גברת חריפה: מרקייה תאילנדית שלא עושה הנחות לחיך של הישראלים

בעוד מהדורות החדשות הציגו עומסים כבדים בנתב"ג, אנחנו הבנו שהכי קרוב שנגיע לתאילנד יהיה דרך סמטאות שוק הכרמל. בחלק המערבי של השוק מסתתרת מזה זמן מה מסעדה תאילנדית בשם "גברת קוטייאו", שחוסכת לישראלי הממוצע את כרטיס הטיסה לבנגקוק ועמידה בתורים המשתרכים בדיוטי פרי. כשמתקרבים למסעדה ניתן לראות שחוסר האסתטיקה של השוק מוסיף לאווירה האותנטית, ומצליח לזרוק אותך לרגע למדינה מרוחקת. מה שכן, הדרך למסעדה היא פחות ויגן פרינדלי ועלולה להקשות על בעלי בטן רגישה, מאחר והמסעדה ממוקמת בלב איזור הקצביות של השוק – המציגות לראווה, בין היתר, לא מעט חלקים פנימיים.

השוק מכניס לאווירה, אלא אם אתם צמחונים. "גברת קוטייאו". צילום:עדי פועה וענבל קורמן

הדבר הראשון שהבחנו בו כשהתיישבנו היה מוזיקת הפופ התאילנדית המנוגנת ברקע שלא מביישת אף מסיבת פול מון. זה עזר לנו להיכנס לאווירה. מלצר נמרץ קיבל את פנינו בחיוך וסיפר לנו מה יש לגברת להציע. בהמלצתו, נבחרו שתי מנות ראשונות. טום סאם (סלט פפאיה) ויאם סום הון (ממנו הוצאנו את הבייקון למען שלום בית). הטום סאם (38 ₪) הורכב מפאפאיה ירוקה, עגבניות, שעועית תאילנדית, שום, צ'ילי תאילנדי, ליים, בוטנים, פיש סוס ותמרהינדי. זו אמנם מנה שניתן למצוא בהרבה מסעדות תאילנדיות, אבל אין ספק שהביצוע של הגברת הפך אותה למנה המוצלחת ביותר בארוחה. להבדיל מהמנות אחרות שהזמנו, היה ניתן לבחור את רמת החריפות של המנה כך שיכולנו להתאים אותה לחך העדין שלנו, שנהנה מהשילוב המרענן של מתיקות עם חריפות עדינה ברקע.

החריפי כפי יכולתך. הטום סאם של "גברת קוטייאו". צילום:עדי פועה וענבל קורמן

מנת היאם סום הון (44 ₪) – פומלה, שאלוט, צ'ילי תאילנדי, כוסברה, למון גראס, בוטנים, שום פריך, ליים, כפיר ליים ורטוב נאם פלה – הוגדרה ברמת חריפות 2 מתוך 3 וללא אופציה לשינוי, אבל היינו באווירת "לחיות על הקצה" אז הזמנו אותה בכל זאת. יחד עם המנה המדוברת קיבלנו מנת סטיקי רייס (בצבע כחול-ים) על חשבון הבית, שבאה בול בזמן מאחר וכבר בביס הראשון התחלנו להחליף צבעים. בשורה התחתונה, יש להניח שחובבי החריף ייהנו מהמנה, אבל מבחינתנו החריפות השתלטה על הטעם. ובמסעדה בה חריפות היא שם המשחק, יש חשיבות רבה למשקאות הנלווים. לאור זאת הצטיידנו בבקבוק מים ובקוקטייל יין תאילנדי, אשר על פי המלצר הוא משקה חביב הבנות, שזה מסתבר שם קוד למשקה מתוק בהגזמה.

מזל שהיה סטיקי רייס כחול. "גברת קוטייאו". צילום:עדי פועה וענבל קורמן

לעיקריות הוזמנו שתי מנות. בגזרה הצמחונית הייתה רק אופציה אחת "קוטייאו טבעוני" (56 ₪) שכללה אטריות אורז, טופו במרינדת כורכום ושורש כוסברה, ציר פולי סויה מותססים, צ'יפס חלבון טופו, צ'ילי כבוש ושום פריך. במידה והתפריט היה מכיל עוד אופציות צמחוניות כנראה שזו לא הייתה המנה הנבחרת, אבל מאחר ולא היו כאלה הוחלט ללכת עליה בכל הכוח. מי שכיכב במנה היה הצ'יפס חלבון טופו שנתן קראנצ'יות בתוך כל הרטיבות שמסביב, ואטריות האורז שבושלו בדיוק במידה הנכונה. בתור סופג טעמים ידוע, הטופו הפך לחתיכות של כורכום עם טעם חזק ודומיננטי מאוד. הציר עצמו היה מעט חריף ויחסית שטוח בטעמים. בסך הכל ניתן לסכם את המנה כחביבה ונדיבה עם הרבה מחשבה מאחורי כל מרכיב שהוכנס למרק. ציטוט מדויק של הצמחונית -"סך הכל נחמד".

>>בפעם שעברה היינו בשישקו ושמחנו מהאווירה, אבל אוכל, ובכן…

באגף הבשרי הוחלט להזמין את אחד הספיישלים, "בוט נודלס" (62 ₪), שכלל אטריות אורז, לוקצ'ין גאי (צ'יקן בולס), כדורי בשר, נבטים, בצל ירוק ושום פריך. המפגש בין כדורי הבשר וכדורי העוף שחלקו ציר משותף בו הטעם השומי נכח בכל לגימה, היה תענוג צרוף. אפשר רק לדמיין את הסבתא של גברת קוטייאו שעמדה מול סיר מהביל וכתבה את המתכון שעבר אחר כך מדור לדור.

כמה יופי, כמה קוקוס. "גברת קוטייאו". צילום: עדי פועה וענבל קורמן

לקינוח הוגש לנו פודינג קוקוס בצבע כחול שמים (מוטיב חוזר?) עם רוטב קוקוס ועיטור של שומשום, בוטנים ופרי מקורמל בלתי מזוהה. חוץ מהויזואליות המסקרנת והבלתי שגרתית, אם אתם לא שייכים למועדון המעריצים של פרי דקל הקוקוס – כנראה שהמנה הזו היא פחות בשבילכם. השמועה אומרת שבימים אחרים ניתן למצוא במסעדה אופציות נוספות של קינוחים על טהרת המנגו והבננה. אפשר לומר שהגברת מדגימה חוצפה ישראלית בעובדה שהיא מביאה אוכל אותנטי שלא עושה הנחות לחיך של המקומיים. קאפקון-קה!