מסע בין ארקיידים: החלום הגיקי מתגשם ביפן. כך זה נראה

לפי הסיפורים, יפן היא החלום של כל גיק: מדינה שבה האנימה והמנגה הן חלק מהתרבות בדיוק כמו סמוראים וגיישות, שמשחקי מחשב מככבים בשלטי החוצות שלה ושלכל חברה, עיר או אפילו שמורת טבע יש קמע מצויר וחמוד (שכמובן מככב בחנויות המזכרות). אבל האמת היא שכשמגיעים ליפן, מגלים שהיא יותר קרובה לחלום של גיק מהניינטיז, או יותר נכון למציאות אלטרנטיבית בסגנון "בחזרה לעתיד 2" שבה העולם נראה כמו סרט אייטיז/ניינטיז על העתיד. הערים היפניות מפוצצות בקניונים, חנויות ומרכזים מסחריים כאילו אין אמזון בעולם, יש בהן חנויות עצומות של טאוור רקורדס כאילו אין ספוטיפיי ונטפליקס, ויש מכונות שאתה מזמין מהן ראמן כאילו זה משהו שבאמת צריך.

אחרי שמתרגלים למציאות האלטרנטיבית הזאת מגלים למה גיקים אוהבים את יפן כל כך. בעוד ברוב העולם גיקיות היא עניין לילדים (או במקרה של ארצות הברית למבוגרים אינפנטיליים), הגיקיות מלווה את היפנים לאורך כל חייהם. אנשים מבוגרים ואפילו קשישים קוראים קומיקס ברכבת, משחקים בארקייד או מחזיקים בובות של דמויות אהובות. כדי לספק גם את הקהל הזה, המוצרים הגיקיים היפניים אינם ילדותיים. לפעמים אפילו להפך. זה הופך את המסע בעקבות הגיקיות היפנית למסע של אפשרויות בלתי מוגבלות.

משחקיות בגודל של קניון (צילום: רוני בר)

עוד כתבות מעניינות:
הסדרה היפנית הכי מוזרה (ונהדרת) בנטפליקס
באיחור אופנתי, ילדי ישראל גילו את הקומיקס
הכירו את השכונה הכי מגניבה בטוקיו

איך להפוך לטינאייג'רית יפנית

אף שבתחום קונסולות המשחק יפן (עדיין) לא הפסידה לקוריאה וסוני ונינטנדו ממשיכות להוביל את התעשייה, הערים הגדולות ביפן מפוצצות במשחקיות (ניינטיז או לא ניינטיז?). אבל תשכחו מאוסף המכונות הדביקות שאתם זוכרים מקניונים ובתי קולנוע, המשחקיות ביפן הן מבנים בני חמש או שש קומות שאפשר להעביר בהן שעות עוד לפני שמתחילים לשחק. הקומות מסודרות לפי נושאים כמו משחקי מוזיקה שבהן צעירות נותנות בראש בגיטאר הירו, קומות של משחקי מכות חדשים וישנים (ניסינו להתחרות באנשים. זה נגמר בטבח שטרנטינו יכול לעשות לו הומאז') ואפילו קומות של משחקי הימורים שמאכלסים אנשים אומללים שיושבים עם סיגריה ודרינק ומנסים להבין איפה הם לקחו את הפנייה הלא נכונה בחיים.

בכלל, בניגוד לדימוי של משחקיות בארץ, שמיועדות כביכול לאנשים נטולי חיי חברה, במשחקיות היפניות יש קומות ומכונות שמיועדות להוציא אתכם מהאינסטגרם (אבל רק לטובת צילום שאחר כך תוכלו להעלות). המכונות האלה הן בעצם סטודיו לצילום שמלמד כל מה שצריך בשביל להפוך לטינאייג'רית יפנית. אפשר לבחור בין מסלול יחיד, זוגי או קבוצתי, ואז מקבלים הוראות איך לעמוד ומה לעזאזל לעשות עם הידיים. בשלב הבא המכונה תפטשפ את התמונות שלכם בצורה אוטומטית כדי להפוך אתכם לקוואי. התוצאות, אגב, מפתיעות לטובה ומוכיחות שבכל אחד מתחבאת ילדה יפנית בת 14, פשוט צריך לדעת איך להוציא אותה.

צילום: רוני בר

המשחקיות הללו כוללות גם, כמובן, קומות שלמות שמוקדשות למכונות שבהן אפשר לזכות בבובות ענק או בפרסים אחרים, בדיוק כמו בקניונים הישראליים רק עם סיכוי אמיתי לזכות. ואם אתם מגיעים לאוסקה, אל תפספסו את Silver Ball Planet, משחקייה קטנה יחסית שמוקדשת אך ורק למכונות פינבול ישנות וחדשות, בכמעט כל נושא שאפשר להעלות על הדעת.

לזרוק שריון של צב על המתחרים

הרבה מהמשחקיות בערי יפן כוללות מכונות מציאות מדומה, אבל בשביל ליהנות מהחוויה כמו שצריך עדיף ללכת לארקיידס שמתמחים בנושא. גם אם יש לכם ערכת VR בבית, המשחקיות האלה לא דומות לשום דבר שאתם מכירים והן מצוידות באביזרים וחיישנים שיכניסו אתכם לסיטואציה באופן טוטאלי. אפשר לשחק בחדר בריחה או להטיס מטוס ובחלק מהמתחמים יש גם זירות למשחקים מרובי משתתפים עם טורנירים ואירועים. אל תנסו להתחרות בהם. זה לא ייגמר טוב.

משחקיות ה־VR מציעות תשובה מושלמת לתלונה "אתה צריך להפסיק לשחק ולצאת יותר", שמטיילים חובבי גיימינג ביפן עלולים להיתקל בה לא פעם. אם מישהו אומר לכם דבר כזה, תציעו לו להתנסות במכונות שמדמות קיר טיפוס, הליכה על קורה בין שני גורדי שחקים, ראפטינג קבוצתי ואפילו סימולטור דיג. כל דבר שיעסיק אותו לכמה דקות וייתן לכם לשחק באמת.

צילום: רוני בר

כי המשחקים האמיתיים הם הריל דיל. VR ZONE בשינג'וקו שבטוקיו, למשל, מציע משחקים חדשים וגם קלאסיקות כמו Mario Kart. המשחק מתנהל ברביעייה והוא אותו מירוץ קלאסי שאתם מכירים, רק שהפעם אתם בתוכו. העולם והמסלול יפהפיים, הסנכרון בין התנועות למה שקורה בתוך הקסדה מעורר התפעלות, אבל מה שמנצח הכל זאת האפשרות לקטוף שריון של צב ולזרוק אותו על מתחרה כדי לעצור אותו. וזה לא עוצר שם. במשחק שמבוסס על סדרת מנגה נלחמנו בשד כדי להציל את העולם ובגרסת VR של המשחק הקלאסי גלגה, שבה קיבלנו ליד רובה כבד, נשלחנו להילחם בנחיל חייזרים. השינוי בזווית המשחק דרש התאמה והכריח אותנו לזוז במהירות שלא ידענו שקיימת. כמו הסרט "פיקסלים" רק מצחיק.

סינקדוכה הונג קונג

המשחקייה האחרונה שאליה הלכנו לא נמצאת בטוקיו אלא בעיר קווסאקי, אבל לגמרי שווה את חצי שעת הנסיעה ברכבת. Anata No Warehouse ("המחסן שלך") הוקמה ב־2009, ושלוש הקומות הראשונות שלה, כמו גם הצורה החיצונית שלה, בנויות כמו Kowloon Walled City, הסלאמס המפלצתיים בהונג קונג שפורקו בשנות ה־90 ושליפנים יש איתם קטע. מבחוץ הבניין נראה כמו מבנה ברזל חלוד ונטוש, אבל כשמתקרבים אל דלת הברזל בכניסה היא נפתחת בלחישת אוויר ומכניסה אתכם אל מה שנראה כמו רחוב הונג קונגי מוזנח כולל גרפיטי, פוסטרים מתקלפים על הקירות ואפילו דוכן לממכר עוף בגריל. את המקום הקים מעצב תפאורות ששחזר בצורה כל כך מדויקת את הסלאמס עד שאפשר לגמרי לשכוח שכל מה שנמצא מסביב, כולל האבק וכתמי השמן, לא אמיתי. מה שכן אמיתי הן מכונות המשחק שמוצבות להן בנונשלנט בין הבניינים. מבחינת היצע המשחקים יש כאן כמעט את כל מה שתוכלו למצוא במשחקיות הרגילות, אבל עדיין שווה להגיע ולו בשביל ההזדמנות לשחק באחת האווירות הביזאריות שאפשר להעלות על הדעת.

צילום: רוני בר

גן עדן לאינסטגרם

שכונת אודיבה בטוקיו היא אי מלאכותי שהוקם מערמות פסולת, ואולי רק הולם שיש בו בעיקר חניונים וקניונים שביניהם גשרי זכוכית מקורים שמקנים לכל המקום הרגשה של חוות נמלים; בעיקר, אבל לא רק. בשכונה גם מוצגת אחת התערוכות הקבועות הפופולריות ביותר בטוקיו. התיאור היבש של "Borderless" הוא תערוכה של מיצגי וידיאו אינטראקטיביים שמזמינה אתכם לחקור ולגלות, אבל בפועל מדובר במקום שיוציא לכם את תמונות האינסטגרם המטורפות ביותר שראיתם. עם קומפלקס של 10,000 מטר רבוע, 520 מחשבים ו־470 מקרנים, התערוכה מורכבת מחללים וחדרים חשוכים שבהם מוקרנים קטעי וידיאו על הרצפה, התקרה, על מראות ועל קירות, מה שיוצר חוויה פסיכדלית עותקת נשימה. לכל חדר יש נושא והעבודות ארוכות מספיק כדי שגם אם תבלו בכל חדר דקות ארוכות הן לא יחזרו על עצמן. גם הזוגות היפנים שמסתובבים בתערוכה הופכים במידה מסוימת למוצגים שמצטלמים 50 פעם ליד כל עבודה (היה חשוך, הם לא שמו לב שהסתכלנו). מבחינה אמנותית לא ברור אם יש כאן ערך אמיתי. בשלב כלשהו מבינים שההתלהבות היא מאנימציה של פרחים על רקע מוזיקת מעליות יפנית, אבל הקנאה של אנשים מהתמונות שצילמנו שם היא ערך אמנותי שאסור לזלזל בו.

אור צהוב פירושו "מהר מהר מהר"

כמובן טוקיו היא לא רק ארקיידים ועולמות של גיקים. אפשר גם לצאת לאור השמש ולהסתובב באתרי התיירות וברחובות העיר. אבל אפשר להרוויח פעמיים ולעשות גם את זה בצורה גיקית. Mari Car, אחת החברות שמציעות סיורים בעיר, מציעה סיור במכונית קארטינג בזמן שאתם לבושים בתחפושות של דמויות מצוירות. זו לא החוויה הבטוחה ביותר שיש (אין קסדה ובתדריך לפני הנסיעה מצוין שאור צהוב פירושו "מהר מהר מהר"), אבל אין ספק שמדובר באחת הדרכים המגניבות ביותר לראות את העיר, בייחוד בלילה. האורות, התנועה והמקומיים שמנופפים לכם מכל צומת (גיקים, כאמור) אולי לא ילמדו אתכם על ההיסטוריה של טוקיו, אבל לפחות תוכלו להגיד "עשיתי סיור קארטינג בטוקיו לבוש כמו מריו" בפעם הבאה שלא יהיה לכם משהו מעניין להגיד. אם זה לא מספיק יש גם סיבוך משפטי. לאחרונה החברה הפסידה במשפט לנינטנדו שתבעה אותה על שימוש לא חוקי בדמויות שלה. נראה שכרגע החברה עובדת כרגיל, אז אם יוצא לכם להגיע לטוקיו דעו שאתם יכולים במחי התנעת סוויץ' להרגיז מאוד את אחת החברות הגדולות ביפן. גם זה משהו.