האמן הכי שנוא בעולם הוא גם מגה סטאר עצום. מה הסוד שלו?

בעולם האמנות בזים לג'ף קונס כבר 30 שנה. אחרי הארנב המתועב, הצעצועים הטראשיים והפרובוקציות עם צ'יצ'ולינה, הוא ממשיך ליהנות מהתהילה והכסף. מה הוא מבין שאנחנו לא?

סדרת Made in Heaven של ג'ף קונס וצ'יצ'ולינה (צילום: גטי אימג'ס)
סדרת Made in Heaven של ג'ף קונס וצ'יצ'ולינה (צילום: גטי אימג'ס)
5 במרץ 2020

באפריל האחרון הודיע ג'ף קונס במפתיע שהוא פורש מעולם האמנות. "אני גאה בכל ההישגים שלי, אבל אותו קול שדחף אותי לעשייה קורא לי להפסיק עכשיו", נכתב בהצהרה שנשלחה לעיתונות. הסיבה לפנסיה המוקדמת, לטענת קונס, היא התגלות רוחנית. "אני מתכוון להיענות לה בקבלה גמורה ולסיים את דרכי בעולם האמנות", כתב. קשה היה שלא לנחור בבוז אל מול הפומפוזיות הניו אייג'ית הזו, אבל מי שאי פעם הקשיב לריאיון עם ג'ף קונס יודע שזה הסגנון של האיש – משפטים מעורפלים על קבלה ואהבה בטון מתלטף של גורו לעזרה עצמית. אלא שמאחורי הקלעים היו דיבורים על כך שהסיבות לפרישה הרבה פחות רוחניקיות. בשנים האחרונות המותג ג'ף קונס סובל מהאטה במכירות, בין היתר בגלל הסתבכויות משפטיות (הוא נתבע כמה פעמים על פלגיאט והפסיד). אבל יותר מכל, במשך רוב הקריירה שלו נאלץ קונס להתמודד עם עולם האמנות שפשוט לא סובל אותו.

עברה כמעט שנה מאז ההצהרה של קונס, ונראה שהעסקים כרגיל – הוא הספיק להציג כבר בשתי תערוכות ביוון ובאוסלו, ובימים הקרובים תיפתח תערוכת היחיד שלו במוזיאון תל אביב (ממנה ייעדר עקב החשש מקורונה). גם בגזרת המכירות קונס רחוק מלהיעלם. חודש אחרי שהכריז על פרישתו הוא שבר שיא נוסף בקריירה שלו, והפך לאמן החי המרוויח ביותר. הפסל "ארנב" האייקוני שלו נמכר במכירה פומבית ב־91 מיליון דולר. שבירת השיא הזו רק הגבירה את התיעוב כלפיו. המבקרים טענו שמאחורי הודעת הפרישה התמימה לכאורה עומד אינטרס כלכלי ברור להחזיר למותג ג'ף קונס את כוחו. אחת היחידות שעמדו לצדו עוד מתחילת הקריירה שלו, היא מבקרת האמנות האגדית של הניו יורק טיימס, רוברטה סמית, שקראה להייטרים "להפסיק לשנוא את ג'ף קונס".

הפסל "ארנב" האייקוני של ג'ף קונס. שבר שיא במכירה
הפסל "ארנב" האייקוני של ג'ף קונס. שבר שיא במכירה

ביקורת על קפיטליזם, על תרבות השפע והצריכה ממש לא מעניינת את קונס. הוא מבין שהוא חלק מהשיטה ואין שום תועלת להתנגד לה

הבעיה היא שנורא קל לשנוא את קונס, ולפעמים נדמה שהשנאה הזו היא רק דלק להצלחה שלו. מה לא אמרו עליו? שהוא עושה אמנות שטחית, רדודה וחסרת עומק אינטלקטואלי; שהוא ממחזר את עצמו לדעת עם פסלי הצעצועים והבלונים הטראשיים שלו; שהוא פחות אמן ויותר איש עסקים ממולח שמנהל מפעל מוצלח של יותר ממאה עובדים שמייצרים לו רעיונות חדשים. ג'ף קונס, מבחינת המקטרגים, מייצג את כל מה שרע בתרבות האמריקאית.

האמן מוול סטריט

ההתחלה של קונס דווקא הייתה מבטיחה. הוא סיים את לימודי האמנות שלו באמצע שנות ה־70 וכמו כל אמן מתחיל חיפש דרכים להתפרנס. בהתחלה הוא עבד במחלקת השיווק של מוזיאון ה־MOMA בניו יורק. עד מהרה החושים החדים והחלקלקים שלו הובילו אותו למקום הטבעי ביותר לאנשים שרודפים אחר הכסף: רחוב וול סטריט. במשך חמש שנים הוא עבד בתור ברוקר בבורסה, ושם ככל הנראה נטמנו ניצני המותג שהתחיל לבנות כמה שנים מאוחר יותר.

הפריצה הגדולה של קונס הייתה בתחילת שנות ה־80, תקופה שבה האמנות האמריקאית ניסחה פופ ארט מזן חדש. אמנים כמו ברברה קרוגר וחיים סטיינבך נמשכו אל השפע ואל הזיוף של עולם השיווק והפרסום. הם פירקו והרכיבו מחדש צורות וסיסמאות שיווקיות וחשפו את המניפולציות של הפרסומות. קונס השתלב יפה בז'אנר הזה – האמנות שלו הייתה שילוב יוצא דופן בין הפופ ארט של אנדי וורהול, אסתטיקת הרדי מייד של מרסל דושאן והמינימליזם של דן פלווין: הוא העמיד שואבי אבק משומשים, האיר אותם בתאורת חנויות מסנוורת ושיווק אותם מחדש בתור מוצר צריכה נחשק לעשירון העליון; הוא הכניס כדורי סל לתוך אקווריומים מלאי מים והפך אותם לסוג של מומיה מודרנית; ומטוסטר פשוט ונורות ניאון הוא יצר קומפוזיציה טעונה מינית.

