הדרך מהמרכז אל השוליים
דריה אלופי הצטרפה לאוצרת של גלרית האמנות "קו 16", קרני ברזילי, בהפקת חגיגות ה-20 לגלריה. בטור אישי היא מספרת על הבחירה להציב גלריית אמנות בשולי העיר, לערבב את האמנים והתושבים ולערוך מסיבת יום הולדת שיתופית לגלרית אמנות
לפני חודשיים, עם סיום לימודיי בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, הזדמן לי לקחת חלק בפרוייקט אוצרותי מיוחד לרגל חגיגות 20 שנה לגלריה קו 16, כעוזרת-אוצרת של קרני ברזילי אשר אוצרת את הגלריה בשנים האחרונות. מעולם לא ביקרתי בגלריה לפני כן, וידעתי מעט מאוד על פועלה. לימים למדתי שגלריה קו 16 היא גלריה קהילתית לאמנות עכשווית שהוקמה על ידי עיריית תל אביב, יונית שטרן והאוצרת אירית סגולי, וממוקמת ברחוב ששת הימים בשכונת נווה אליעזר, בחלקה הדרומי-מזרחי של תל אביב. אם נהיה כנים, עד לרגע שהגעתי לגלריה בפעם הראשונה לא ידעתי שהאזור הזה נחשב בכלל לחלק מתל אביב. ואכן, הבחירה בנווה אליעזר למיקומה של הגלריה לא היה מקרי. המייסדות ביקשו להתיק את האמנות מהמרכז אל השוליים ובכך לאפשר את קיומו של דיאלוג הנע בין האמנותי והקהילתי. על מנת לחדד את המהלך, הוקמה הגלריה בתוך המתנ"ס השכונתי, בצמוד לשיעורי המחול והמוסיקה המוצעים לילדי השכונה. שמה אף נבחר לסמן עבור התל אביבי המצוי את הדרך מהמרכז אל השוליים – קו 16, שייקח אותנו ממרכז העיר ועד לפתח הכניסה למתנ"ס.
על אף שאין תמימות דעים בנוגע להצלחת המהלך, השפעת אופייה של השכונה על הגלריה היא חד משמעית ומהדהדת כמעט בכל פעולה שנעשתה בגלריה בשנים האחרונות. כשדברתי עם קרני על הגלריה כחלק מהעבודה על פרויקט עשרים השנים, היא אמרה שבעיניה הייחוד של הגלריה נמצא באופן שבו האמנים הפועלים נפגשים עם קהל באופן מיידי, ושעצם מיקומה במרכז הקהילתי הופך את הגלריה לחלל תצוגה לאמנות עכשווית כמו גם למשאב חינוכי. הנסיון לתווך בין שתי קהילות – קהילת האמנות והקהילה המקומית – הוא מרכיב חשוב מעבודת האוצרות השוטפת בגלריה אשר יוצר מרחב המאפשר לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו.
מעולם לא עסקתי באוצרות, והרגשתי שכאן ניתנת לי הזדמנות מדהימה להתנסות ראשונה. בעקרון, עיקר תפקידו של אוצר הוא לארגן תערוכות, לבחור יצירות אמנות, תכנים ונושאים להצגה, אך היחס המורכב בין עולם האמנות והמרחב הציבורי של נווה אליעזר הציב בפנינו אתגר שהיה עלינו לפתור על מנת ליצור אירוע מוצלח. בניגוד לאירועי אמנות אחרים, בהם סוגיית המרחב יכולה להיות מרכזית יותר או פחות, בגלריה קו 16 השכונה מהווה חלק אינטגרלי מהגלריה, ובשאיפה גם הגלריה חלק מהשכונה, מה שהופך את המרחב לסוגייה משמעותית.
עם הזמן, התעצבה מטרת האירוע לכדי נסיון ליצור מרחב פעולה משותף של אמנים ושל תושבי המקום. בחרנו לקיים את האירוע בגינה הציבורית הסמוכה לגלריה כמעין הפנינג יום הולדת, מהסוג שניתן לפגוש בו לעיתים כל כך קרובות באזור. ”Sweet Sixteen”, או בעברית, 16 מתוק, חגיגת יום ההולדת הכי מרהיבה שיכולנו לחשוב עליה, נבחרה להיות הנושא המרכזי. ראינו בתנועת הקהל בין הגינה, העסקים המקומיים הסובבים אותה והמתנ"ס הצמוד אפשרות להיכרות מעמיקה יותר עם השכונה וליצירת תנועה ותקשורת בין התושבים והמבקרים הזמניים. רצינו לגרום לאמנים ותושבים, ילדים ומבוגרים, לקחת חלק בפעילות קהילתית-אמנותית, כזו שתבטא בדיוק את האופן בו אנחנו רואות את הגלריה עצמה.
בחירת האמנים המשתתפים הייתה מאתגרת, כיוון שהרצון להציג את היצירה שהוצגה בגלריה לאורך השנים לצד הרצון לחדשנות והתפתחות משכו אותנו לשני כיוון נפרדים. אחד ההיבטים שהיו מהותיים עבורנו בפעולות האמנים הוא האינטראקציה שהיצירות יצרו בינן לבין הקהל. ראינו את השתתפות התושבים בחגיגה קריטית כיוון שהם אלה שחיים בשכונה, עובדים בה ומפתחים אותה, ולמעשה הם אלה שהפכו אותה למה שהיא. בסופו של יום, אירוע "16 מתוק" משך אליו בדיוק את האנשים עבורם תוכנן – תושבי נווה אליעזר, שנחשפו, חלקם לראשונה, לפועלה של הגלריה הותיקה הפועלת ממש מתחת לאפם בעשרים השנים האחרונות.
כששאלתי את קרני מה היא מאחלת לגלריה לעשרים השנים הבאות, היא אמרה שהייתה רוצה להצליח להשריש את הגלריה ופועלה בשכונה ולהפוך אותה למקום שבו התושבים מרגישים בבית וצורכים אותו כפי שהם צורכים את יתר השירותים של המרכז הקהילתי. אני מקווה שהאירוע שלנו, והבחירות הרבות בדרך ליצירתו, יעזרו להוביל את הגלריה בדיוק לשם.