אחרי שהפכה אפילו את האופרה למוקד בילוי לצעירים, יחידת "דבק" של העירייה יוצאת לאתגר חדש עם סיבוב ארצי. התחנה הראשונה: תיאטרון חיפה. המטרה: להביא גם את דור ה-Z לאולם ולהזכיר להם שתוכן טוב שווה את הזמן שלהם לא פחות מטיקטוק
כל מי שעוקב אחרי חיי הלילה והתרבות של תל אביב בשנים האחרונות (ובכלל) יודע שיש פיל מבוגר בחדר: הקהל של מוסדות התרבות הגדולים הולך ומזדקן. הצעירים, מצידם, שומרים את הכסף שלהם למסיבות, הופעות ומסעדות, ולא בדיוק עומדים בתור לרכוש מנוי לתיאטרון או לאופרה. למען הסר ספק, זו לא תופעה של הדור הנוכחי – מאז ומתמיד הקהל במוסדות הוותיקים היה מבוגר יותר. עולם כמנהגו נוהג. אלא שיש מי שבוחר לא לקבל את זה כמובן מאליו. אל תוך הוואקום הזה נכנסה לפני ארבע שנים "דבק" – יחידה עירונית שפועלת תחת אגף התרבות של העירייה. המטרה שלה הייתה ברורה ושאפתנית: לקחת את התרבות הממוסדת ולחבר אותה לדור הבא של צרכני התרבות.
>> הלילה עוד צעיר: האופרה הוכיחה בלילה הלבן שיש חיים מתחת גיל 35
המודל הזה עבד. אם הייתם באירועי הלילה הלבן האחרון, כנראה שראיתם את זה קורה בזמן אמת. אלפי בליינים צעירים עמדו בתור לבית האופרה, בערב ששילב מיצבי אמנות, פרפורמנס של מתחם "מבצר" וזמרות אופרה. ההתלהבות של הצעירים שהגיעו הוכיחה (למי שעדיין היו לו ספקות) שהבעיה היא לא בתוכן, אלא בעטיפה ובדרך שבה מתקשרים אותו. עכשיו, אחרי שהנוסחה הזו הוכיחה את עצמה בגבולות תל אביב-יפו, ב"דבק" החליטו שהגיע הזמן לייצא את הפורמט גם לשכנים.
המהלך החדש, שזכה לשם המתבקש "דבק ישראל", מסמן את הפעם הראשונה שהיחידה התל אביבית יוצאת מגבולות העיר. התחנה הראשונה שנבחרה לפרויקט היא לא אחרת מאשר חיפה, והשותף הראשון הוא תיאטרון חיפה. על הנייר, זה שידוך הגיוני. חיפה נהנית בשנים האחרונות מרנסנס של צעירים, סטודנטים וסצנת תרבות מחתרתית שבועטת מתחת לרדאר (ותודה למחירי השכירות המטורפים שהבריחו את טובי בנינו אל מעבר להרי החושך והכרמל). מנגד, יושב תיאטרון חיפה – מוסד שבעבר הרחוק היה הבית הבועט של חנוך לוין וא.ב. יהושע, אבל מצא את עצמו, כמו רוב התיאטראות בישראל, מחפש כיוון חדש מול קהל משתנה.
בשנת 2025 התיאטרון החל בחישוב מסלול מחדש כשמשה קפטן נכנס לתפקיד המנכ"ל והמנהל האמנותי. קפטן התחיל לנער את האבק, הקים את קבוצת הצעירים "החיפאית", ועכשיו החיבור עם "דבק ישראל" (בתמיכת קרן דניאל הווארד – יעני, לא מכספי הארנונה שלנו) אמור לתת את הפוש הסופי. המטרה פה היא לא לעשות קמפיין שיווקי כדי למכור עוד כמה כרטיסים לסטודנטים בטכניון, אלא לבנות קהילה. "דבק" צפויה להביא צפונה את הידע שצברה בתל אביב: איך לייצר ערוצי תקשורת שלא נשמעים כמו הודעה מעייפת לעיתונות, איך לפתח תוכן שמדבר את השפה של הצעירים, ובעיקר – איך להפוך את התיאטרון למקום שבאים אליו כדי להיראות ולבלות, ולא רק כי קיבלתם כרטיסים מהדודה שלא יכולה ללכת.
יהיה מעניין לראות אם הקסם התל אביבי של "דבק" יצליח לעבוד גם על הכרמל. אם כן, זו עשויה להיות נקודת מפנה לא רק עבור תיאטרון חיפה, אלא עבור מוסדות תרבות בכל הארץ שמחפשים בנרות את קהל העתיד שלהם.