האייטיז היו שנת הפריצה של ג'ף קונס. מזהים פה מומיה מודרנית? (צילום: גטי אימג'ס)
האייטיז היו שנת הפריצה של ג'ף קונס. מזהים פה מומיה מודרנית? (צילום: גטי אימג'ס)

פסל הארנב המפורסם מ־1986 עשוי פלדת האל חלד סימן את גיבוש הסגנון המוכר של קונס – לקיחת אובייקטים פשוטים ויומיומיים, והאדרתם על ידי שינוי החומריות והממדים שלהם. בסדרת העבודות "באנאליות" מ־1988 קונס כבר ביסס את איקונוגרפיית הקיטש הדקדנטי שלו, והציע פרשנות עכשווית לפסלי הקלאסיקה של האלים היוונים. העבודה המפורסמת ביותר בסדרה הזו היא פסל בגודל טבעי עשוי פורצלן מוזהב של מייקל ג'קסון ושימפנזת המחמד שלו, באבלס.

הפרשנות של ג'ף קונס לפסלי הקלאסיקה של האלים היווניים (צילום: גטי אימג'ס)
הפרשנות של ג'ף קונס לפסלי הקלאסיקה של האלים היווניים (צילום: גטי אימג'ס)

הסוד של קונס

כבר מתחילת דרכו התגובות לקונס היו מעורבות, אבל את תואר האמן המושמץ ביותר הוא הרוויח בתחילת שנות ה־90 כאשר הכניס לקלחת הפופ־קיטש שלו גם פורנוגרפיה, וחבר למלכת הטראש של התקופה, כוכבת הפורנו וחברת הפרלמנט ההונגריה־איטלקיה אילונה סטלר (הידועה בשם צ'יצ'ולינה). פוליטיקת הזהויות והמאבק הליברלי על חופש מיני ומגדרי היו אז בנקודת רתיחה, וקונס רכב על הגל הזה עם סדרת ציורים, צילומים ופסלים שתיארו את הזוג – שהתחתן כעבור זמן מה ומהר מאוד גם התגרש בגירושים מכוערים ומתוקשרים – בשלל תנוחות ואקטים מלאים על רקע תפאורת רוקוקו קיטשית, מוכרים רומנטיקה בשקל להמונים. באותה שנה שבה הציג קונס את סדרת Made in Heaven עם צ'יצ'ולינה, עולם האמנות יצא למתקפה חריפה נגד הדרישה לצנזר את צילומי העירום הגברי השחור של רוברט מייפלתורפ. את השחרור המיני של הגבר הלבן תוצרת קונס, עולם האמנות לא קיבל בהבנה בכלל. סדרת העבודות הפרובוקטיבית שלו עוררה תגובות נזעמות שהאשימו אותו במיזוגניה ובפורנוגרפיה סליזית.

ג'ף קונס (צילום: כריס פאנינג)
ג'ף קונס (צילום: כריס פאנינג)

אז מה הסוד של קונס? איך ייתכן שהוא הצליח לשרוד ולשמור על מעמדו בתור מגה סטאר למרות העובדה שהוא אחד האמנים השנואים ביותר כבר 30 שנים? כדי לעמוד על פשרו של קונס ועבודותיו צריך להבין שהוא מדבר בשפה אחרת לגמרי. מלמדים אותנו שאחת התכונות האינהרנטיות של האמנות היא התנגדות. כלומר, יצירת אמנות חייבת תמיד לנקוט עמדה ביקורתית, להציג קונפליקט ולהיות אופוזיציונרית. קונס מציע דרך אחרת לעשות אמנות – הוא מדבר בשפת הסחורות. ביקורת על קפיטליזם, על תרבות השפע והצריכה ממש לא מעניינת אותו, הוא לא מחפש נושאים לעסוק בהם ולבקר אותם. הוא מבין שהוא חלק מהשיטה ואין שום תועלת להתנגד לה.

קונס הפך את חזון הרדי מייד של דושאן על פיו. דושאן תקף את המכניזם האבסורדי של שוק האמנות על ידי מיתוג אסלה שקנה במפעל בתור יצירת אמנות. קונס עושה בדיוק ההיפך – הוא הופך את החפץ הזול והעלוב להעתק הרבה יותר מוצלח. מוצרים גנריים תוצרת סין, שאפשר למצוא בשני שקל בחנויות הסטוק, הופכים אצל קונס לעבודת קראפט סטייט אוף דה ארט. אם יש משהו שקונס מצטיין בו הוא תהליכי הייצור הקפדניים והחדשניים שלו. כבר בתחילת דרכו הוא חיפש למתוח את גבולות החומר עד לבלתי אפשרי (בשנים האחרונות הוא עובד בטכנולוגיות של סריקות תלת ממד ובשיתוף חוקרים מ־MIT). בסופו של דבר, קונס הוא אשף של הפיכת זבל לצעצועים נוצצים לעשירים.

← ג'ף קונס: ערך מוחלט, מוזיאון תל אביב לאמנות, החל משלישי (10.3) עד 10.10