גדר חיה על הבמה: הרבה כיבוש, פחות רומנטיקה

אביגיל הררי ואמיר חורי ב'גדר חיה'. צילום: כפיר בולוטין
אביגיל הררי ואמיר חורי ב'גדר חיה'. צילום: כפיר בולוטין

דברים שקורים תוך 5 שנים: שר חינוך שמגבה פסילת רומן על סיפור אהבה בין יהודייה לערבי נהיה ראש ממשלה בקואליציה עם מפלגה ערבית, והספר עצמו שזוכה להצלחה גם בגלל הסערה התקשורתית - מגיע לבימת הקאמרי. הלכנו לצפות בהצגה, זמן קצר לפני שגם אתם יכולים

30 ביוני 2021

אנחנו חיים בזמנים מופלאים. לפני 5 שנים הוציא משרד החינוך את הרומן "גדר חיה" (מאת דורית רביניאן) מתכנית הלימודים. מי שגיבה את החלטת המשרד הוא שר החינוך דאז, אחד בשם נפתלי בנט. מפה לשם אותו בנט נהיה ראש ממשלה עם קואליציה המורכבת גם ממפלגה ערבית, והרומן מגיע עכשיו לבימת תיאטרון הקאמרי לאחר שנהיה רב-מכר. לא מעט בזכות הסערה שעורר.

נפתלי בנט | צילום: מנחם כהנא Gettyimages
נפתלי בנט | צילום: מנחם כהנא Gettyimages

הרומן (מ-2014) מגולל סיפור אהבה בין חילמי וליאת, אמן מרמאללה וסטודנטית לספרות מתל אביב שנפגשים בניו יורק ומתאהבים עד כלות. בקריאתו, אי אפשר להישאר אדישים לסיפור האהבה היפה והאמיתי שלהם. שנתיים לאחר צאתו הוחלט להוציאו, כאמור, מתכניות הלימודים בספרות בתיכונים הממלכתיים, מה שהוביל לסערה סביב סוגיות של חופש ביטוי וצנזורה. בנט, שגיבה אז את המהלך, זכה לביקורות על כך שכלל לא טרח לקרוא את הספר, וכי אם היה קורא – היה מבין שדווקא הוא עשוי לשרת את האג'נדה הפוליטית שלו. בתמצית (זהירות, ספוילר): אהבה זה טוב ויפה, אבל לעתים הפוליטיקה מנצחת. 

צפינו אתמול בבכורה לעיתונאים, לקראת עליית ההצגה ב-12 ליולי לקהל הרחב. הרושם העיקרי הוא שאם בספר ההרהורים אודות המורכבות הפוליטית של הרומן שוליים לעומת סיפור האהבה בין השניים – בהצגה משחקת הפוליטיקה תפקיד משמעותי יותר והיא ניצבת כאבן נגף לרומנטיקה. את חילמי מגלם בכישרון רב אמיר חורי, שבראיונות אתו לקראת עליית ההצגה סיפר שהוא מכיר את החוויה מקרוב שכן היה במערכות יחסים עם יהודיות בעבר, וחווה בעצמו את המורכבות והקונפליקטים המלווים מערכות יחסים מסוג זה.

אביגיל הררי ואמיר חורי בגדר חיה. צילום: כפיר בולוטין
אביגיל הררי ואמיר חורי בגדר חיה. צילום: כפיר בולוטין

ההצגה מישירה מבט נוקב וביקורתי אל הכיבוש ובוחנת גם באופן סאטירי ומחושב את המציאות הישראלית ואת אזרחיה היהודים שחשים שידם על העליונה. הקהל בוודאי יחוש יותר חמלה ואמפתיה כלפי חילמי ואחיו וויסאם הפלסטינים, מאשר על ליאת, הבחורה התל אביבית והפריבילגית שמכריזה בבית שהיא שמאלנית – אך ברגע האמת לא מסוגלת להתגבר על הפערים ועל המורכבויות. 

ההצגה מיטיבה לגעת בנושאים אוניברסליים ומקומיים כאחד. האם מערכת יחסים יכולה לצלוח שוני ופערים? וגם – מהם שורשים ומהו בית? "כולם רוצים בסוף הביתה", אומר בהצגה ידיד לליאת (אביגיל הררי), כאשר הוא מנסה לשכנע אותה להותיר את סיפור האהבה מאחור. העיסוק בפוליטי בהצגה נעשה באופן יצירתי שלא חוטא ביותר מדי קלישאות, ונותר מסקרן ומעורר מחשבה. נוסיף לכך את שפת התיאטרון הייחודית ואת הבימוי הרגיש והנבון של אילן רונן שמייצרים הצגה מעניינת, אחידה, שנוגעת ללא היסוס בפצעים החברתיים המוגלתיים ביותר אצלנו.

האם שרת החינוך הנוכחית, ד"ר יפעת שאשא ביטון, תיקח את תלמידי מגמות התיאטרון או הספרות להצגה? ובכן, ממש לא בטוח: גדר ההפרדה, הנרטיב הפלסטיני וניו יורק של אחרי התאומים, כל אלה סוגיות שמוזכרות בה, והן לא כל כך קלות לעיכול. נשמע סביר יותר שיחסכו אותן מהנפשות הרכות, אחרת מי יודע.
'גדר חיה' בקאמרי, החל מה-12 ביולי. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים