שוכבים על הגדר: למה דווקא דורית רביניאן הצליחה לעצבן את בנט
סיפורי אהבה בין יהודים לערבים אפשר למצוא עמוק בתוך תכנית הלימודים של משרד החינוך. אז למה דווקא ספרה של דורית רביניאן, "גדר חיה", הצליח להוציא את שר החינוך משלוותו?
כבר שנים ארוכות מתרגשים תלמידי ישראל עם הודא כשחצרוריו העמוקים של אלכס מפרים את שלוות לילותיה בוואדי ניסנס ("חצוצרה בוואדי"), או חרדים לשלומו של יוסף הרוכל היהודי שנקלע לביתה של ה"שיקסע" טורפת הבעלים בגולה הדוויה ("האדונית והרוכל"). אז מדוע דווקא מעלליהם הניו-יורקים של חילמי וליאת מדירים שינה מעיניהם של בכירי משרד החינוך, שהחליטו לפסול את ספרה של דורית רביניאן "גדר חיה"?
אולי משום שהיצירות המוזכרות לעיל, שעוסקות ביחסים ש"מאיימים על הקיום הנפרד", לצד כאלה שעוסקות בנושאים שוברי טאבו אחרים בחברה הישראלית, כמו השבוי של ס.יזהר, נכנסו לקאנון החינוכי כבר לפני עשרות שנים. בהחלט ייתכן שגם יצירת מופת בסדר הגודל הזה לא הייתה עומדת באמות המידה של שומרי הסף המוסריים הנוכחיים של משרד החינוך, והיא הייתה זוכה מהם ל-you shall not pass חגיגי.
"החליפו את הגוי בערבי"
לדברי פרופסור נורית גוברין מאוניברסיטת תל אביב, כותרת ספרה של רביניאן מבטיחה להתכתב עם סיפורו של חיים נחמן ביאליק, "מאחורי הגדר". ספרו של ביאליק עוסק ברומן בין יהודי לנוצרייה, באירופה כמובן, וגם הוא עולה בתוהו ומסתיים בעזיבתו של הגיבור. אלא שהוא, בניגוד לחילמי של רביניאן, משאיר לה מזכרת בדמות תינוק. גוברין מסבירה כי זהו אחד הנושאים השגורים ביותר בספרות העברית לדורותיה.
"עם המעבר ארצה, את הגוי או הגויה שבגולה החליפו ערבי או ערבייה בארץ ישראל, כי לספרות ולגיבורים האנושיים יש משיכה לזר. אז הזר בגולה היה גוי והזר בארץ ישראל הוא הערבי או הערבייה. זה בגדר המשיכה לאסור שמוגדר על ידי החברה. מפרי עץ הדעת לא תאכל – אז דווקא רוצים לאכול אותו". לפי גוברין, אחת הדוגמאות המעניינות לכך נמצאת באחד מסיפורי סדרת "בני ערב" של הסופר משה סמילנסקי (עליה חתם בשם חוואג'ה מוסא), שעוסק במשיכתו של גבר יהודי ללטיפה הערבייה. בסיפור אחר, של שלמה צמח, איש העלייה השנייה, פועל יהודי מתעלס עם ערבייה בתוך עגלת החציר המלאה. כבר אז הייתה ביקורת על רומנים מסוג כזה. "הסופר י"ח ברנר מאוד לא אהב את זה", אומרת גוברין.
יהודים וערבים מתנשקים: פרויקט צילומים מיוחד. צפו
אולם, יחסים מחוץ לגבולות הלאום לא החלו עם התנועה הציונית, ונזכרים כבר בתנ"ך. "רבים מגדולי ישראל נמשכו ונישאו לנשים נוכריות", מסבירה גוברין. "משה לציפורה המדיינית ושלמה שאהב אלף נשים שלא היו דווקא מחב"ד, דוד לבת שבע, אשת אוריה החתי, וכמובן מגילת אסתר". רביניאן, לפי גוברין, היא גם לא האישה הראשונה שעוסקת בכך בספרות העברית. קדמו לה רונית לנטין וחמדה אלון, המוכרות פחות.
אולם, כמעט תמיד בספרות העברית הביולוגיה מנצחת את האידיאולוגיה והסיפור מסתיים בחוסר המימוש הטראגי של האהבה. "היה רגע אחד בהיסטוריה של עם ישראל", ממשיכה גוברין, "שנוצרה אשליה קצרת מועד שהאידאולוגיה הקומוניסטית תצליח להיות בסיס לקשר רומנטי בין יהודים ולא יהודים, כששני הצדדים קומוניסטים. שהם יצליחו להתגבר על מחיצת הדת והמוצא. אבל גם ביצירות האלה, האידאולוגיה מתגלה כציפוי דק שנסדק עד מהרה, וכל אחד חוזר למשפחתו ועמו".
הפוליטיקה של הספרות
ובחזרה לפרשת "גדר חיה". הבקשה להכנסת הספר לתוכנית הלימודים הגיעה מלמטה, מהמורות לספרות עצמן, שפנו למפקח על לימודי הספרות במשרד החינוך שלמה הרציג. המורות לספרות מצויות במאבק מתמיד למציאת נתיב ללבם הסרבני לעיתים של התלמידים. "גדר חיה", בשפתו הקולחת והבהירה ובעיסוקו בנושאים שעל הפרק, נראה מתאים. הבקשות היו רבות מספיק כדי שוועדת המקצוע תתכנס ותדון בכך. הוועדה, בראשות פרופסור רפי וויכרט מאוניברסיטת חיפה, החליטה פה אחד שראוי להכליל את הספר במסגרת תכנית הלימודים.
חשוב להדגיש שלא מדובר בחלק החובה של לימודי הספרות, אלא בתת-פרק במסגרת היחידה החמישית בלימודי הספרות המורחבים. מורי הספרות נדרשים לבחור בין כחמישה נושאי על, שכל אחד מהם נחלק בין כמה סיפורים שעומדים לבחירת המורה. כלומר, רק תלמיד שמרחיב ספרות במסגרת חמש יחידות, שהמורה שלו תבחר את תת-הפרק שעוסק בזהות ישראלית, ותעדיף את הרומן של רביניאן מבין כמה, יזכה לקרוא את הסיפור במסגרת לימודיו. מדובר אם כך, רק במתי המעט ויחידי הסגולה. זקני משרד החינוך וגם הרציג עצמו לא זוכרים שאי פעם דחתה הוועדה הפדגוגית את המלצתם של אנשי וועדת המקצוע.
כ
השבוע עסקו רבים בשאלה האם מדובר ברוח רעה שנושבת מכיוון השר נפתלי בנט. נזכיר כי את יו"ר הוועדה הפדגוגית הקודם, ניר מיכאלי, פיטר בנט עם היכנסו לתפקיד. טיעוניהם של ממלאת מקומו, דליה פניג ושל אלירז קראוס, ראש אשכול חברה ורוח, שהייתה הערכאה הראשונה שפסלה את הספר, נשמעו מתואמים להפליא. פניג היא ממלאת מקום יו"ר הוועדה הפדגוגית, שנחשב לאחד התפקידים הפקידותיים הבכירים ביותר במשרד החינוך. אולם, אין לה תואר ד"ר, שהוא תנאי סף לאיוש קבוע של התפקיד הבכיר. אלא שהשר הממונה יכול לשוב ולהאריך את כהונתה, מה שעשוי לספק הסבר אפשרי לאופן התנהלותה בפרשה.
פרופ' גוברין מתקשה להבין את ההסתייגות של אנשי משרד החינוך מספרה של רביניאן. "הסיפור של רביניאן הוא סיפור פרווה, סיפור ציוני, הוא מסתיים בזה שהם לא נשארים יחד, וזה כתוב כבר על הכריכה אחורית של הספר", היא אומרת. "במציאות יש זוגות מעורבים שמצליחים לחיות יחד, זוגיות זה בכל מקרה דבר קשה וכאן נכנס קושי נוסף. בכל מקרה, הפסילה מגוחכת ואינה לרוחה של הספרות, ובטח במקרה של הספר הזה. מי שנטפל אליו כנראה לא קרא אותו".
גוברין גם מסבה את תשומת לב הקורא בנט, שנופף בראיון לערוץ 2 בציטוטים שמכפישים לכאורה את חיילי צה"ל, לנקודה קריטית בהבנת העולם ספרותי. "את כל הדוגמאות שנתנו כביכול לביקורת, הסופרת שמה בפיו של הגיבור. אסור לזהות את הסופר עם אף אחד מגיבוריו. כשהסופר רוצה להגיד משהו אידאולוגי הוא כותב מאמר, כשהוא רוצה ליצור מתח ודיאלוג ומאבק אז הוא כותב סיפור שבתוכו מתח מאוזן בין כוחות שמגולמים בגיבורים, שצריכים להיות שווי משקל. זה מטופש להקריא אמירות מתוך הספר ולייחס אותן לסופרת".
לסיכום, מתנדבת גוברין לחדד את תפקידה של הספרות לפקידי משרד החינוך המבולבלים. "הספרות תפקידה לטלטל, לגרום אי נחת, לעורר תהיה ומחשבה. היא לא יכולה לתת לקורא תשובות, אלא בעיקר יוצרת שאלות. היא לא מנסה ליצור אידיליות מדומות או הפי אנד. מי שלא מבין מהי טיבה של ספרות, לא יבין שום יצירה".
