיון הפעיל שלה. ברגעיה הטובים, "גברת פלטשר" מזכירה את "עמוק באדמה" בנכונות שלה לשחק בין הפנטזיה לאמת ובתזכורות שמגיעות אלינו מהעולם הבא. עוד מוקדם להבין אם תצליח להתפתח מעבר לעוד דרמה קומית מוצלחת, אבל כרגע היא מגלמת את כל מה שטוב בז'אנר שלה.

כל זאת למרות השימוש התכוף מדי של הסדרה בעולם הפורנו. כשאיב מגלה את הפורנו האינטרנטי היא מוצאת את עצמה בעולם חדש ומופלא, מלא באופציות שלא הכירה. הבלתי אפשרי הופך לפתע למסקרן והרפתקני, והאן מגלמת את ההתגלות המינית החדשה של הגיבורה שלה באופן מצחיק־עצוב ומדויק. אבל זה לא הופך את הסדרה לטובה או "אמיצה" יותר. הסדרה לעיתים מתעקשת קצת יותר מדי על "פרובוקטיביות" על חשבון אמינות, כאילו שאם אין מספיק סצינות מוגזמות זה לא HBO.

דמות בולטת נוספת בסדרה היא בנה של איב, ברנדן (ג'קסון ווייט, "מקום טוב באמצע") – גבר לבן סיסג'נדר וסטרייט, שהגבריות הרעילה שלו מכלה את מערכות היחסים שלו ומבודדת אותו מהסביבה. הוא הספורטאי הבריון הממוצע, הבחור שאנחנו לא אמורים להיות בצד שלו אף פעם, זה שכולם אוהבים למרות שאין לו אופי והפופולריות שלו דורסנית. בחוסר האונים הפריבילגי שלו הוא מזכיר את דמות האנס בעונה האחרונה של "13 סיבות למה". ממש כמו ברייס, שלא מבין למה לא סולחים לו על זה שהוא אנס נשים והוביל להתאבדותה של הגיבורה, גם ברנדן מרחם על עצמו ללא הפסקה. קשה לצפות בזה כיוון שנקודת המבט הזו משעממת וגם לא אמורה לעורר בנו אמפתיה – גם התפתחות הדמות בהמשך לא עושה את העבודה. הקאסט המגוון, שכולל מורה טרנסג'נדרית ומיעוטים לרוב, מפצה על כך אך במעט.

יש סצינות ב"גברת פלטשר" בהן נראה שכל הצוות מאוהב לחלוטין בהאן. התפקיד כאילו נכתב במיוחד בשבילה, והיא זוכה לסצינות שנותנות לה לחקור אספקטים שונים בדמות. זאת הפעם הראשונה שזה קורה בקריירה של האן, מסוג השחקניות האמריקאיות שהפנים שלהן ממש מוכרות אבל קשה לזכור מאיפה. היא הייתה מועמדת לאמי על "טרנספרנט" וזכורה גם בזכות אינספור תפקידי אורח, בהן ב"מחלקת גנים ונוף" ו"בנות".

שווה להתעכב גם על רשימת הקרדיטים בסדרה החדשה: היוצר הוא הסופר תום פרוטה, שכתב את הספר "הנותרים" שעליו מבוססת הסדרה באותו השם, גם היא שודרה ב־HBO. שני פרקים בוימו על ידי קארי בראונסטין, הלא היא הגיטריסטית העשויה ללא חת של סלייטר־קיני וחצי מהצמד ב"פורטלנדיה". סביר להניח שבראונסטין השפיעה גם על הבחירות המוזיקליות המעולות בסדרה, שלאורכה מחוות יפות לפוסט־פאנק המבטאות את החופש שהז'אנר מאפשר.

← "גברת פלטשר", yes EDGE, ימי חמישי (החל מ־31.10) 22:00 וב־yes VOD;יHOT HBO; סלקום TV