באנו למקדש אוכל יווני, אבל מי ידע שנמצא מאפה שירד מהאולימפוס?
צמד המבקרות הטבעוניות/קרניבוריות שלנו ויתרו על טיול ליוון ובמקום זה קפצו לביקור בגרקו, עם הנוף של חוף פרישמן במקום חופי מיקונוס. ולמרות שנשארו בארץ, הן מצאו כמה מאכלים שראויים לאלים יווניים מסוקסים כאלה בהגזמה
מכיוון שנופש ביוון עדיין רחוק מאיתנו בכמה מעלות צלזיוס טובות, החלטנו לדלג בין טיפות הגשם הספורדיות למסעדה היוונית הותיקה גרקו. המותג האהוב כבר מזמן לא עומד כמסעדה בודדת במתחם גרינברג – גרקו כיום היא רשת מבוססת של מסעדות יווניות, שאיתן מגיעות גם מעדניות וגלידריות מאותו בית היוצר. לכן כשבחרנו את הסניף המיועד, לא היה לנו ספק שנבחר בזה עם הנוף המוצלח ביותר, כזה שנותן לנו להתבונן בגלים של חוף פירשמן בתל אביב.
הדבר הראשון שהבחנו בו זה שהסניף של גרקו בטיילת הוא ההיפך המוחלט מכל שאר מסעדות החוף הסמוכות שמציעות צ'יפס לח עם שקיות קטשופ זולות במחיר מופקע, מוגש על ידי מלצר מותש ומלא בחול. לא כאן, פה יש סטייל יווני (ואולי אפילו מוגזם לרגעים) שצועק עליך מכל מקום. מהמפות המשובצות בצבעי התכלת של הים עד לכלי הגשה עם עיטורים מוזהבים שלא יביישו אף טברנה – כל זה עם מוזיקה יוונית ברקע שמותאמת לאוזן הישראלית. התפריט שהוגש לנו היה מחולק בצורה מאוד ברורה, בסגנון הטאפאסים הספרדיים, למנות קרות וחמות, קטנות וגדולות. אפשר קצת ללכת לאיבוד בין כל האופציות.
למנות פתיחה הזמנו לחם יווני עם שמן זית וזיתים (24 ₪), סקורדליה (ממרח שום, שקדים ושמן זית, 38 ₪), את מאפה 12 האלים (פילו מטוגן במילוי גבינת פטה עם דבש, פרג, שומשום לבן ושחור, 62 ₪) וכמובן, כי אי אפשר לשכוח שאנחנו עדיין במסעדת חוף, לא וויתרנו על צ'יפס יווני עם גבינת קפלוטירי ותערובת תבלינים (38 ₪). הלחם היווני התגלה כלחם לבן עם מלח מעליו, שהזכיר בטעמו ובקראנצ'יותו ג'בטה. הלחם היה פריך מבחוץ ורך ואוורירי מבפנים, והתאים באופן מושלם לממרח הסקורדליה המיוחד במינו. הממרח היה טעים להפליא, והיה שווה באופן חד משמעי את ריח השום שהשאיר אחריו בפה.
אבל הלהיט האמיתי של הפתיחה היה כבר עם הילת קודש: מאפה 12 האלים גרם לנו לשקול להחליף דת ולסגוד לאותם אלילים חכמים שהמאפה קרוי על שמם. השילוב בין מתיקות הדבש למליחות הגבינה ולקראנצ'יות הפילו הפך את המאפה לביס בטעם של גן עדן. היו אמנם אזורים במאפה שהבצק היה מעט עבה מדי, מה שקצת הפריע לקארנציות, אבל אין ספק שזו מנה שרק בגללה שווה לחזור. הצ'יפס ה"יווני" היה בגדול צ'יפס עם פירורי גבינה מעל. הציפייה הגורפת הייתה לקבל גבינה מותכת, אך כנראה שביוון מאמינים בגבינה קרה שמפוזרת מעל. לא כל כך הבנו את הפואנטה, שכן הגבינה נושרת ברגע שמרימים את הצ'יפס, עד שנשארת שכבת גבינה מגורדת שמסתכלת עליך בחוסר מעש. הצ'יפס עצמו היה עשוי היטב, אבל המנה הרגישה בנאלית ומיותרת בשולחן.
בגזרה הצמחונית, למנה העיקרית הוזמנה מוסקה טבעונית המכילה חלבון סויה ואפונה, תפוחי אדמה, חצילים וסקורדליה (76 ₪). המנה מוגשת בתבנית בצורת עוגה אישית אשר מציגה רק את שכבת הסקורדליה העליונה, ומסווה את כל הקסם שמתרחש בפנים, אך ברגע שחופרים בפנים מוצאים מנה חמימה ומנחמת. כל פרט בנפרד עשוי בצורה מצוינת, והשילוב ביניהם יוצר מנה מיוחדת. עם זאת, קשה להתעלם מהמחיר הגבוה למנה שאיננה כוללת בשר.
בגזרה הבשרית הוזמן סובלקי קבב יווני שהוגש על פיתה יוונית (כי הכל יווני), עגבניות בגריל, בצל סגול אורגנו, פטרוזיליה, רוטב עגבניות, צזיקי וטחינה (72 ₪), ותוך זמן קצר הגיעה מנה מכובדת של זוג קבבים שזופים על פיתה משונה, עליה נמרח באדיבות רוטב עגבניות. הפיתה עצמה הייתה יחסית יבשה וכבדה, מה שהוריד את החשק לייצר "לאפה" של כל המצרכים שהגיעו, ולכן הפיתה והרוטב עגבניות הוזנחו בצד לטובת הקבב לבדו – שהיה טעים, אבל היה חסר לו את העסיסיות של קבב שנימוח לך בפה בעל האש.
לקינוח הוזמן מנת הדגל של המקום – קיימאקי, שמתורגם בעברית לגלידת יוגורט יווני עם סירופ פטל ושקדים (48 ₪). אם אותם 12 אלים ממקודם אכלו גם קינוח אחרי המאפה, זה כנראה היה הקינוח הזה. היוגורט היה קליל ושילב מתיקות וחמיצות באותו ביס עם טעם ברקע שמזכיר דבש איכותי. הסירופ והשקדים הרימו את הקינוח הזה לגבהים חדשים, בקיצור קינוח לאולימפוס, שסגר לנו את הארוחה עם טעם מתוק בפה. אמנם צלחות לא נשברו, אבל אנחנו נשברנו מכמות האוכל – וכמובן, לא ויתרנו על טייק אווי יווני שימשיך את החגיגות גם בבית. יאסו!
כרוביות: 4.5
סטייקים: 4
גרקו ביץ', טיילת שלמה להט 17, א'-ה' 12:00-00:00, ו'-ש' 10:00-00:00